"קרוב לבית המלכות": מסע חייו המרתק של רבי חסדאי קרשקש

היה זה יום אביב נאה כאשר קידם מלך קטלוניה, פדרו הרביעי, את פניו של האורח הדגול, רבי חסדאי קרשקש. לא ברכת שררה קיבל בו, כי אם ברכת ידידות חמה: "שלום חסדאי, וברוך בואך". המלך, שהיה נבון וחובב חכמים, ידע כי לפניו עומד אדם אשר שמע חוכמתו וברק רעיונותיו הגיע למרחקים.

רבי חסדאי לא אכזב את תקוות המלך. שעות ארוכות שקעו השניים בשיח אמוני ופילוסופי, שבו פרש הרב את מחשבותיו בסדר ובהיקף נדיר. מקרא אחר מקרא נשלף מזיכרונו, פרקי נביאים וכתובים שזורים בהבנה עמוקה של דרכי השם והאדם. המלך הקשיב לדבריו בנחת, ולעיתים אפילו בהתפעלות גלויה, כמי שטועם מטובו של דבר מה שזר לו, אך גם מעורר יראת כבוד.

אולם לא ארכה השיחה עד שהתרצנו פניו של רבי חסדאי, והוא ביקש את רשות הדיבור בענייני עמו. מתוך דאגה עמוקה ליהודים שבמלכות, העלה בפני המלך את מצבם המשפטי, בקשתו צלולה ומרירה: צדק – ולא חסד. המלך שמע, והשיחה הפכה לדיון נוקב על זכויות בני בריתו של המלך, על צדק ומוסר במדינה שבה הרוב הנוצרי מביט בחשד אל המיעוט היהודי.

רבי חסדאי לא הסתפק בדברים בלבד. קשריו עם בית המלוכה היו עמוקים ומתמשכים. אף לאחר מות פדרו, מצא רבי חסדאי אוזן קשבת בבנו, המלך חואן הראשון. באחת מן הפעמים, לאחר שדבריו של רבי חסדאי שבו את לב המלך הצעיר, העניק לו זה תואר נדיר – "קרוב לבית המלכות". מעמד זה לא ניתן כמחווה בלבד; הוא שיקף את מקומו של רבי חסדאי בלבם של מלכים ובחצרות השלטון.

ואף על פי כן, רק שנים אחדות קודם לכן היה רבי חסדאי עצור ומושפל. עלילת שווא נבזית הביאה למאסרו יחד עם חברו הר"ן ועם הריב"ש, מגדולי התורה והחכמה שבדור, וכן עם ראשי הקהילה בברצלונה. חוויית השפלה זו לא ריפתה את ידיו. לאחר שחרורו עבר לסרגוסה, שם נתקבל באהבה על ידי הקהילה היהודית, ובתוך זמן קצר התמנה לרבה. החוק הכיר בו כרשות שיפוטית של ממש: הוא הורשה להחרים רכוש ואף לפסוק גזרי מוות. בו בזמן עמד בראש הישיבה הגדולה בעיר, ותלמידים רבים נהרו לשמוע את דבריו.

למרות כל הכבוד וההשפעה, לא נחלץ רבי חסדאי ממוראות השנאה הדתית. באותן שנים חשוכות, כאשר לבבות רבים בערו בקנאות, פרצו המונים נוצרים לבתי היהודים בדרישה אכזרית: התנצרות – או מוות. באותה שעה קשה איבד רבי חסדאי את בנו יחידו, חתן צעיר, בן עשרים שנה. "שה תמים העליתיו לעולה", כתב – ולמרות כאבו, קיבל את הדין באמונה איתנה: "אני אצדיק עלי הדין ואתנחם לטוב חלקו".

גם מתוך החורבן לא חדל פועלו. בגבורה ובתבונה התמסר לשיקום הקהילה. בעידודו צמחו עסקים חדשים: מסחר באבני חן, בעלי חיים ומוצרי יוקרה. הוא הפיח רוח חיים חדשה בסרגוסה, כשהוא מגייס תמיכה מבית המלוכה. המלכה יולאנד דה באר העניקה לו הרשאה מיוחדת לאסוף תרומות לשיקום השכונות היהודיות, ומן הצד הנוצרי אף קם לו סעד מפתיע – הדיפלומט פרנסיסקו דה ארנדה, אשר נמשך לחוכמתו, ועזר לו בנדיבות.

רבי חסדאי לא חדל מלשמש בתפקידים רשמיים. שפתו הרהוטה והבנתו המעמיקה במשפט ובספרות עשו אותו ליועץ ומתרגם בחצר המלוכה. הוא שלט ברהיטות בקטלאנית, אראגונית ושפות רומאניות נוספות, ושימש גשר בין תרבויות.

ולצד כל אלה – עיסוקו העיקרי נשאר התורה והחוכמה. הוא חיזק את בני דורו באמונה ובביטחון רוחני מול מתקפות הנצרות, וחיבר חיבורים פילוסופיים בעלי עומק נדיר, ובראשם אור ה' – יצירה עיונית נשגבת שבה לובנה האמונה בא-ל אחד, הסיבתיות, הנבואה וההשגחה. ספר זה השפיע לא רק על חכמי ישראל אלא גם על הוגים כלליים – ואף המדען הדגול אייזיק ניוטון הושפע מרעיונותיו של רבי חסדאי בבואו לעצב את הבנתו את העולם.

כך חי רבי חסדאי קרשקש – קרוב למלכים, אך קרוב עוד יותר לעמו ולאמונתו. מתוך עוצמה פנימית ורוח גדולה בנה ונטע, הרים והאיר. בדרכו המאירה לימד את בני דורו, וגם את הבאים אחריו, כיצד לשלב חכמה ומוסר, דבקות באמת ואחריות קהילתית, אהבת התורה עם תבונה מעשית ומרשימה.