חומת הזבובים: הקרב האחרון של החרק האכזר

יבוא יום, כך ניבאו נביאי ישראל, שבו "וגר זאב עם כבש", והארץ תימלא דעה – כמים לים מכסים. לא יהיה רעב, לא מלחמה, לא קנאה ולא תחרות. לא רק בני האדם ישובו לשלום – גם החיות, הרמשים והטפילים ייהפכו למבורכים. הבריאה תירפא, וכל נברא יקבל תפקיד מועיל במארג העדין של העולם.

אך כיום – אנו עדיין בראשיתו של התהליך.

ובכל זאת, כבר עתה הקב"ה שותל בעולם נקודות של אור – מעניק לבני האדם דעת ותבונה להתמודדות עם המזיקים, לעצירת השפעתם הרעה ולהבאת רפואה ממקורות שלא העלינו בדעתנו.

ומה הקשר לזבוב בשר?

הכול התחיל בענן. ענן שחור-מתכתי, רוטט באוויר המהביל.

מלמטה, אנשים עמדו על הקרקע הלחה של הג'ונגל בפנמה, מביטים לשמים בהשתאות. לנגד עיניהם נגלו מטוסים שמשליכים גלים-גלים של זבובים – מבריקים, בצבע ירוק-כחול, עיניהם אדומות כתמרור. זה נראה כמעט כמו סצנה מסרט אימה.

אבל לאחר זמן, כשהוסבר להם – הם הנהנו בהקלה.

כי ענן הזבובים שהם ראו – שכלל למעלה ממאה מיליון זבובים, לא בא להרוס – הוא בא להושיע.

הזבובים שבו נשלחו למשימה אחת: לשים קץ למין שלהם עצמם.

הם נקראים זבובי בשר, והם מזיקים מן הסוג הנורא ביותר: הם מזהים ריח דם ממרחקים עצומים, ומסוגלים לאתר שריטה זעירה בבעל חיים – אדם, פרה או אייל – ושם, ממש שם, תטיל הנקבה את ביציה. הזחלים שיבקעו יתחילו לזלול את בשר הפצע, ולהעמיק אותו באכזריות. החיה תסבול, תזדהם, תיחלש – ולפעמים תמות.

לכאורה, לזבוב הבשר אין תועלת. אין לו מטרה טובה. הוא אינו מאביק פרחים, אינו מווסת מזיקים אחרים ואינו ניזון מפגרים. כל התפתחותו וגדילתו הם רק מבשר חי. אויב קטן, אכזרי – ובלתי מנוצח.

במשך דורות היה זבוב הבשר עובדת חיים באמריקה. אבל כשהגיע המערב לאמריקה, וההתיישבות הואצה – גדלה עוצמתו של הזבוב לאין שיעור.

המרחבים העצומים של דרום ארצות הברית התמלאו בעדרים – מיליוני פרות חסרות הגנה. זה היה כמו חלום רע. ההתפרצויות נעשו תכופות וקטלניות. עדרים שלמים נמחקו. בעלי החיים התייסרו למוות, ואפילו חומרי ההדברה לא הועילו – איך תרעיל יצור שחי בתוך הבשר החי?

החוואים נואשו. הם חיפשו פצעים בזכוכית מגדלת, מרחו משחות, ניקו שוב ושוב.

והזבוב? הוא המשיך לזלול.

ואז הופיעה ההארה.

בשנות החמישים נתן ה' חכמה בלב שני מדענים. רעיון משוגע נבט במוחם: לא נשק, לא רעל – אלא... עיקור.

נקבת זבוב הבשר מזדווגת רק פעם אחת בחייה הקצרצרים. מה יקרה אם כל בני הזוג האפשריים יהיו עקרים?

הנקבות יפגשו בזכר, תיווצר תקווה – אך הביצים לעולם לא יבקעו.

איך מעקרים זבוב? בקרינה. קרינה מדויקת, שמפסיקה את הרבייה – מבלי להרוג.

וכך הוקם גן עדן מלאכותי לזבובי בשר בפלורידה.

אלפי זחלים גודלו על בשר בקר ודם, הוקרנו – והוטסו לאי קורסאו.

שם, במשך שבועות, שוחררו שוב ושוב – עד שיום אחד, לא נותר אף זבוב בשר.

הם הובסו.

ומיני אז, העולם השתנה.

מפעלים עצומים הוקמו – בטקסס, במקסיקו, בגואטמלה. מפעל אחד לבדו צורך שבעים טון בשר בשבוע – רק כדי לייצר מאות מיליוני זבובים, ואז לעקרם.

הזבובים נשלחו במטוסים, וכשהגיעו ליעד - מכונות פיזור מתוחכמות היו זורקות אותם לשמים בקצב מדוד, בטווחים של קילומטרים.

לאחר שהזבוב הובס בדרום ארצות הברית, ונסוג אל דרום אמריקה, אל יערות האמזונאס, הוקמה "חומה" של זבובים עקרים בפנמה – לאורך קילומטרים רבים – כך שאף נקבה שתעבור שם, לא תמצא זבוב שאינו עקר – ובכך תיווצר "חומת זבובים" בלתי נראית.

המלחמה של אז נמשכת עד ימינו – בכלים משוכללים יותר, אבל באותה השיטה. וזו מלחמה תמידית. פעמיים כבר ניסו זבובי הבשר לחזור לארצות הברית, ופעם אחרת החלו להתפרץ באפריקה הרחוקה.

גיהינום התעורר.

אבל האנושות כבר הייתה מוכנה – והצליחה לדחוק אותם בחזרה.

כשנסתכל על המאבק הזה, שבו מביסים אנשים את המזיקים שהציקו שנים רבות כל כך לאבותינו - אנחנו רואים ניצוץ מן העתיד.

"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי", וה' יברא את העולם מחדש – כולו טוב, כולו ברכה.