במשך 800 שנה לא ידעו מי כתב את הספר הזה - עד שגילו את האמת

לאורך מאות שנים נלמד באירופה ספר מסתורי בשם Fons Vitae – “מקור החיים”. חכמי דת נוצריים השתמשו בו כדי להבין את מבנה העולם, את הקשר בין הרוח והחומר ואת הדרך שבה הנשמה מתקרבת לא‑לוקים. הם ראו בו ספר יסוד חשוב, כמעט קדוש, ולימדו אותו בבתי מדרש לנצרות ובאוניברסיטאות ברחבי היבשת. במשך דורות רבים איש לא ידע מי חיבר את הספר. היו שחשבו שמדובר בנזיר נוצרי חכם, אולי אחד מחכמי ימי הביניים שפשוט בחר להישאר אנונימי.

אלא שיום אחד – במאה ה־19 – הגיעו חוקרים לגילוי מפתיע במיוחד: המחבר האמיתי של הספר לא היה נוצרי, אלא יהודי. ולא סתם יהודי – אלא אחד מגדולי המשוררים והפייטנים של תור הזהב בספרד, רבי שלמה אבן גבירול. האיש שחיבר פיוטים כמו “אדון עולם” ו”שוכן עד מרום וקדוש שמו” – הוא שעמד מאחורי הספר שהפך לאבן יסוד בתאולוגיה הנוצרית. לחשוב שאנשים קיבלו השראה דתית מספר שחיבר יהודי עיוור בן 30 – זו הפתעה שקשה לעכל.

שלמה אבן גבירול נולד במאה ה־11 בעיר מלאגה שבדרום ספרד, וגדל בתקופה שבה התרבות היהודית, המוסלמית והנוצרית התקיימו זו לצד זו – לא תמיד בשלום. כבר מילדותו היה שונה מכל חבריו: גאון, רגיש, חולה וחסר מנוחה. הוא התייתם מאמו בגיל צעיר וסבל ממחלה קשה – ככל הנראה עור קשה וניוון הדרגתי – שהותירה אותו בודד, כאוב ומריר. אך דווקא מתוך הקושי הזה הוא פרץ אל השירה והפילוסופיה בגיל צעיר במיוחד. בגיל 16 כבר כתב שירי קינה וחכמה שנלמדים עד היום, ובגיל 20 עסק בשאלות עמוקות על מהות האדם, הבריאה והאלוקות.

העולם סביבו לא תמיד קיבל אותו – היו שראו בו עוף מוזר, אדם מתבודד, חצוף אפילו. אבל אפילו מתנגדיו נאלצו להודות: מדובר באחד המוחות החריפים שידעה יהדות ספרד. דווקא מתוך החושך האישי והחברתי שבו חי – צמח הרעיון שעתיד להיקרא "מקור חיים".

"מקור החיים" נולד מהרצון העמוק של אבן גבירול להבין את הקשר בין הבורא לבריאה. הוא ראה עולם מלא סתירות – אור וחושך, חיים ומוות, יופי וכיעור – וביקש למצוא דרך להסביר את מערכת היחסים בין הבורא לברואים. בספרו מציע ר' שלמה אבן גבירול דרך חדשה ומקורית. התיאוריה הזו הייתה מהפכנית בעיני הנוצרים. היא הציעה דרך חדשה להבין את הטבע האלוקי, את הבריאה ואת מקום האדם בעולם. במקום לראות ניגוד חד בין רוח וחומר, אבן גבירול הציע שהכל חלק מרצף אחד – מהכוח האלוהי הטהור ועד לחומר הגס ביותר. זה הסביר לנוצרים איך אלוקים יכול להתגלם בעולם הפיזי מבלי לאבד את קדושתו.

הספר עבר מיד לידיים נוצריות, ותורגם ללטינית תחת השם "Fons Viate". המתרגמים הלטיניים כינו את המחבר "אביצ'רון" (Avicebron) – עיוות של השם "אבן גבירול". כך נמחקו עקבותיו היהודיים של המחבר. במשך מאות שנים הספר שימש את גדולי התאולוגים הנוצריים, ובהם תומס אקווינס, דונס סקוטוס ויוהנס אקהרט. הם ראו בו מפתח להבנת התורין האלוהי ובנו עליו תיאוריות תאולוגיות שלמות.

הגילוי המפתיע במאה ה-19 זעזע את עולם המחקר. החוקר הצרפתי סלומון מונק הוא שחשף לראשונה את זהותו האמיתית של "אביצ'רון" כשלמה אבן גבירול. התגלית המפתיעה שאחד הספרים המשפיעים ביותר על התאולוגיה הנוצרית נכתב בידי משורר יהודי צעיר מספרד, היא אחד המקרים הנדירים בהיסטוריה שבהם רעיון יהודי השפיע עמוק כל כך על החשיבה הנוצרית, ללא שהנוצרים ידעו זאת כלל.

מעבר לאירוניה בכך שהנוצרים למדו בשקיקה תורתו של יהודי, יש כאן גם מעין גאולה לכתביו ולחוכמתו האבודה של ר' שלמה אבן גבירול. לאחר מאות שנים שבהן לא ידעו דבר על יצירתו הפילוסופית, התגלתה הגותו הפילוסופית של ר' שלמה אבן גבירול במלא הדרה, וכמו שיריו – גם היא בלתי נשכחת.