איש המודיעין היהודי של פורטוגל: סיפורו של גספר דה גאמה

בשנת 1498 הגיע צי הספינות של מגלה הארצות הפורטוגזי המהולל, ואסקו דה גאמה, להודו. הוא הפליג מדרום מערב הודו לכיוון אפריקה. ספינותיו עצרו ליד האי אנג'דיבה, סמוך לגואה, לצורך תיקונים והצטיידות. אי זה היה מיושב בילידים שדיברו בניבים שונים של הודית. והנה, מבין קהל הילידים המתגודדים על החוף לצפות במחזה, נע אדם שנראה אירופאי, לבוש בחליפה יקרה, ופנה אל הנוסעים הפורטוגזים בשפה איטלקית בניב ונציאני. אנשי הצי של ואסקו דה גאמה הופתעו לפגוש אדם אירופאי במה שנחשב אז כסוף העולם.

האדם, שהזדהה בשם גספר, החל לשכנע אותם לשתף פעולה עם שליט גואה, ולקשור איתו תוכניות מסחריות. אך אנשיו של דה גאמה שמו לב שעיניו בולשות לכל הכיוונים, והוא מנסה לאמוד את דרכי הגישה אל הספינות ולשים לב למיקומי הנשק ולתפקידי האנשים. לכן חשדו שהוא בא לרגל מטעם שליט גואה, המתכנן להשתלט על האוניות ולקחת את השלל לעצמו.

לאחר חקירה קצרה הודה גספר כי אכן נשלח על ידי שליט גואה לרגל, אך הודיע כי אינו מתעקש על הפוזיציה; הוא מוכן בקלות לעבור צד, ויש לו הרבה מה לתת. גספר הכיר את נמלי הודו, את הסוחרים, את השליטים המקומיים, את מתווכי הסחר הערבים והגוג'ראטים, את רוחות המונסון ואת דרכי ההפלגה. כמו שנאמר על יתרו "והיית לנו לעיניים", נבחר גספר לעיניים של הצי הפורטוגזי בראשותו של ואסקו דה גאמה. ב-5 באוקטובר 1498 הפליג גספר עם הצי הפורטוגזי, והשאיר את בנו בלתזר בגואה.

הוא נולד בפוזנן שבפולין בשנת 1444. בנסיבות לא ברורות היגרה משפחתו לאלכסנדריה, משם הסתובב בין נמלי העולם, רכש ידע וניסיון רב, וגם שפות שונות. בהיותו במסע בארצות ערב נלכד על ידי שודדי ים ונידון לעבדות, אך בעקבות הניסיון והתושייה שלו הצליח לברוח ולעלות על ספינה המובילה לגואה ההודית, שם נעשה יד ימינו של שליט גואה לענייני ספינות ונמלים. כשפגש בצי הפורטוגזי נאלץ להסתיר את יהדותו, שכן באותם שנים האינקוויזיציה שלטה בפורטוגל. כך קיבל את השם גספר דה גאמה, על שם פטרונו, ואסקו זה גאמה.

עם הגיעו לליסבון, הפגיש אותו דה גאמה עם המלך מנואל הראשון. המלך קבע לו קצבה שנתית קבועה של חמישים אלף רייש, סכום עצום באותם זמנים.

החשיבות של גספר לפורטוגל הייתה מעשית מאוד. הפורטוגזים הצליחו להגיע להודו, אך לא הבינו עדיין כיצד לפעול בה. במסע הראשון שלהם הם הביאו סחורות שלא הרשימו את הסוחרים והשליטים המקומיים. גספר ידע להסביר להם שהודו איננה שוק עני המחכה למוצרי אירופה, אלא מערכת מסחר עשירה ומתוחכמת, שבה יש צורך במתכות יקרות, בדים איכותיים, מתנות מדיניות, הבנת בריתות ושפה דיפלומטית מתאימה. גספר סיפק לפורטוגלים "מפה אנושית" של עולם המסחר ההודי, מעבר למפות הגאוגרפיות עצמן.

