עטלפי נפץ נגד משתפי הפעולה עם הנאצים

בתחילת שנת 1942, היה מצבם של הכוחות האמריקאים בחזית האוקיינוס השקט קשה מאוד. היפנים כרתו ברית עם השטן, עם היטלר, והיו חלק מציר הרשע שאיים על העולם, ובפרט על עם ישראל.

כמה חודשים קודם לכן, בהתקפת פתע על נמל "פרל הארבור", חיסלו היפנים את רובו של הצי הימי האמריקאי, ובנוסף, הם הצליחו לפגוע ב-5,000 חיילים מכוחות הצי האמריקאי.

למחרת התקיפו היפנים את שדה התעופה "קלארק" שבפיליפינים, והפכו גם הכוח האווירי האמריקאי שבמזרח הרחוק לערמות של אפר. ואם לא די בכך, אז כאשר יום אחר כך התקרב לאזור כוח ימי בריטי משמעותי, הצליחו היפנים להשמיד גם אותו לחלוטין.

ואחרי שלא נשאר שום גורם משמעותי בשטח, התחילו הכוחות היפנים להתקדם באין מפריע, ולכבוש את מדינות המזרח הרחוק.

החיילים היפנים נלחמו בעקשנות ובאכזריות, ולא הסכימו לסגת עד למותו של החייל האחרון שלהם. כך שבהעדר עליונות ימית או אווירית, היו האמריקאים אובדי עצות, מחוסר ידיעה כיצד לעצור את הכוחות היפנים השוטפים.

מפקדי הכוחות האמריקאים ניסו לחפש רעיון שיהפוך את הקערה על פיה, ויעניק להם את נשק יום הדין. המצאה כלשהיא שתאיים על היפנים באבדון, ותגרום להם להיכנע.

אחד המפקדים, הגה רעיון גאוני.

בתיהם של היפנים היו לרוב בתים פשוטים ופרימיטיביים, הבנויים בעיקר מעץ. אם נצליח לגרום לשריפות ענק - הן יכַלו את עריהם של היפנים, כך טען, וזו תהיה עבורם מכת מוות שהם לא יוכלו לעמוד בפניה.

מפאת המחסור במטוסים ובפצצות, שממנו סבלו האמריקאים, הגה אותו המפקד רעיון מחוכם. הוא הציע להצמיד פצצות תבערה – פצצות שמכילות דלק נוזלי בוער, אל גופם של אלפי עטלפים, ולשחרר אותם מעל הערים היפניות.

העטלפים ירדו וינחתו על הבתים העשויים עץ, והעיר כולה תהפוך למלכודת אש.

הרעיון מצא חן בעיני הפיקוד העליון, והוחלט להתחיל לתכנן את יישומו. שמו של הפרויקט נקבע כ"מבצע רנטגן".

הזואולוג ד"ר לייטל ס. אדמס מפנסילבניה, נקרא לנהל את הפרויקט המורכב.

לאחר מחקר מעמיק, הוא החליט להשתמש בעטלפים ממין מקסיקני, שמשקל גופם היה 14 גרם בסך הכל.

לצורך הפרויקט, פיתח הצבא האמריקאי פצצות תבערה שהכילו נפלם – חומר בעירה נוזלי, במשקל של 30 גרם כל אחת, כך שהעטלף לא יתקשה לשאת אותם על גופו בשעת מעופו, אך יהיה בהם די כדי להבעיר דליקה מספקת.

החלק הקשה ביותר לתכנון היה מנגנון ההפעלה של הפצצה.

חיל האוויר האמריקאי סירב להיות האחראי על הפעלת הפצצות ממטוסיו לאחר שחרור העטלפים, דבר שהיה מצריך את הישארות המטוסים בשטח זמן רב, עד לנחיתת העטלפים.

גם האפשרות של מרעום שיופעל על ידי תנועת העטלפים נפסל, מחמת רגישותו של המתקן לתקלות, וסכנה שהפצצות לא יופעלו, או שיופעלו מוקדם מידי, ויסכלו את המבצע כולו.

לבסוף הוחלט להתקין מרעום השהייה. פתיל ההצתה הוחזק על ידי תיל פלדה, ולידו הותקנה ניצרה, שפתיחתה תגרום להזרקת תמיסת נחושת כלורית לעבר התיל, דבר שיגרום לאיכול התיל ושחרור פתיל ההצתה בתוך זמן קבוע מראש.

אלפי פריטים של עטלף מקסיקני נאספו על ידי הצבא האמריקאי. פצצות תבערה הוצמדו לגופם, והם הוחזקו במקררי ענק, כדי לגרום להם לשקוע בשנת חורף עד לשעת המבצע.

תקלה חמורה נרשמה כאשר קבוצת עטלפים מחומשים הצליחה לברוח מהבסיס בקרלסבאד שבניו מקסיקו, וגרמה לשרפות גדולות באזור. התקלה הצריכה חשיבה מחדש, כיצד להפוך את הפרויקט לבטיחותי ומוגן יותר.

בדצמבר 1943 נערך ניסוי מבוקר, שבמסגרתו הוקם כפר דמי, ועטלפים מחומשים שוחרו מעליו.

הניסוי נחל הצלחה גדולה. העטלפים נחתו על בתי הכפר, הכפר כולו עלה באש, והושמד לגמרי.

ארצות הברית השקיעה בפרויקט מבצע רנטגן כ-3 מיליון דולר, סכום שהיה גבוה מאוד בימים ההם ביחס לפרויקט צבאי מסוג זה.

אך בשנת 1944, בעקבות הצלחת פרויקט מנהטן, שבמסגרתו פותחו פצצות הגרעין הראשונות בעולם, והושגה עליונות מוחלטת על צבא יפן, החליטה ארצות הברית לבטל את מבצע רנטגן. הפצצות הוסרו מן העטלפים המורדמים, והם שוחררו בחזרה אל הטבע.