כל התכנים של יהוסף יעבץ

יחס מיוחד יש לעץ, המדומה לאדם: "כי האדם עץ השדה". התורה בעצם אומרת: אתה צריך להילחם באדם, מילא, אבל מה חטא העץ?

שבעת המינים משקפים שבע צורות של השפעת ברכת ה' בעולם, כפי שמשתקף בדברי חז"ל ובספרות הקבלה

בפרשת בשלח מתואר הנס הגדול ביותר בכל הזמנים: ים סוף נקרע עבור בני ישראל, ובני ישראל הולכים בתוך הים בחרבה. איפה התרחש הנס הזה?

זהו ההבדל בין הנהגה של קטנות להנהגה של גדלות. בתחילת הדרך, כשישראל עוד בראשית בניינם, ההמשכה נעשית לעיתים בדרך של שבירה: מכה שמבקעת. אבל ככל שהדור מתקדם, יש דרישה שהשפע יימשך בדרך של דיבור: דרך של גילוי, של חינוך, של הבנה פנימית

עבדות אינה מסתיימת ביום שבו העבד יוצא, אלא ביום שבו הוא מפסיק לחשוב כמו עבד. תלונות על מים ועל לחם הם סימפטום של תפיסת העולם כמקום של מאבק על המשאבים ותו לא, וחוסר יכולת לראות את הממד הרוחני, שאותו רואה מי שהוא פנוי ובן חורין

הקבלה מתארת את קריעת ים סוף כמעבר מן הנסתר אל הנגלה. "ים" הוא עולם מכוסה: יש בו חיים, תנועה ועומק, אבל הכול תחת כיסוי. "יבשה" היא עולם גלוי, מה שיש בו נראה לעין

ראש השנה לאילנות הוא גם ראש השנה למצוות ערלה. להלן עשר ידיעות חשובות על הבסיס של מצוות ערלה, וכיצד מקיימים אותה

הגיע לארץ ישראל לסיור - ונשאר לגור בה: מי היה הרב יוסף משאש, מה אמר לו בן גוריון ומדוע לא רצה להיבחר לראשות העיר חיפה?

ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות, וגם לאוהבי הפירות. ערכתם את כל השולחן במגשי פירות מכל הסוגים והמינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, וגם פירות מטורקיה. על מה מברכים קודם?

האדם מוסיף על הצמיחה את העבודה: הוא נותן שם לברכה, מייחד מחשבה ומצרף את הפרי להודאה ולעבודת ה'. כך עוד חלק בבריאה נהפך לעבודת ה'

משהו בנפש היהודית שלו – החיפוש, השאלה, הבחינה המתמדת – דחף אותו לשאול שאלות שאחרים נמנעו מלהעלות. הוא הביט על הכלורופיל, אותו פיגמנט ירוק שכל ילד לומד עליו בשיעור ביולוגיה, ושאל: אם זהו החומר שמאפשר לצמחים לחיות, אולי יש בו גם רמזים עמוקים יותר שיכולים לסייע לאדם?

כבר דרווין עצמו הציב לעצמו תנאי ברור: אם יוכח שקיים איבר מורכב שלא ייתכן שנוצר דרך שינויים קטנים, הדרגתיים ומועילים – התיאוריה שלו תתמוטט. יותר מ-150 שנה אחר כך, הצטברה שורה ארוכה של דוגמאות בדיוק מהסוג הזה – והן אינן נוחות למי שמבקש להסביר את כל החיים במונחים של מוטציות אקראיות וברירה טבעית בלבד

על פי הקבלה, עבודת ה' האמיתית מתקיימת רק במקום שבו שתי התנועות הללו נפגשות. שאיפה רוחנית ללא ירידת השפע אל המעשה – נותרת מופשטת. שפע אלוקי ללא כלי אנושי ראוי – אינו מתקיים. מגן דוד הוא, אם כן, ציור של איזון, של דיאלוג תמידי בין מעלה ומטה

הגסטפו סימן את ננסי כמטרה מרכזית. הם כינו אותה "העכבר הלבן", משום שהיא, כמו עכבר, שוב ושוב נעלמה להם מהידיים. שינתה דפוסי תנועה, החליפה כינויים, עברה בין ערים בלי להותיר שגרה ניתנת לאיתור

למרות הרדיפות וההשפלות שעבר, קיבל הרמח"ל את הדין באהבה ובענווה מופלגת. הוא לא יצא למלחמה על כבודו ולא חדל מעבודת ה' הפנימית, אלא המשיך לכתוב ספרי מוסר ויסודות אמונה שהפכו לנכסי צאן ברזל בישראל

אפשר להבין את העניין של תרגום התורה בשבעים לשון כמעשה שיש לו כמה שכבות עמוקות, כולן נשענות על אותה נקודת יסוד: כשאתה חייב לומר את הדברים בשפה אחרת, אתה נדרש לבחור פירוש, לחדד גבולות, להסביר מונחים ולעיתים אף לפרק רעיון מורכב לסדרה של הנחות פשוטות יותר

עבד חי בתוך זמן שמישהו אחר קובע לו: מתי לקום, מתי לעבוד, מתי לנוח. בן חורין מתחיל בכך שהזמן נעשה תחום אחריות שלו. התורה רוצה שעם ישראל ילמד כבר בתחילת דרכו שקדושה אינה תופעה "אוטומטית", אלא משהו שנבנה מתוך החלטה ומחויבות

חכמים תיקנו נטילת ידיים לכל המתעורר משנתו בבוקר. דין זה נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן ד', והוא אחד מן הדינים הפותחים את סדר עבודת היום של יהודי

מי שמרגיש שהחודש הזה "מדבר אליו", יימשך בדרך כלל לדברים כמו הפצת ידע, ארגון קהילתי, עשייה חברתית, חינוך, ייעוץ, תכנון, או כל תחום שבו אדם לוקח משאב ממקום אחד ומעביר אותו למקום אחר בצורה מסודרת

מין אחד, קטן ושברירי, שנעלם מן הטבע בגלל תשוקת האדם לצבע וליופי – ונאבק לחזור בזכות אותה יכולת אנושית בדיוק: היכולת להתארגן, לתכנן, להשקיע משאבים ולעמוד מול הטבע, הפעם כדי לתקן ולא כדי להרוס