בשנת 1500 הצטרף גספר לצי של פדרו אלברש קברל, הצי הפורטוגזי השני הגדול שנשלח להודו. בפעם הראשונה הוא שימש רשמית כמתורגמן וכיועץ. הוא תרגם מכתבים לערבית, השתתף במשלחות שירדו לחוף, וליווה מגעים עם שליטים וסוחרים.

באותו מסע הגיע צי קברל גם לחופי ברזיל. מכתבו של פרו ואז דה קמיניה, שנכתב ב-1 במאי 1500, נחשב למסמך הראשון המתאר את הארץ ואת יושביה עבור מלך פורטוגל מנואל הראשון. מכתב זה נחשב כמסמך ראשון במעלה על המפגש הראשוני עם העולם החדש, ועל התיאור האירופי הראשון של הארץ בה קמה בהמשך מדינת ברזיל.

גספר היה בין אנשי הצי שהיו מעורבים במגעים הראשונים עם המקומיים בברזיל. הוא וניקולאו קואלו היו שני האנשים הלבנים הראשונים שירדו לחוף ברזיל. הוא לא הכיר את שפת יושבי המקום, אך הייתה לו יכולת ומיומנות של יצירת קשר באמצעות סימנים, מחוות וחילופי חפצים.

לאחר ברזיל המשיך צי קברל להודו. שם חזר גספר לתחום שבו היה כוחו הגדול: האוקיינוס ההודי. הוא היה מעורב במגעים מול כלכותה, קוצ'ין וקננור. קשריו הקודמים באזור סייעו מאוד במגע הראשון של קברל עם הזאמורין (שליט) של כלכותה, וכן בהתחלת היחסים הפורטוגזיים עם קננור וקוצ'ין.

אלא שהיחסים עם כלכותה הידרדרו במהירות. הסוחרים המקומיים וגורמים עוינים לפורטוגזים התנגדו להקמת נוכחות פורטוגזית קבועה. בהמשך הותקפה תחנת המסחר הפורטוגזית בעיר, ואנשי הצי עברו לפעול מול קוצ'ין, יריבתה של כלכותה. כאן הייתה חשיבות מיוחדת להיכרות של גספר עם המערכת המקומית: הפורטוגזים הבינו כי במקום להסתמך על כלכותה בלבד, יוכלו לבנות ברית עם קוצ'ין ועם שליטים מקומיים שהיו מעוניינים להחליש את כלכותה.

בשנת 1502 הפליג גספר שוב להודו, הפעם במסע נוסף בפיקודו של ואסקו דה גאנה. בשנת 1505 יצא שוב למזרח, הפעם עם פרנסיסקו דה אלמיידה, המשנה למלך הראשון של פורטוגל בהודו. בתקופה זו מילא גספר תפקיד חשוב יותר. הוא סייע לאלמיידה, השתתף במגעים עם שליט קננור, והיה מעורב גם בקשרים עם ויג'איאנגר, הממלכה ההינדואית הגדולה בדרום הודו. באחד המפגשים הללו אף פגש שוב את בנו בלתזר, שנשאר במזרח מאז עזיבתו הראשונה.

בתקופת אלמיידה היו לגספר שני תפקידים מרכזיים. הראשון היה דיווח לכתר הפורטוגזי על תפקוד הסוכנים והנציגים הפורטוגזיים במזרח. השני היה תיווך בין הפורטוגזים לבין גורמים מוסלמיים שונים באזור. תפקיד זה דרש היכרות בשפות, במסחר, במעמדות מקומיים ובמתחים שבין שליטים, סוחרים וקהילות.

לאחר שאלמיידה חזר לפורטוגל בשנת 1509, נשאר גספר במזרח תחת חסותו של דום פרננדו דה קוטיניו. בשנת 1515 הוא חזר לפורטוגל יחד עם בנו, ושם זכה למנוחה ונחלה לזמן קצר, שכן לאחר שנתיים הוא נפטר בשיבה טובה. הוא לא זכה לשמור בגלוי את המסורת היהודית, אבל הראה את היכולות של עם ישראל להגיע לפסגה בכל מקום ובכל מצב.