ההיסטוריון מהרווארד מפתיע: "איבדתי את אמונתי באתאיזם"

פרופסור ניל פרגוסון הוא היסטוריון שמלמד באוניברסיטה הנחשבת בעולם: הרווארד. הוא נחשב להיסטוריון המשפיע ביותר, או לכל הפחות לאחד המשפיעים ביותר. הוא חיבר ספרים רבים והפיק סדרות היסטוריות. פרגוסון הוא בוגר אוקספורד, לימד גם בסטנפורד, וכיום הקים אוניברסיטה משלו בטקסס.

בתקופה האחרונה, בשקט בשקט, הפך פרגוסון מאתאיסט מושבע לאדם מאמין. יחד איתו עשתה את אותו שינוי אשתו, שבאחד הראיונות לתקשורת הסבירה: "האתאיזם לא הצליח להשיב על שאלה פשוטה: מה משמעות החיים, ומה תכליתם?".

גרג שרידיאן ממגזין אוסטרליין מתאר את המהפך שחל אצל פרגוסון, ומוסיף: יותר ויותר אינטלקטואלים משפיעים נוטשים את האתאיזם בקול רעש גדול. הפסיכולוג הקנדי המפורסם, ג'ורדן פיטרסון, כבר הודיע שאיננו אתאיסט יותר. סגן נשיא ארה"ב, ג'יי די ואנס, נטש גם הוא את האתאיזם. ההיסטוריון המפורסם טום הולנד, אתאיסט מפורסם אחר שכתב רבי מכר אתאיסטיים, פול קינגסנורת', הפך לאדם מאמין.

זה אמנם משבר תקופתי, ואפילו טרנד, אבל פרגוסון עבר מסע אישי, וגרג שרידאין תפס אותו לריאיון. פרגוסון מתאר את ילדותו: "גדלתי בבית של ספקנים דתיים בעלי חשיבה מדעית. לא הלכתי לכנסייה, והרגשתי בטוח בחוכמה שבכך כשהייתי צעיר. עם זאת, בשני שלבים איבדתי את אמונתי באתאיזם".

על כך מוסיף שרידיאן: "זה ניסוח קולע. אתאיזם הוא אמונה דתית, אתאיזם דורש הרבה יותר חשיבה 'קסומה', הרבה יותר סדר – או אי-סדר – רדיקלי של עובדות החיים והיקום כדי להחזיק מעמד, מאשר אמונה".

מוסיף פרגוסון ואומר: "השלב הראשון היה שכחוקר היסטוריה הבנתי שאף חברה לא הצליחה להתארגן על בסיס אתאיזם. כל הניסיונות לעשות זאת היו קטסטרופליים. זו הייתה תובנה שהגיעה מלימוד ההיסטוריה של המאות ה-18, ה-19 וה-20. אבל השלב הבא היה ההבנה שאף אדם לא יכול להיות באמת מגובש או בטוח מבחינה אתית ללא אמונה דתית. התובנה הזו הגיעה לאחרונה, ונולדה מתוך החוויה שלנו כמשפחה...

"לומר לאדם 'אל תתפלל' – זה חסר טעם, זו הנחיה אכזרית. ביליתי 60 שנה על הפלנטה הזו, ואני משוכנע שאי אפשר להיות עירומים רוחנית, אי אפשר להיות ריקים רוחנית, זה עלוב מדי. יש לי חמישה ילדים, ובחיי כל ילד יש לפחות אסון אחד שנראה כאילו הוא עלול להיות קטלני. אם אינך מתפלל ברגעים האלה, אינך בשר ודם".

לסיום הוא מוסיף: "אני חושב שההסבר האמיתי למגפת בריאות הנפש הוא שזרקנו את מנגנוני התמיכה הנפלאים של האמונה שקיימים כל כך הרבה דורות, ועזרו לנו להתמודד".

פרגוסון מדבר שוב ושוב על התפיסה המערבית ה"נאורה", כי האוניברסיטאות הן חוד החנית המוסרי, הלוחמות למען החלשים והמדוכאים. במאמר מפורסם שכתב, בשם "בגידת האינטלקטואלים", הוא אומר: "מי שמטפח את האמונה הנאיבית בכוחה של ההשכלה הגבוהה להנחיל את ערכי המוסר, לא למד את ההיסטוריה של האוניברסיטאות הגרמניות בימי הרייך השלישי.

"ב-1927 פרסם הפילוסוף הצרפתי ז'יליֶין בֶּנדָה את ספרו La Trahison des clercs – 'בגידת האינטלקטואלים': כתב גינוי נגד ירידתם של האינטלקטואלים באירופה אל תהומות הגזענות והלאומנות הקיצונית... מי שהיו אמורים לנהל חיי הגות, הוא כתב, הביאו לעולם את 'עידן ארגונה האינטלקטואלי של השנאה הפוליטית'; ושנאה זו כבר החלה לעשות את דרכה מעולם הרעיונות אל עולם האלימות – מַעֲבָר שעתיד להמיט אסון על אירופה כולה.

"מאה שנה אחר כך, האקדמיה האמריקנית נמצאה בכיוון הפוליטי ההפוך, שמאל במקום ימין, אך הגיעה, במידה רבה, לאותו מקום בדיוק. השאלה היא אם אנחנו, בשונה מהגרמנים, נוכל לעשות משהו בנידון".

המעשה שעושה פרגוסון הוא להשתמש בכלים ובידע שלו, ובבמה האקדמית, להעביר את המסר: האתאיזם מביא לריקנות ולשפל מוסרי. האקדמיה אינה ערובה למוסריות, להיפך, היא שטופת שנאה רוע ואלימות. ככל שירבו מלומדים כמותו, שיראו כמה "המלך" השולט באקדמיה המערבית הוא עירום, כן ייטב לאנושות ולחברה המערבית.