ה"אניגמה": המכונה שנתנה לגרמניה יתרון אסטרטגי על בריטניה

מכונת ה"אניגמה" פותחה בשנת 1918, על ידי מהנדס חשמל גרמני בשם ארתור שרביוס.

האניגמה הייתה מכונה בעלת לוח לחצנים של אותיות, בדומה למכונת כתיבה רגילה. אך בשונה ממכונת כתיבה, האניגמה הכילה מספר רוטורים ודסקיות שהסתובבו בכל לחיצה על מקשי האניגמה באופן משתנה, וכן חיבורים חשמליים שהתחלפו זה בזה שוב ושוב, כך שהפלט שיצא מן המכונה, לא הכיל את אותן האותיות שנלחצו על המקשים, אלא היה בו תוכן מעורבל ומעורבב באופן שלא ניתן היה להבין את הקשרו.

מכונה זו שימשה את הצבא הגרמני להצפנת המסרים שהועברו בין יחידותיו.

בכל יום ניתן מפתח הצפנה מיוחד, שעל פיו סודר המצב ההתחלתי של המכונה, וממנו התחילה המכונה לערב את תוכן ההודעה באופן מסובך ומורכב, שיקשה מאוד על האויב כאשר ינסה לפענח את הצופן.

באופן זה ניסו מפקדי הצבא הגרמני לשמור על ידיעותיהם לבל יפוענחו על ידי האויב.

אך כבר בראשית שנות השלושים השיג מריאן רייבסקי, מתמטיקאי פולני שהצטרף לעבודה במשרד הצפנים הפולני, הישג משמעותי, שקידם את הפולנים בפענוח צפני האניגמה.

הוא גילה שהגרמנים נהגו לכתוב בתחילת כל הודעה את מפתח ההודעה פעמיים. מפתח ההודעה היה הקוד המפרט את האופן שבו סודרה המכונה ביום זה בכדי להצפין את ההודעות. מפתח זה סומן בעזרת שלוש אותיות, שנכתבו בראשית ההודעה פעמיים רצופות זו אחר זו.

מובן, שגם אותיות אלו היו מוצפנות בהצפנה הבסיסית שבה הצפינה האניגמה עוד לפני סידור המפתח היומי, אך עצם הידיעה כי שש האותיות הראשונות בהודעה הן בעצם שלוש אותיות שחוזרות על עצמן פעמיים, כך שהאות הראשונה והרביעית הן בעצם אותה אות במקור, וכן השנייה והחמישית, וכך גם השלישית והשישית, נתן לפולנים אפשרות לנסות למצוא את הקוד שבו משתנות הדסקיות בין הקשה להקשה.

גם אחרי ידיעה זו, היה על הפולנים לנסות מאות אלפי אפשרויות של שרשראות הצפנה, שהקשו מאוד על פיצוח הידיעה בפועל. לשם כך המציאו הפולנים את מכשיר ה"בומבה", שהיה התקן שהכיל בתוכו כמה מכונות שדימו את האניגמה, ובו ניסו המכונות את כל אפשרויות שרשראות ההצפנה, כדי לגלות באיזו מהם השתמשו הגרמנים.

במהלך שנת 1939 הפסיקו הגרמנים להשתמש בשיטה של שידור מפתח ההודעה, אך הפולנים הצליחו למצוא מילים אחרות שחזרו על עצמן בקביעות בסוף ההודעות, כמו "הייל היטלר" או "אנא הגב", ועל ידי כך המשיכו לפצח את הצפנים.

בהמשך השנה החלו הפולנים לשתף פעולה עם הבריטים והצרפתים. הם שיתפו אותם במידע שבידם, והעבירו להם עותקים של מכונות האניגמה המשוכפלות שהכינו.

הבריטים ניצלו גם הם טעויות אבטחה של הגרמנים, בשביל למצוא נקודות אחיזה לפענוח הצפנים. אך לרוע מזלם של הבריטים, הם עדיין לא הצליחו לפענח את קוד ההצפנה של מכונות האניגמה שהיו בשימוש בצי הימי הגרמני, שהיו מורכבות הרבה יותר משאר מכונות האניגמה.

פענוח זה היה קריטי ביותר עבור הבריטים, כיוון שהגרמנים בנו את הלוחמה שלהם עם בריטניה על שיטת המצור הימי.

כיוון שבריטניה שוכנת על אי, נהגו הצוללות הגרמניות לארוב לשיירות האספקה הבריטיות ולהטביע אותם, דבר שגרם למצור על בריטניה ולמחסור קריטי באוכל ואספקה, מצב שבריטניה לא הייתה יכולה לעמוד בו לאורך זמן.

אך בפברואר 1940 החל המפנה. ספינה מהצי המלכותי הבריטי לכדה את האונייה הגרמנית U-33, ומצאה עליה ציוד הצפנה של הצי וקודי הצפנה. יומיים אחר כך הצליחה ספינה נוספת לפגוע בצוללת U-110/ כמה חיילים בריטיים נכנסו לתוכה בחירוף נפש, והוציאו ממנה מכונת אניגמה וספר קודים. דקות אחר כך הצוללת טבעה בים יחד עם החיילים שנכנסו לתוכה, אך המכונה והספר כבר היו בידי הכוחות הבריטיים.

בתוך כמה חודשים הצליחו הבריטים ליצור מכונות "בומב" שפענחו באופן רציף את התשדורות של הצי הגרמני. שיירות האספקה יכלו לשוב ולנוע בבטחה בשטחים שבהם לא שהו הצוללות הגרמניות באותה השעה, והמצור הימי נחל כישלון.

בשנת 1942 הכניס הצי הגרמני שכלול חדש במכונות האניגמה, שהקשה שוב על פענוח ההודעות.

אך הבריטים למדו לנצל פרצה קבועה באבטחה של הגרמנים. כאשר הספינות הגרמניות היו משדרות את דיווחי מזג האוויר היומי, הן היו משדרות אותו תחילה אל גרמניה בצופן הרגיל, ואחר כך שידרו אותו שוב אל הצוללות בצופן המיוחד של הצי, דבר שאפשר תרגום מידי בין הצפנים, ופענוח של כל ההודעות של צי הצוללות.

עד לסיומה של המלחמה נותרו הגרמנים בטוחים באבטחת תשדורותיהם, ודנו בכל תוכניות המלחמה שלהם באופן חופשי, בלא שהם מעלים על דעתם שכל תשדורותיהם מפוענחות בתוך יום או יומיים לכל היותר על ידי כוחות הברית באופן קבוע.