מלחמת כדורים פורחים: הנשק הכי מוזר במלחמת העולם השנייה

במהלך מלחמת העולם השנייה, הפציצו הגרמנים רבות את ערי אנגליה, שהייתה המדינה היחידה באירופה שהצליחה לעמוד בפני הפלישה הגרמנית.

ההפצצות בוצעו על ידי מטוסי צלילה, שטסו בגובה נמוך מעל הערים, ושחררו פצצות הרסניות, שזרעו הרס ומוות ברחבי אנגליה.

גובה הטיסה של מטוסי הצלילה הגרמניים היה נמוך, עד 1500 מטר, מה שלא נתן אפשרות לתותחי הנ"מ הבריטיים לפגוע בהם ביעילות.

מלבד ההפצצות מן המטוסים, פיתחו הגרמנים במהלך שנות המלחמה את טילי השיוט הראשונים בעולם, שנקראו v-1, ומשנת 1944 הצטרפו גם טילים אלו למאמצי ההפצצה של ערי אנגליה.

הבריטים לא שקטו על שמריהם אל מול איום ההפצצות הרצחני, וכבר בשנת 1938 הם התחילו בניסיונות לייצר אמצעים שיוכלו למנוע מהמטוסים הגרמנים לעבור מעל עריהם.

הרעיון היה להפריח באוויר כמויות אדירות של כדורים פורחים, שימשכו אחריהם כבל מתכת עבה, כך שכנפי המטוסים הגרמניים יסתבכו בכבלים הרבים, ותמנע מהם האפשרות להפציץ.

חלק מן הכדורים צוידו גם בחומר נפץ שיועד להתפוצץ כאשר הכבל נמשך, דבר שיגרום נזק נוסף למפציצים הגרמניים.

עד שנת 1940 הספיקו הבריטים להפריח כ-1400 כדורים פורחים, כאשר שליש מהם הוצב מעל עיר הבירה, לונדון.

בתחילה הועילו הכדורים למזער את כמות ההפצצות הגרמניות, אך עד מהרה למדו הגרמנים טכניקות כיצד להתגבר על מסך הכדורים. הגרמנים הוסיפו על כנפי מפציצי הצלילה שלהם התקן שהכיל סכין, וכאשר כנף המטוס נתקע בכבל של הכדורים הפורחים – הופעל פיצוץ קטן שדחף את הסכין וגרם לה לחתוך את הכבל.

בהמשך הוחלפו רוב מטוסי הצלילה של הגרמנים במפציצים מגובה גבוה, שטסו מעל לגובה של הכדורים הפורחים, ועקפו את בעיית הכבלים. אך טילי השיוט v-1 היו מוכרחים לטוס בגובה נמוך של עד 600 מטר, ועל אף שגם לכנפי הטילים הוצמד חותך כבלים, הצליחו הכדורים הפורחים להפיל כמה מאות טילים, מתוך כ-10,000 טילים ששוגרו לבריטניה.

כך שבסך הכל, הצליחו הכדורים הפורחים להקטין את כמות ההפצצות שהוטלו על ערי אנגליה.

האמריקאים חפצו גם הם להגן על אזור בגבול ארצות הברית-קנדה שהיה חיוני למאמץ המלחמתי. הם ניסו ללמוד מן הבריטים, והציבו במקום כדורים פורחים רבים, במטרה למנוע מהמפציצים הגרמניים לעבור במקום.

אך לרוע מזלם, בדיוק באותה העת פקדה את האזור סערה עזה. הסערה שחררה חלק מן הכדורים, וגרמה לכבל שלהם להסתבך בקווי מתח גבוה שעברו במקום.

תקלה זו השביתה את אספקת החשמל באזור, והפסיקה את עבודות הכרייה והייצור של הפלדה במקום לזמן ממושך.

גם היפנים השתמשו במהלך מלחמת העולם השנייה בכדורים פורחים, אך לא למטרות הגנה, כי אם למטרות התקפיות. הם שלחו כ-1000 כדורים מצוידים בחומר נפץ רב כדי לנסות לפגוע בכוחות האמריקאיים, אך הכדורים לא השיגו את מטרתם, והניסיון נכשל.

למעשה, מלחמת העולם לא הייתה הפעם הראשונה שבה השתמשו בכדורים פורחים למטרות צבאיות.

כבר מאות שנים קודם לכן תכנן נפוליאון לפלוש לאנגליה על גבי צי של כדורים פורחים. אך לבסוף לא יצאה תכנית זו אל הפועל.

בשנת 1870, כאשר פלשו הכוחות הפרוסים לצרפת במהלך מלחמת פרוסיה צרפת וצרו על עיר הבירה פריז, תקשרו הצרפתים הנצורים עם שאר חלקי המדינה על ידי כדורים פורחים. חלק מן המנהיגים הצרפתים אף נמלטו בעצמם מן העיר הנצורה על גבי כדור פורח.

גם בארצנו נעשה שימוש בבלונים פורחים כדי לפגע. בשנת תשמ"א ניסו שני מחבלים לחדור מלבנון לאזור מנרה על גבי כדור פורח, אך הכדור זוהה והופל. התפתח קרב עם המחבלים, והם חוסלו לפני שהספיקו לבצע כל נזק.

בשנת תשע"ח התחילה תנועת החמאס לשגר במהלך הקיץ בלוני נפץ ובלוני תבערה לעבר יישובי עוטף עזה, במטרה להבעיר את השדות ולשרוף את היבולים הישראלים.

לאחר כמה שנים של הצתות, הלכו בלוני התבערה והתמעטו, עד שפסקו לגמרי.