היסטוריה

כשהשמועה התקרבה מהר יותר מן הרוכבים עצמם, כבר ידעו הכול כי הקוזאקים בדרך. דפיקות סוסים בשדות, עשן באופק, פליטים נוספים הנכנסים בשערים בפנים קפואות – הכול הצביע על כך שהעיר עומדת בפני מבחן קשה

הבית שבו פעל בית המרקחת נבנה בשנותיה הראשונות של שכונת מחנה יהודה. אליעזר אופלטקה, רוקח שעלה מפראג, הקים את בית המרקחת בקומת הקרקע, בעוד הוא עצמו מתגורר בקומה השנייה. כך פעל המקום במשך עשרות שנים, כחלק בלתי נפרד מן המרקם הירושלמי של פעם

מתחת לגבעת גיר תמימה למראה, נחצב בשקט אחד הפרויקטים המטורפים ביותר שיצאו מהדמיון החולני של המשטר הנאצי: תותח-על באורך של יותר מ-100 מטר, קבוע בזווית לעבר לונדון, שנועד להמטיר על הבירה הבריטית מאות פגזים ביום ממרחק של יותר מ־150 קילומטר. זה היה ה-V3, "נשק הנקם" השלישי של היטלר

יש אירוניה יפה בכך שדווקא מהגר יהודי, שברח מרדיפות, כתב את אחד משירי האהבה הגדולים ביותר לאמריקה. אך אולי אין זה מקרה. מי שראה את אמריקה כארץ מקלט, כהזדמנות לחירות ולכבוד אנושי, יכול היה לנסח את תמצית התקווה האמריקאית בפשטות כזו

המלך, שהתחיל את דרכו כנסיך ספורטיבי, משכיל וכריזמטי, סיים אותה כגוש סובל של בשר חולה, מבודד בחדריו, מוקף יועצים שמפחדים לומר לו את האמת

בהסכם שביתת הנשק עם גרמניה התחייבו הצרפתים שצי המלחמה יפורק מנשקו, שיעמוד בנמלים תחת משמר צרפתי ושמכלי הדלק שלו יישמרו ריקים – כדי שלא יוכל לצאת לקרב. הגרמנים סמכו על כך שהצי לא ייפול לידי הבריטים, אבל כבר אז חלמו בסתר להשתלט עליו ביום פקודה

הנהגת הדור, ובראשה המהרי"ל, הבינה את גודל הסכנה. נשלחו אגרות לכל הקהילות, ובהן הוראות ברורות: לקבוע ימי צום רצופים, להרבות באמירת סליחות, לקבוע סדרי תפילה מיוחדים ואף לומר תפילת נעילה, דבר חריג מחוץ ליום הכיפורים

הגסטפו סימן את ננסי כמטרה מרכזית. הם כינו אותה "העכבר הלבן", משום שהיא, כמו עכבר, שוב ושוב נעלמה להם מהידיים. שינתה דפוסי תנועה, החליפה כינויים, עברה בין ערים בלי להותיר שגרה ניתנת לאיתור

הרכבת הנאצית כבר שועטת מזרחה ומחנות ההשמדה בפולין "מוכנים לפעולה". לתוך המציאות הזאת נכנס נזיר שקט, בעל פנים רכות ומשקפיים עגולים - אף אחד מהעולם שמסביבו לא דמיין שדווקא הוא יהפוך למפקד רשת הצלה שחילצה מאות ילדים יהודים מן המוות

איך ייתכן שבטון בן אלפיים שנה מחזיק מעמד בגלי מלח, רעידות אדמה וזמן, בזמן שהבטון המודרני שלנו מתעייף אחרי כמה עשרות שנים?

הקצוות קרועים, הכתב ערבי-עות'מאני, ועליו ים כחול עמוק, ספינות, חיות מוזרות. כך צצה מחדש לעולם מפת פירי ראיס, מפה שנערכה בשנת 1513 בידי אדמירל עות'מאני, והפכה לאחת החידות המפורסמות בתולדות הקרטוגרפיה

בקיץ האחרון צללו קבוצת חוקרים אל תחתית אגם קטן, ובתוך שכבת בוץ יציבה גילו אוצר שלא ייאמן: מאגר נשק שלם מהמאה ה־11, שמור כמעט ללא פגע

גיטו היה מגלומן פרנואידי ששכנע את עצמו כי מגיע לו תפקיד דיפלומטי על בסיס… כלום. הכדור שנורה אל גבו של גארפילד היה רק תחילת האסון, לא סופו. מה שהרג את הנשיא לא היה הקליע – אלא הרפואה של זמנו

תחילה צחקו עליו. איך יכול אדם שאפילו אינו קורא אנגלית, להמציא כתב? אשתו, מתוסכלת מאובססיית העבודה שלו, שרפה חלק מרשימותיו. חבריו חשבו שהוא רדוף דמיונות. אבל סקויה לא ויתר

בין צריפים פשוטים ועתיד לא ברור, צמחה אצלו ההבנה שהדרך היחידה לנקמה אמיתית במשטר שהחריב את משפחתו, היא בנייה: לבנות ידע, מדע, טכנולוגיה

על פני השטח – שקט אלפיני כמעט מושלם. מתחת לפני המים – עיר שלמה מופיעה לעין האדם, אחרי שש מאות שנה של שתיקה

אף אחד לא יוצא מרצונו לתוך גיהנום כזה. ואז, כמעט כבדרך אגב, נשמע הקול: "אני אלך". מרדכי דוצ'ימינר, בן 25, מרים את הראש. הוא מבין את המשמעות – ויוצא

ואז הגיע האסון. בשנת 612 לפנה"ס חרבה נינוה בידי קואליציה בבלית־מידית. הארמונות עלו באש, הממלכה קרסה – אבל כאן נכנס לפעולה הפרדוקס הגדול: האש, שאמורה הייתה להשמיד את הידע, דווקא הצילה אותו

דווקא מתוך האנטישמיות שלו, הוא החל לראות בציונות כלי שימושי. בשונה מאנטישמים שחלמו על גירוש אלים או מחנות ריכוז, מילדנשטיין האמין שבניית בית לאומי יהודי בפלשתינה הבריטית יכולה לספק "פתרון" מסודר יותר

האם זו אוניית סוחר נייטרלית, או נושאת אספקה לצוללות גרמניות? האם האור שנעלם מאחורי האי הוא חלק משיירה מוסווית, או סתם ספינת דיג מאוחרת? מתוך הצללים הללו היא בנתה, לילה אחרי לילה, דו"חות קרי רוח שהוזנו למערכת המודיעינית הבריטית