חסידת אומות העולם: הנסיכה החירשת שהצילה יהודים מהנאצים

הנסיכה הבריטית אליס פון באטנברג הפכה במהלך חייה לנסיכה יוונית, ושם היא זכתה בתואר חסידת אומות העולם.

הנסיכה אליס הייתה נינתה של המלכה ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת. היא נולדה בשנת 1885 בטירת וינדזור שבאנגליה. למרבה הצער, חצוצרות השמע שבאוזניה היו צרות מן הרגיל, ובעקבות כך, היא אובחנה כחירשת כמעט לגמרי כבר מרגע לידתה.

אך לעומת אוזניה הצרות, היה לבה רחב ביותר להבחין ולהרגיש במצוקותיהם של אחרים, ולנסות לסייע להם ככל יכולתה.

אליס למדה כבר בילדותה להבין את דברי הסובבים אותה על ידי קריאת תנועות השפתיים, והיא ידעה לעשות זאת בשפות אנגלית, צרפתית, גרמנית ויוונית.

בשנת 1903 נישאה אליס לאנדריאס, נסיך יוון, בנו של המלך גאורגיוס, כשהיא בסך הכל בת 17.

אחרי החתונה עבר הזוג להתגורר באתונה שביוון, שם שירת הנסיך אנדריאס בצבא יוון, כאשר הנסיכה אליס עוסקת בפעילויות צדקה רבות בעיר אתונה.

ארבע בנות נולדו לזוג הנכבד, וכמה שנים אחריהן, נולד בן הזקונים שלהם - פיליפ, מי שלימים נשא לאישה את אליזבת השנייה, מלכת אנגליה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, בעקבות התפתחויות פוליטיות שונות בתוך יוון, נאלץ גאורגיוס מלך יוון למסור את המלוכה לאחד מבניו, ששימש כבובה בידיו של ראש הממשלה היווני. הנסיך אנדריאס ואשתו אליס, ועוד רבים מבני משפחת המלוכה היוונית, הוכרחו לצאת לגלות בשוויץ.

בשוויץ בחרה אליס בחיים צנועים ופשוטים, והתעסקה בעיקר בפילוסופיה ובדת, ולא השקיעה בחיי פאר ראוותניים.

גם אחרי המלחמה עסקה אליס ביצירת מפגשים בין קרובי משפחתה הבריטיים לבין קרובי משפחתה הגרמניים שחיו בשוויץ, כדי לנסות להחזיר ביניהם את השלום שהתפוגג לו במהלך מלחמת העולם.

כמה שנים אחרי כן חזרו אליס ובעלה ליוון. אך לאחר תום מלחמת יוון-טורקיה בשנת 1922 שוב תפסו מהפכנים את השלטון, והאשימו כמה קצינים, וביניהם הנסיך אנדריאס, בכישלונה של יוון במלחמה.

בני הזוג נאלצו לצאת לגלות פעם נוספת. הפעם הם הפליגו לצרפת, על גבי ספינת קרב של הצי הבריטי. גם כאן עסקה אליס בפעילויות צדקה, שעזרו בעיקר לפליטים יווניים שהגיעו לצרפת.

במהלך שנת 1929 התחילה אליס לטעון שהיא רואה חזיונות והתגלויות, וכן שיש לה כוחות ריפוי מיוחדים. עד מהרה היא אושפזה בבית החולים, ואובחנה כסובלת מסכיזופרניה פרנואידית.

בזמן מחלתה נישאו ארבע בנותיה לנסיכים גרמניים. בנה הצעיר, פיליפ, לעומת זאת, חזר לבריטניה, והכיר את אליזבת – מלכת אנגליה לעתיד.

רק בשנת 1938 חזרה הנסיכה אליס לאתונה שביוון, והמשיכה בפעילותה למען הנזקקים והעניים.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, שוב מצאה אליס את משפחתה נקרעת לגזרים, והפעם הקרע היה בתוך משפחתה הפרטית. בנותיה היו נשואות לנסיכים גרמניים ששירתו בוורמאכט, אחד מהם אף היה חבר במפלגה הנאצית ושירת בפלוגות הוואפן אס אס – ואילו בנה חי באנגליה, והתגייס לשורות הצי הבריטי, כך שבני משפחתה, למעשה, נלחמו זה נגד זה. אליס, שחייה ביוון ששמרה על ניטרליות, הקפידה לשמור על קשר גם עם בנה וגם עם בנותיה.

אך בשנת 1941 כבשו הכוחות הגרמניים את יוון, והשליטו בה ממשלת בובות. הגרמנים ניצלו את כל משאביה של יוון, ורעב גדול השתרר בארץ.

אליס עזבה את דירתה, והלכה לעזור בהכנת מזון לחלוקה לאזרחים מורעבים. היא ארגנה שירותי בריאות לאזרחים, ואף לקחת תחת חסותה מספר גדול של יתומים. אליס עצמה ירדה במשקלה 26 ק"ג בתקופה זו.

כאשר החלו הגרמנים בגירוש יהודי יוון למחנות ההשמדה, הזדעזעה אליס עמוקות מאכזריותם. הגרמנים היו בטוחים שהיא פרו נאצית, בעקבות קשריה עם חתניה, אך כאשר קצין נאצי ביקר בביתה ושאל מה הוא יכול לעשות למענה, תשובתה הייתה "להסתלק עם חייליך מן המדינה".

במהלך המלחמה, יהודייה יוונית בשם רחל כהן פנתה אל הנסיכה אליס בבקשה לעזרה. בעלה של רחל, חיים, עזר פעם למלך גאורגיוס, חמיה של אליס, ובתמורה הוא הבטיח לו שיעזור לו בכל דבר שיצטרך. אליס הבטיחה לה סיוע, ועזרה לרחל להסתתר מן הגסטאפו יחד עם שניים מילדיה.

גם אחרי המלחמה המשיכה אליס לעזור לנפגעי המלחמה במסירות. בנה פיליפ קנה עבורה דירה באתונה, כיוון שלמרות הקצבאות המכובדות שהיא קיבלה הן מאנגליה והן מיוון, לה עצמה לא הייתה פרוטה, משום שהיא חילקה את כל מה שהיה בידה לנזקקים.

בשנת 1969 נפטרה הנסיכה אליס בארמון בקינגהאם. בקשתה הייתה להיקבר בהר הזיתים, באחת הכנסיות שם, אך רק בשנת 1988 מולאה צוואתה, ועצמותיה הובאו לקבורה בארץ ישראל.

אחר שנודע על העברת שרידיה לישראל, החליטו בני משפחת כהן היוונית, שנותרו בחיים, לפרסם ברבים את פעילותה במהלך מלחמת העולם השנייה.

בעקבות הפרסום החליט יד ושם להכיר בנסיכה אליס כחסידת אומות העולם. בשנת 1994 הגיעו בנה ואחת מבנותיה ליד ושם, כדי לקבל עבורה את תואר חסידת אומות העולם.

לבה הרחב של הנסיכה אליס לא נתן לה להיכנע לכיבוש הגרמני וללחצים המשפחתיים. למרות הכל, היא התוותה לעצמה דרך ברורה, דרך של אהבה, עזרה וסיוע.