כל התכנים של יהוסף יעבץ

בעת המרד הגדול של היהודים ברומאים, הפך גן העדן לגיהינום. הקרב הימי בכינרת, כפי שהוא מתואר אצל יוסף בן מתתיהו, היה בין הרגעים החריגים והטרגיים ביותר במרד הגדול נגד רומא

התורה לא באה "לתמוך" בעבדות, אלא ליצור מציאות אחרת לגמרי, שונה מאוד מהמציאות שהיתה בזמנה. התורה באה ללמד אותנו איך יכול אדם אחד לעבוד עבור חברו, מבלי לאבד צלם אנוש – לא העובד ולא המעביד

כפרים שלמים נמחקו באחת. משפחות התעוררו לשאגת מים במקום לצלצול התרנגול. מי שלא טבע בגל הראשון – מצא עצמו על גגות, על עצים, או נודד ברגליים יחפות כשמים גועשים מימינו ומשמאלו. זרם הנהר הצהוב – הנהר שנחשב לערש הציוויליזציה הסינית – הפך באותו קיץ לקבר המוני גועש

מעבר להוצאת השבת בפה, חכמים תיקנו לעשות גם הבדלה על הכוס. הבדלה זו היא מדרבנן, אך כדי שלא יזלזלו בה תיקנו חכמים שלא יטעם אדם שום דבר עד שיבדיל, מלבד שתיית מים

חכמים אמרו "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ", והקורא תמה: מה ענין הבנייה אצל צירופי אותיות? איך זה עוזר לבנות?

בעבר חשבו שיין קפריסין הוא יין ממותק בתוספת דבש. הדבש הוא חומר שמרכך וממתק דברים ששרויים בו. אבל נשאלת השאלה: אם חכמים רצו דבש, היו יכולים לשרות את הציפורן בדבש. מדוע היין?

במכת בזק, הצרעה עוקצת את התיקן בחזהו. זוהי "זריקת הרגעה" מדויקת להפליא. המטרה אינה להרוג, אלא לשתק זמנית את הרגליים הקדמיות של התיקן. הוא עדיין חי ובועט, אך איבד את יכולת ההתנגדות המיידית. כעת, כשהמטופל "מורדם" חלקית, המנתחת ניגשת לעבודה העיקרית

בצלאל ואהליאב נקראים "חכמי לב" - לא רק בעלי כשרון טכני, אלא אנשים שהבינו כי מלאכתם היא שליחות. המשכן נעשה, אפוא, דגם של חברה מתוקנת: כל אחד תורם את מה שבכוחו, והכל מתחבר למטרה אחת

סביב אגם ניוס נמצאו עם שחר מאות בני אדם מוטלים ללא רוח חיים, לצד אלפי ראשי בקר וחיות בר. לא קדמה לאירוע רעידת אדמה משמעותית, לא התפרצות געשית גלויה ולא כל התרעה שניתן היה לחוש בה מראש

יחזקאל הוא נביא הגלות הראשונה. הוא מלמד כי גם בשעה שהמקדש חרב והעם מפוזר, אין ניתוק בין ישראל לאביהם שבשמיים. ספרו עומד כעדות לתקופה קשה בתולדות עמנו, אך גם כיסוד לאמונה בגאולה העתידה

הקיסר התענין בתלמידים באופן כללי, אך לא יכל להתעלם מהצעיר המוכשר שהתבלט בכל תחום, בן ציון פריצי. הקיסר תמך בהשכלה ובלימודים, ורצה להזמין את הצעיר לאקדמיית טרייסטה. גם כאשר שמע כי פריצי הינו יהודי, לא נרתע ותמך בהכנסתו לאקדמיה העילית

הוא המתושלח של עולם החי. בעוד יונקים יבשתיים מזדקנים ומתבלים, הכריש הישנון ממשיך לשוט בשלווה הקפואה שלו. הוא גדל בקצב של סנטימטר אחד בלבד בשנה, ומגיע לגיל "בר המצווה" שלו רק כשהוא נושק לגיל 150

בדברי חז"ל מופיע רבי אליעזר ברבי צדוק לא אחת כעד ראייה. הוא מוסר פרטים מדויקים על הנהגת המקדש, על סדרי העבודה ועל דמויות שפעלו בו. באחד המקרים הוא מתאר שהיה מורכב על כתפיו של אביו, וראה כיצד מתנהלים ענייני קדשים וטהרות

ערב מבצע שלמה שבו עלו רוב יהודי אתיופיה לישראל, קס ביאדגלין עמד בסירובו לעלות, אף שכבר היה אדם מבוגר בן 75, וכבר איבד את מאור עיניו. רק מול המציאות של עזיבת כל בני הקהילה וחוסר רצון להישאר לבדו, ובעידוד בנו, קס אדיסו, הוא הסכים לעלות לארץ, ואז קרה הנס

במשך דורות רבים הדלקת נרות שבת הייתה סימן ההיכר שלנו: סופרים יוונים לפני 2,500 שנה תיארו את היהודים כ"מדליקי נרות שמן ביום השביעי", נשות אנוסי ספרד היו מדליקות נרות שבת בתוך ארגז בסתר כדי לזכות לקיים את המצווה ולהמשיך את המסורת, ונשים מסרו את נפשן בשואה כדי להדליק נרות שבת

עם ישראל נדרש להפוך מעבדים לעם ה'. עבד רגיל לכך שמנהיג חיצוני קובע עבורו כל צעד, בעוד בן חורין נדרש לשאת באחריות פנימית. כאן, בדיוק בנקודה זו, מתרחש המשבר. האם יכולים בני ישראל לקחת אחריות בעצמם, או רק כאשר משה נמצא בשטח?

מבנה גופו מחולק לזרועות דמויות אצבעות, המתפצלות לצדדים. זרועות אלו מגדילות את שטח הפנים ומסייעות לציפה, אך גם משמשות לאחסון מנגנוני ההגנה הייחודיים שלו, והמראה הכללי הזה הקנה לו את הכינוי "דרקון הים"

הוא נותן לה פקודה אחת יוצאת דופן: קודם לחיות. מזון סדיר, שלוש ארוחות ביום, מנוחה, מקום לישון. עבור אישה ששרדה על שאריות רקובות, זו כמעט תחושת גן עדן. בתוך שבוע הפצעים נסגרים, השיעול נרגע, והעיניים הכבויות מתחילות לקבל ניצוץ

אנחנו כמובן יודעים שקוד גנטי לא נוצר מעצמו, ושהכל מתחיל בבריאה. יש אנשים שעדיין לא השתכנעו, והם סבורים שהכל רק טבע בעולם. אבל האם הדנ"א הוא הסבר טבעי? מתברר שזה לא פשוט כל כך

בתוך המגילה מצא הספרן דניאל ליפסון "תעודת כבוד" לילדה יהודייה מאמסטרדם. מה עלה בגורלה של פסיה בלומיסט במהלך השואה? האם שרדה? תשובה על כך הגיעה רק אחרי שנים, כאשר יצא ספר חדש לאור