מדהים: כיצד קוף האורנגאוטן מרפא את עצמו?

ד"ר קרוליין שופלי ממכון מקס פלאנק להתנהגות בעלי חיים בגרמניה, חוקרת כבר שנים רבות קופים, ובפרט קופי אורנגאוטן, הידועים כחכמים ומפותחים. לפני כשנה, הצוות שלה באי סומטרה שבאינדונזיה עקב אחרי אורנגאוטן שאותו הם כינו ראקוס. ראקוס השתתף בקרב שליטה בין אורנגאוטנים זכרים, ובמהלך הקרב נפצע פצע מכוער לצד עינו הימנית.

ובכן, האם ראקוס התיישב בפינה לבכות? לא ולא, החוקרים ראו אותו יצא למסע חיפוש אחרי צמח בשם Fibraurea tinctoria. זהו בעצם סוג של גפן ליאנה מטפס, צמח הדומה לגפן, אבל הוא צמח בר שנמצא באזורים טרופיים.

במאמר שהופיע בכתב העת Scientific Reports, מתארים שופלי ועמיתיה: "לאחר שאכל במשך 13 דקות מהליאנה, המשיך ראקוס ללעוס את העלים, אך לא בלע אותם אלא השתמש באצבעותיו כדי למרוח את נוזלי הצמח ישירות מפיו על הפצע". ראקוס לא רק חזר על הפעולה, אלא מעט מאוחר יותר גם מרח על הפצע את העלים הלעוסים, עד שכיסו את כולו. חמישה ימים לאחר מכן הפצע הגליד, ותוך שבועות ספורים החלים לחלוטין, ולראקוס נותרה רק צלקת קטנה.

לדברי החוקרים, הצמח שבו השתמש ראקוס ידוע כמכיל חומרים בעלי תכונות אנטי־בקטריאליות, אנטי־דלקתיות, אנטי־פטרייתיות, נוגדות חמצון, משככות כאב ואנטי־קרצינוגניות, בין שאר תכונותיו. הצמח המדובר וסוגי ליאנה אחרים משמשים ברפואה מסורתית "לטיפול במחלות שונות, כגון דיזנטריה, סוכרת ומלריה".

אנחנו לא יכולים לדעת האם ראקוס הסיק מסקנות מעצמו, על פי אינסטינקטים שעמם נברא, או שאולי שמע מקופים אחרים באמצעי תקשורת בין קופי על הצמח. יתכן שהם נתקלו בו במקרה ושמו לב שבעת אכילתו הוא עשוי לרפא פצעים? אין לנו תשובות לשאלות אלו, אבל אנחנו יכולים בהחלט להתפעל מחוכמת הבורא, שנתן אפילו בלב קוף את האפשרות להשתמש בצמחי מרפא.

שופלי כותבת: "זה מראה שיש לו במידה מסוימת היכולות הקוגניטיביות הנדרשות כדי לטפל בפצע בעזרת צמחים פעילים רפואית", היא אמרה, "אבל אנחנו באמת לא יודעים מה בדיוק הוא מבין".

רמת האינטליגנציה הגבוהה של קופי האורנגאוטן מוכרת זה מכבר, בין היתר בשל כישוריהם המעשיים, כגון שימוש בכלים לאיסוף זרעים או לחיפוש חרקים. אבל התכונה של שימוש בעשבי מרפא לא היתה מוכרת עד עכשיו אצלו.

זו אינה הפעם הראשונה שבה חיות בר נראו מייצרות תרופות לטיפול עצמי. קופי אורנגאוטן באי בורניאו נצפו מעסים את רגליהם וכפותיהם במיצי צמח לעוס המשמש אצל בני אדם לטיפול בכאבי שרירים, ושימפנזים תועדו לועסים צמחים המשמשים לטיפול בתולעי מעיים, או מניחים חרקים שונים על פצעים. עם זאת, זו הפעם הראשונה שבה נצפתה חיית בר המטפלת בפצעים פתוחים בחומר הידוע כבעל סגולות רפואיות.

צוות החוקרים ציין כי הממצאים מציעים תובנה לגבי מקורות הטיפול בפצעיהם של בני אדם. טיפול בעזרת הצמח המדובר הוזכר לראשונה בכתב יד רפואי המתוארך לשנת 2200 לפני הספירה.  

יש לציין כי כבר בגמרא מתואר בעל חיים המרפא את עצמו, ולא מדובר בקוף אורנגאוטן, אלא בשור. הגמרא במסכת בבא קמא לה ע"א מדברת על שור שהצית דליקה, וקובעת כי זו התנהגות משונה, דומה לנגיחת קרן, שעליה משלמים רק חצי נזק. אמנם מוסיף רב אויא בגמרא, שאם מדובר בשור שהצית אש בכוונה לדאוג לעצמו, הדבר נחשב דרכה של בהמה, ומשלם נזק שלם.

ואיך יתכן שור שמצית אש עבור עצמו? מסביר רב אויא: "הכא במאי עסקינן בשור פקח, שעלתה לו נשיכה בגבו, וקא בעי למיקליה, ואיגנדר בקיטמא". מדובר בשור שננשך גבו על ידי שור אחר, והוא מעוניין לעשות מה שנקרא בימינו "צריבה", סגירת הפצע המדמם ע"י גחל אש. לשם כך הוא מצית אש, ואחר כך מתגלגל באפר ובגחלים!

הגמרא שואלת על כך: "ומי איכא כי האי גוונא"? האם יש בעל חיים שהוא פיקח כל כך? ומשיבה: כן, "ההוא תורא דהוי בי רב פפא דהוה כייבין ליה חינכיה, עייל ופתקיה לנזייתה ושתי שיכרא", השור שהיה בבית רב פפא, סבל מדלקת חניכיים, אלכוהול כידוע משכך כאבים מסוג של דלקת חניכיים, ובכן, השור פתח את מכסה החבית, הוא ידע היכן נמצא השיכר ואיך זה יכול לעזור לו, וכך לגם מן השיכר כדי להרגיע את חניכיו!

מה רבו מעשיך ה'.