המשורר וסוכן הביטוח שהסתיר עיסוק נוסף: מי היה רבי אלתר יצחק לוין?

רבי אלתר יצחק לוין, הידוע גם בשם העט אסף הלוי איש ירושלים, נולד ב-4 בינואר 1883 באחוזת סטארינקה, ליד העיירה הורודישיץ שבבלארוס. בילדותו עלה עם הוריו לארץ ישראל, ומשפחתו התיישבה בירושלים. הוא למד בישיבת עץ חיים אצל הרב חיים יהושע קוסובסקי, והשתלם באופן פרטי בשפות ובמדעים. הוא למד בכוחות עצמו אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, טורקית, ערבית, עברית ויידיש.

בנעוריו החל לעבוד בעיתון "החבצלת", ופרסם שירים בשם "אסף הלוי איש ירושלים". בהמשך הופיעו שיריו גם ב"הפועל הצעיר", "הארץ" ו"בוסתנאי". שיריו הולחנו ונפוצו בארץ, אך במקביל הוא עשה חיל גם בעסקים. הוא היה ראש הסניף הירושלמי של חברת מכונות התפירה "זינגר" ושל חברת מכונות הכתיבה "אנדרווד", ובהמשך נודע כסוכן הביטוח הראשון בארץ ישראל, לאחר שפתח "משרד לאחריות החיים" וייצג חברות אמריקאיות, אנגליות וצרפתיות בבניין סנסור ברחוב יפו. משרדו בבניין סנסור נחשב לאחד המפוארים במזרח התיכון, עם שבעה עובדים ועשרות סוכנים בשיא פעילותו.

הוא טבע את המונח "אחריות החיים" כתרגום של המונח הלועזי "ביטוח חיים", וגם ביטח מבנים מפני שריפות, תחום שלא היה קיים כלל בארץ. הוא נהג לסמן את בתי מבוטחיו בלוחות שכונו סימני אש, והפכו לסימן היכר שלו. הוא ייצג עשרות חברות זרות מחו"ל, ושימש כאיש קשר בין בתים, עסקים, קונסוליות, פקידים, משפחות, מוסדות וכסף בינלאומי.

מצבתו בהר הזיתים נושאת כמה שמות ותארים: ר׳ יצחק הלוי, אסף הלוי איש ירושלים ואלתר הלוי, איל המסחר וחלוץ האחריות בארץ. "שלוש דמויות בקבר אחד", כפי שהתבטאו היסטוריונים...

אך האם חשבתם שזה הכל?

בשנת 1991 פרסם החוקר אליעזר טאובר, על פי יומני עזיז ביי, ראש המודיעין הטורקי של הארמייה הרביעית העות'מאנית, שלוין היה מרגל כפול חשוב ומרכזי, שהפעיל רשת סוכנים ברחבי המזרח התיכון לטובת הצבא הבריטי נגד התורכים.

עזיז ביי כתב כי כישוריו העסקיים של לוין פתחו בפניו קשרים עם דרגים גבוהים בממשל הטורקי, וכי שליטתו בערבית, לבושו ומנהגיו אפשרו לו להתקרב לג'מאל פאשה, מושל סוריה וארץ ישראל. לוין ניצל את סיפור הכיסוי העסקי של סוכנות הביטוח ואת עובדיו כדי לאסוף מידע על תנועות הצבא, על מעמדם של אנשי השלטון ועל מצב הרוח בחברה העות'מאנית. בהצגה זו, משרד הביטוח היה גם מסווה תנועה: סוכן יכול להיכנס לבית, למשרד, למוסד, ולשאול שאלות שאדם אחר לא היה יכול לשאול.

לפי יומנו של עזיז ביי, הרשת השתמשה גם במוקדי בילוי ומפגש של אנשי צבא כדי לאסוף שמועות, תיאורי חזית וידיעות על תנועות צבאיות.

עם כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה לצד בעלות הברית, נאסרו בעלי האזרחות האמריקאית בירושלים, ובהם לוין. הוא הצליח לברוח ומצא מקלט בבית ידידו ומורהו לערבית, ח'ליל א-סכאכיני, בעיר העתיקה. בסופו של דבר, השניים נעצרו בעקבות הלשנה, הובאו לדמשק ונידונו לעונש חמור, אך שוחררו בעקבות נסיגת הצבא העות'מאני במלחמה.

לאחר המלחמה חזר לוין לירושלים ולמסחר. לפי הספרייה הלאומית, לאחר שובו מהמאסר והגלות שנכפתה עליו שלח את אשתו גיטל ושלוש בנותיו להבראה באירופה, וחזר לעסקי הביטוח. החוקר משה נחמני מוסיף כי בתו הבכורה, רבקה דבורה, נפטרה בבית הבראה בברלין לאחר תקופה קשה שעברה על המשפחה. מכאן ואילך ניכרת בכתיבתו המשפחתית של לוין דמות אב חרד לעולמן הרוחני של בנותיו, היושבות באירופה לאחר הטלטלות שעברו.

אחרי כל מעשיו ועלילותיו, היה רבי אלתר לוין גם תלמיד חכמים, שלא הסכים לוותר על אורח חיים והשקפה יהודית. מכתביו לבנותיו חושפים צד שאינו ניכר במסמכי הביטוח או ביומני המודיעין. הוא כותב להן בלשון ירושלמית עברית עשירה, ומפציר בהן להישאר קשורות ליהדות ולעברית. במכתבו ערב הימים הנוראים הפציר בהן להתפלל בבית הכנסת את תפילות הימים הנוראים, ולא לפנות לבית כנסת מודרני ניאולוגי: "אתן בנות ירושלים, ואין לכן להתבטל בפני התרבות המזויפת".

בשנת תרפ"ג קבע רבי אלתר את ביתו בשכונת רוממה. חלק מביתו המפואר שרד, ובגדר האבן חקוקה עדיין הכתובת "אסף הלוי איש ירושלים". עיתונאי אחד סיכם את דמותו במשפט: "אלתר לוין היו בגדי החול שלו, ואסף הלוי היו בגדי השבת". בערב חג הסוכות תרצ"ג נפטר במפתיע רבי אלתר לוין בביתו שבירושלים. פטירתו גררה שמועות שונות. 

ארכיון אלתר לוין בספריה הלאומית תופס כמות עצומה של חומר, מסמכים, כתבים, שירים ותיעודים. אכן היה האיש אגדה בחייו ובמותו, שלוש או ארבע דמויות, והעיקר: לא הסכים לשכוח את יהדותו!