החוק שנולד מטרגדיה: איך חמישה אחים שינו את כללי המלחמה לעד?

משפחת סאליבן הייתה משפחה אמריקאית טיפוסית.

לבני הזוג סאליבן נולדו שמונה ילדים, שלוש בנות וחמישה בנים. המשפחה כולה, ההורים והאחים, היו מגובשים יחדיו באופן ייחודי, וההורים הקפידו לחנך את ילדיהם לאמונה בבורא ולאהבת המדינה והזולת.

אחת מבנות המשפחה נפטרה בדמי ימיה, לאחר שחלתה בדלקת ריאות שעליה לא הצליחה להתגבר. בני המשפחה הנותרים התגבשו באבלם עוד יותר, ונעשו קרובים מאוד זה לזה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, והצטרפותה של ארצות הברית למלחמה, החלה קריאה ציבורית לצעירים להתגייס לצבא ארצות הברית.

חמשת בני המשפחה החליטו להתגייס יחד לצבא, ולתרום למען המולדת האהובה עליהם. הם פנו ללשכת הגיוס והביעו את רצונם לשרת את המדינה, אך דרשו להשתבץ יחד באותה היחידה, כדי שלא להפריד בין האחים.

אף על פי שהדבר לא היה מקובל, נעתר חיל הים לדרישתם, ובראשית שנת 1942 הם התקבלו כולם לשירות בסיירת USS Juneau של חיל הים האמריקאי, כאשר הקטן מביניהם היה בן 18 בלבד, והגדול בן 26.

פחות משנה אחר כך, בנובמבר 1942, הסיירת שלהם השתתפה בקרב גוודלקנל, שבו נלחם הצי האמריקאי מול כוחות יפן הקיסרית.

במהלך הקרב, הסיירת שעליה שירתו חמשת האחים הופצצה בטורפדו על ידי צוללת יפנית. הסירה שקעה בים, וחמשת האחים טבעו למוות יחדיו.

חיל הים האמריקאי החליט להנציח את הטרגדיה, וקרא לשתי משחתות שברשותו בשם "סאליבנס" על שם חמשת האחים שבמותם לא נפרדו. המוטו של המשחתות נקבע גם הוא בביטוי "אנו נשארים יחדיו", לזכרם של האחים.

פארקים ורחובות רבים נקראו על שם האחים סאליבן. גם שירים נכתבו לזכרם והם הפכו לאגדה. אך החשוב מכל הוא שבעקבות הטרגדיה של משפחתם, הונהגה בארצות הברית מדיניות שאוסרת על אחים לשרת באותה היחידה. בנוסף, נאסר לגייס לשירות קרבי אדם שבן משפחתו מדרגה ראשונה נהרג במהלך שירותו הצבאי.

נוהג זה הופץ במשך השנים בהדרגה גם בשאר מדינות העולם המערבי, והוא מקובל כיום גם בצה"ל.

אך כבר פחות משנתיים אחר המאורע של משפחת סאליבן, הגיע הנוהל הטרי לידי שימוש מעשי.

מייקל ואוגסטה נילנד חיו בעיירה טונוונדה שבמדינת ניו יורק בארצות הברית. במלחמת העולם השנייה שירתו ארבעה מבניהם בצבא ארצות הברית, אך הם לא שירתו יחדיו, כל אחד מהם היה שייך ליחידה אחרת לחלוטין.

הבן הבכור, אדוארד נילנד, שירת בחיל האוויר האמריקאי. במאי 1944 הוא טס במטוס מפציץ B25 מעל שמי בורמה, כאשר מטוסו הופץ על ידי אש התותחים היפנים, והוא צנח אל תוך הג'ונגל. הכוחות האמריקאים לא הצליחו לאתר אותו, והוא נחשב לנעדר.

אחיו, פרסטון נילנד, שירת כקצין בדרגת סגן משנה, ברג'ימנט הרגלים ה-22 של הדיווזיה ה-4. ביוני 1944 הוא השתתף בפלישה לנורמנדי, שם נהרג בעת שניסה לנחות בחוף יוטה.

האח השלישי, רוברט נילנד, שירת ברג'ימנט הצנחנים ה-505 של הדיוויזיה המוטסת ה-82. גם הוא השתתף בפלישה לנורמנדי. הוא הוצנח אל מעבר לקווי הגרמנים, שם נהרג ליד העיירה סנט מר אגליז, בעת שחיפה על הנסיגה של הפלוגה כאשר היא הותקפה על ידי הכוחות הגרמניים.

האח הצעיר, רדריק נילנד, שירת כסמל ברג'ימנט הצנחנים ה-501 של הדיוויזיה המוטסת ה-101. גם הוא השתתף בפלישה לנורמנדי, והוצנח אל מאחורי קווי האויב.

אך ברגע שנודע על כך ששני אחיו מצאו את מותם בפלישה, ואחיו השלישי – מטוסו הופל והוא נעדר, הוחלט להוציא אותו מן הקרב באופן מיידי ולהחזיר אותו אל משפחתו בארצות הברית, כדי למנוע טרגדיה דומה לזו שאירעה למשפחת סאליבן.

עם סיום המלחמה התברר שגם האח הבכור, אדוארד, נשאר בחיים, והוא היה בשבי היפנים. במאי 1945 שוחרר אדוארד על ידי הכוחות הבריטיים, והושב אף הוא אל משפחתו הדואגת.