ציווה להביא נפטרים מן השמים: מיהו הנביא המסתורי?

לפני כשמונה מאות שנה התגלעו בין חכמי צרפת מחלוקות שקשורות למצוות תפילין. המחלוקת המפורסמת ביותר היא מחלוקת רש"י ורבנו תם על סדר הנחת הפרשיות, מחלוקת שהביאה לשני מנהגים הנוהגים עד ימינו. מחלוקות נוספות התעוררו בנוגע לקשר של תפילין: כיצד קושרים, האם צריכים לקשור כל יום מחדש, או שדי להדק אותו?

רבי יחיאל יעקב היילפרין, שחי במינסק לפני כשלש מאות שנה, היה ראש ישיבה וגם היסטוריון. הוא אסף כתבי יד נדירים, ובדבריו מתועד מעשה נורא שקרא באותם ימים. וכך הוא מספר: "ראיתי אצל מורנו רבי עזריאל טרביטו ספר גדול קשור בו סודות ועניני קבלה, ותוכם היה כתוב זה המעשה: ידעו כל הקהלות הקדש, כי יום ד' אחר ט' באב היה נביא אמת דורש בעליית הר"ר מנחם הורדימסי אשרי יולדתו, והרבנים יושבים לפניו,  הר"ר יעקב מפרובינט, והר"ר יצחק מגשר,  ורבנים אחרים, והר"ר אברהם ב"ר שמואל וה"ר אהרן ב"ר יצחק נא אורמינו, והר"ר מנחם, והר"ר קרשביט"ו, ובחורים יודעי ספר, ודרש להם שירת הים. ולבסוף דרשתו שאל הר"ר יעקב מפרובינט אל הנביא אמת: אדוני שאל אל הר"ר מפרי"ש ואל רבינו תם האיך קושרים קשר של תפילין, אם צריך לקשרם בכל יום או אם די בהדוק, אם צריך הדוק וקשירה".

רבי מנחם הוורדימסי, מארח האירוע המופלא הזה, היה מתלמידיו של הריצב"א, מבעלי התוספות. תלמידיו כינו אותו "רבי מנחם הקדוש", וכך הוא מוזכר למשל בתוספות במסכת חולין דף יא ע"ב. יחד עם רבי מנחם ישבה חבורת חכמים שהיו עוסקים בתורת הסוד, ויחד עמם היה "נביא אמת", ששמו לא ננקב במגילה העתיקה. מיהו אותו נביא? והאם באמת היה נביא?

רבי גדליא אבן יחיא, מחבר "שלשלת הקבלה", משער כי הכוונה לרבי שמואל החסיד, אביו של רבי יהודה החסיד, מחבר ספר חסידים. כך או כך, מתוארת בכתב היד העתיק פעולתו של הנביא: הנביא ציווה מיד על מלאך אחד שיביא עמו את רבי אליהו מפריש ורבינו תם, שכבר נפטרו באותו הזמן. אמר לו המלאך: רבי אליהו אינו יכול לירד כי הוא מקריב קרבן לפני הקב"ה, השיב הנביא: צריכים אנחנו לתלמודו, והמלאך ירא מלעשות זאת. אמר הנביא: אם כן תקרא למשה רבינו עליו השלום בעצמו שילמדנו כדת מה לעשות בקשר של תפילין.

ירד משה רבנו עליו השלום, ואמר: אין אתם קושרין כדת, כי הקשירה לא בשל יד הוא אלא בשל ראש, וקושרין כל יום". אז ירד רבנו תם מן השמים, ואמר, משה רבנו, והרי כתוב בתורה "וקשרתם לאות על ידך", הרי שמצוות הקשירה היא בשל יד, ולא בשל ראש!

ענה משה ברוב ענוותנותו, "אני אומר למצווה צריך קשירה כל יום ולא לעכב". השיב ר"ת "וכי איזה מצווה היא לא לעכב אלא למצווה". אמר לו משה, "הואיל ואמרת כן, דע לך שטעית, כי חובה היא לקשרו בכל יום, והקשירה צריכה להיות בשל ראש בדל"ת. וראיה אביא לך מתורתי שנתתי לך ומן הפסוק שהבאת – וקשרתם לאות על ידך, הרי שסמך 'אות' אצל 'וקשרתם' – לומר שאתה צריך לקשור אותם, שהם לאות, והיינו של ראש".

בכתב היד מתואר עוד המשך הוויכוח, שאין אנחנו יכולים באמת להבין אותו. כיצד יתכן שרבנו תם יתווכח עם משה רבנו?

 אולם היו מקובלים וחכמים שקיבלו את הדברים והעתיקו אותם בספרם, ואילו הגאון רבי חיים מבריסק קבע שאין לקבל מעשה זה, כי לא יתכן שחכם כלשהו יתווכח עם משה רבנו על ההלכה.

בגרסתו של בעל סדר הדורות מסתיים המעשה "והודה משה רבנו עליו השלום לרבנו תם, והלך לו".