היסטוריה

היום, כ"ח באייר לפני 59 שנה, כבשו הצנחנים את העיר העתיקה והגיעו אל הכותל המערבי

לאחר גל הגירושים הכבד מן הפרובינציה – שבו נשלחו מאות אלפי יהודים לאושוויץ – נעצרו המשלוחים מבודפשט, והעיר הגדולה נותרה, לזמן קצר, מעין אי אחרון של חיים יהודיים בתוך אירופה הבוערת. בדרך הטבע, זה יכל להישאר כך עד סוף המלחמה. אבל הקב"ה גזר אחרת, והעמיד לישראל מלך קשה כהמן

אונייה שנשאה חולים הורידה נוסעים במקום ללא יישוב. פליטים שלא הצליחו לאתר יישוב סמוך סבלו מרעב ומחוסר מים. יש תיעוד ממקורות נוספים על מקרי תמותה כאלו בדרכים, אך היו עוד אלפים רבים שלא נכנעו ולא התייאשו, הרימו את עצמם מן האפר ויצרו חיים יהודיים חדשים במקומות חדשים

על פי המסורת האלבנית, בֶּסָה היא "מילת כבוד" – התחייבות מוחלטת לשמור על הבטחה, גם במחיר חיים. מי שנתן בֶּסָה למישהו, חייב להגן עליו, להאכיל אותו, להסתיר אותו ולהיות נאמן לו ללא תנאי. הפרת בֶּסָה נתפסה במשך דורות כבגידה קשה, שעלולה להביא לחרם או אף לנקמת דם

על החוף עמדו בני אדם שהאמינו כי הם עושים עסקה חכמה. על הסיפון עמד קצין שראה בכך הישג לממלכתו. ורק מי שנקשרו בידיים ורגליים והועמסו אל בטן הספינה, ידעו על בשרם את המחיר האמיתי של הזוועה שזה עתה נולדה

בשנים האחרונות מלך מרוקו נוטה חסד ליהדות, בשונה מהמדינות המוסלמיות שרק מנסות איך לרדוף ולהשמיץ את עם ישראל. במרוקו מתרחש תהליך חריג בנוף היהודי-עולמי - תהליך של שיפוץ, שיקום והחייאת בתי כנסת עתיקים ביוזמה ממלכתית ישירה, בחסות המלך עצמו

נניח לרגע את השאלה איך עשו את הדיסק - אבל לשם מה? לשם מה המצרים צריכים משהו שנראה כמו מדחף? הגלגל עדיין לא הומצא באותו תקופה. אם אין גלגל, לשם מה צריכים מדחף?

עוצמתה של פאוקר הייתה כרוכה גם באכזריות המשטר שאותו ייצגה. היא זוהתה עם ביצורו של הסדר הסטליניסטי ברומניה, עם חיסול יריבים פוליטיים, עם הלאמות, עם דיכוי של מוסדות עצמאיים ועם הכפפת רומניה באופן כמעט מוחלט לקו הסובייטי. במבט הזה, הכותרת "האישה החזקה בעולם" מקבלת צל אפל

ביום הולדתו השנים עשר, פתח שוב את פיו והחל לדבר דברים שנשמעו כמו נבואה. הוא תיאר את כל העתיד לקרות לעם ישראל, ואז, בסיימו את דבריו – נפל ומת. היהודים בגליל כינו אותו "נחמן חטופא" או "נחמן קטופא", על שם פטירתו הפתאומית, ודבריו נכתבו בספר מסתורי בשם "נבואת הילד"

כשגילו אנשי בולוניה שהדלי נעלם, דרשו את החזרתו. מודנה סירבה, ואף הציבה את הדלי לראווה בארמון העירוני שלה. מכאן התלקחה מלחמת הדלי. שנים של סכסוך טריטוריאלי, כבוד פגוע, דת ופוליטיקה היו הגורם, אבל הדלי היה הקש ששבר את גב הגמל

בשנת 1955 פורסם המסמך במלואו, למעט מספר חלקים חסרים, מצדו האחד מופיעים שמות של שמונים מצריים שהיו חייבים לעסוק בעבודות שונות. ומצדו השני שמותיהם של 90 עבדים, כולל פניה אישית לשר בית הסוהר המציינת את חטאו של כל אחד מהם. מצוין גם מוצאם של העבדים, וכאן ההפתעה

למעלה מחודש הוא בדרכים, מחזיק באמתחתו מכתב אל הכהן הגדול. תוכן המכתב קצר מאוד. מלבד כמה מלות ברכה הוא מכיל את השאלה: "שלח לי אימתי תעשו הפסח". מי הוא המצרי המתעניין בזמן חג הפסח? שמא פרעה?

חקלאי דרוזי, שבא לעסוק במלאכתו בסמוך לשרידי היישוב העתיק, נתקל במטמון עצום של מטבעות כסף, טמון בתוך כדי חרס. לא מטבעות בודדים היו שם ואף לא קופה קטנה של אדם פרטי, אלא אוצר של ממש: 4,560 מטבעות כסף במצטבר

האם ניתן היה לנצח את גרמניה הנאצית מוקדם יותר? מובן שהכל בידי שמיים, אבל היסטוריונים כיום טוענים כי טכנית זה היה אפשרי

כאשר ניתנה הפקודה לירות, סירב שולץ להשתתף. הוא יצא מן השורה, הוריד את נשקו והלך לעמוד לצד הנידונים. הוא לא צעק, לא נשא נאום, לא עורר מהומה. הוא פשוט בחר היכן לעמוד

בעת המרד הגדול של היהודים ברומאים, הפך גן העדן לגיהינום. הקרב הימי בכינרת, כפי שהוא מתואר אצל יוסף בן מתתיהו, היה בין הרגעים החריגים והטרגיים ביותר במרד הגדול נגד רומא

כפרים שלמים נמחקו באחת. משפחות התעוררו לשאגת מים במקום לצלצול התרנגול. מי שלא טבע בגל הראשון – מצא עצמו על גגות, על עצים, או נודד ברגליים יחפות כשמים גועשים מימינו ומשמאלו. זרם הנהר הצהוב – הנהר שנחשב לערש הציוויליזציה הסינית – הפך באותו קיץ לקבר המוני גועש

סביב אגם ניוס נמצאו עם שחר מאות בני אדם מוטלים ללא רוח חיים, לצד אלפי ראשי בקר וחיות בר. לא קדמה לאירוע רעידת אדמה משמעותית, לא התפרצות געשית גלויה ולא כל התרעה שניתן היה לחוש בה מראש

ערב מבצע שלמה שבו עלו רוב יהודי אתיופיה לישראל, קס ביאדגלין עמד בסירובו לעלות, אף שכבר היה אדם מבוגר בן 75, וכבר איבד את מאור עיניו. רק מול המציאות של עזיבת כל בני הקהילה וחוסר רצון להישאר לבדו, ובעידוד בנו, קס אדיסו, הוא הסכים לעלות לארץ, ואז קרה הנס

הוא נותן לה פקודה אחת יוצאת דופן: קודם לחיות. מזון סדיר, שלוש ארוחות ביום, מנוחה, מקום לישון. עבור אישה ששרדה על שאריות רקובות, זו כמעט תחושת גן עדן. בתוך שבוע הפצעים נסגרים, השיעול נרגע, והעיניים הכבויות מתחילות לקבל ניצוץ