פרשת השבוע בעקבות רש"ר הירש: אישיותה של שרה אימנו

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה".

הרב הירש מציין כי זה המקום היחידי שבו התורה מונה שנות חייה של אישה. הסיבה להבדל הזה, הוא משום שבדרך כלל מניין השנים לאורך הדורות נקבע לפי אנשים מסוימים, ולכן התורה מונה את שנותיהם. אנו יודעים כמה זמן עבר מיציאת אברהם מחרן ועד יציאת מצרים, לפי חשבון שנות כל אחד מהאבות, באיזה גיל הוליד את בנו ומתי נפטר.

אבל כאן מונה התורה את שנות חייה של שרה אמנו בלי סיבה פרקטית, משום שיש בשנים אלו דבר מיוחד. עד כדי כך יוצא דופן הדבר, שהתורה מסיימת שוב בסיום המספר "שני חיי שרה", כאילו כדי להסיר ספק – כן, פתחנו כאן במניין שנות חייה של שרה, אף על פי שזה לא נוגע למניין השנים. זה נוגע לעניין אחר, לייחודיות של חייה ולאופייה של שרה אמנו, וגם לכך שיש משהו מיוחד ב"שני חיי שרה".

הצורה שבה התורה מונה את מספר השנים, מחלקת את חייה לתקופות. לא רצף של מאה-עשרים-ושבע, אלא: מאה שנה, ועשרים שנה, ושבע שנים. מה מיוחד בתקופות אלו?

עד גיל שבע, זו ילדה קטנה. עשרים השנים הבאות הן שנות ההתפתחות הצעירות, עד גיל 27 היא אישה צעירה, מכאן ואילך היא כבר מבוגרת. אדם שחי בצורה הנכונה, מתקדם מתקופה לתקופה, כך שהתכונה שמפארת תקופה מסוימת ממשיכה איתו לתקופה הבאה. וזה ביאור המושג "בא בימים", הוא בא אל הימים. אין הם עוברים עליו ומכלים אותו, אלא הוא בא אליהם עם כל המטען הנפשי הנדרש.

וכך שרה המשיכה אל שנות ההתפתחות, אל גילאי העשרה והעשרים, עם יופי של ילדה בת שבע, עם טוהר שלא נפגם. ואל שנות הבגרות הגיעה עם הזהירות והנקיות של אדם צעיר, שעדיין לא התעייף ולא נכשל והחיים לא התגברו עליו, להיפך, הוא זה שמתגבר ומושל בהם.

אנשים שחיים שלא על פי דרך התורה, מחפשים את המציאות ההפוכה. מחפשים מישהי שכבר איננה ילדה ואיננה תמימה. תמימות של ילד בעולם הזה היא בסך הכל חוסר חשיפה. הוא תמים ונקי משום שלא נחשף לעולם הזה על כל משמעותו ופינותיו הלא נעימות. כשייחשף, הוא כבר לא יהיה תמים. לכן גם שלב התמימות אינו באמת תמימות, הוא פשוט חוסר היכרות. שרה המשיכה את התמימות הזו, שהיתה ניכרת גם ביופי וטוהר פניה, גם כאשר הכירה וראתה את העולם. זו תמימות אמיתית. וכך גם המשיכה את הרוח הצעירה של גיל הנעורים, המרץ לשמור על הערכים, עד זקנה ושיבה. כך דווקא ההבדלה בין שלוש התקופות של "שני חיי שרה", מדגישה גם את המשותף הלא מובן מאליו.

ישנה משמעות נוספת להגדרה של התורה "שני חיי שרה": אין אלו כל החיים שלה, אלו רק השנים שחלפו עליה. חייה הם דבר גדול הרבה יותר ממאה עשרים ושבע שנים. היצירה הרוחנית שלה, ההשפעה שלה לדורות על כל בניה ובנותיה, הם דבר גדול הרבה יותר מתקופת זמן כזו או אחרת. תקופת הזמן היא רק השנים שבהן חיה באופן פיזי בעולם, שני חיי שרה, שהם חלק קטן מ"חיי שרה" בכלל. צדיקים במיתתן קרויים חיים, חיי שרה עדיין נמשכים.

גם מהתייחסותו של אברהם לומדים אנו את גדלותו וטהרתו: "ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה", הכ' קטנה. הסיבה היא שלמרות הדברים הרבים והמיוחדים שהיה לאברהם לומר עליה, וכפי שאמרו חכמים שמזמור אשת חיל שר אברהם אבינו על שרה, עדיין הוא הצניע את הדברים. הוא לא ניצל את הבמה של ההספד לדבר בראש כל חוצות, להתבלט, להוציא החוצה את הכל, לעשות מזה עסק ציבורי. "ויבא אברהם", הוא נכנס לחדר, דיבר עם האנשים שהיו מסוגלים לשמוע ולהבין. לא "ויצא אברהם", לעמוד בשוק ולדבר על שרה. גם הספד צריך צניעות!