היסטוריה

מוקש היה מוחבא תחת גופת הכלב. הוא הופעל מרחוק מתוך בית החרושת הערבי לקרח שהיה סמוך למקום. הטנדר התפוצץ ועלה באש. חלק מהנוטרים נהרגו במקום, וחלק נטבחו באכזריות על ידי המון הפורעים שהגיח מולם

רבי יעקב הבין שמדובר בעלילה שפלה שרקח האציל סלים, להציג אותו כמי שמנסה להרוג את אשת הסולטן, אך מובן שלא היתה לו דרך להוכיח זאת

החמין אינו רק נוסטלגיה, הוא גם הלכה. צריכים לאכול בשבת אוכל חם - מדוע?

המצב בספינה הלך והורע. חלק מהנוסעים הגיעו למצבים קשים מאד, וחלק ניסו לשמור על שפיותם. נמצא ביניהם זוג שהחליט להתחתן. פירורי לחם יבש נאספו מכל האונייה, נילושו במים וטוגנו על גבי מחבת. נוסע אלמוני תרם ריבה כדי למרוח על התוצר המשובח, וכך נחוגה החתונה

ב-1792 ניצלה הקהילה שוב, כאשר חיילים רוסיים תקפו את בית-הכנסת, שבטעות חשבוהו למבצר. במשך הקרבות חדר פגז אחד אל בית הכנסת ובדרך נס לא התפוצץ

מאוחר יותר נודע כי בדרכו של הרב לרובע הקטן, ראו מטוס גרמני חג מעליהם, הספיקו חברי הג'יפ והמטוס להחליף ביניהם רמזים, והמשיכו בדרכם. התברר לבסוף כי תוכן השיחה היה האם ישנה הסכמה לפוצץ את הרובע

בחצות לילה אחד התדפקו על דלתו שני יהודים. הם סיפרו לו כי גנבו עכשיו סכום כסף גדול מאד מאחד האצילים, ויש ביניהם ויכוח כיצד לחלוק את השלל. הם דורשים מהרב שיפסוק להם, וכמו כן הכריחו אותו להישבע שלא ילשין עליהם

אל הבונקר המוסווה הזה, נכנסים כעשרים אנשים מדי יום, לייצר נשק ותחמושת עבור הלוחמים הישראליים. כל אחד מהעובדים היה צריך לעבור בדיקה קפדנית בצאתו, לוודא שלא נשאר עליו שום דבר שיסגיר את עיסוקו. כל דבר היה עשוי להסגיר את המפעל לידי הבריטים ולגזור מוות על הרבה יהודים

את כל התלאות אשר עברו עליו ועל יהודי עירו תיאר רבי יוסף בספרו המפורסם "עמק הבכא". הספר כה התפרסם, עד שלפי מסורת יהודי איטליה היו קוראים בו בתשעה באב, כמו במגילת איכה

השיר שהיו שרים בקהילת פראג היה שיר ייחודי שאותו כתבה הרבנית רבקה טיקטינר. השיר נכתב בסגנון של פיוט, לפי סדר אלף בית, ויש בו שמונים שורות! אשה אחת היתה קוראת אותו מתוך הכתב, והאחרות היו עונות אחריה בשירה

כשם שלא היו הרבה אברכים ובחורים, גם לא היו הרבה אנשים שהסכימו לתרום מהונם בשביל לימוד תורה. ומי היתה הגברת ליבא גברונסקי, שלבה נדב אותה לתת סכום כה גדול?

אם חשבתם שהעבדות נעלמה מן העולם, זו טעות, לפחות לגבי סודאן. לא היו לו שום זכויות. ילדי האדון היו יכולים להכות אותו כרצונם. הוא שירת אותם ללא שום תמורה, והיה אמור להישאר שלהם לנצח

במדרשים מוזכרת מערת רשב"י, לא מוזכר בניין. בונה הבניין של קבר רשב"י לא התפרסם בהיסטוריה, אבל בזמנו זכה לפרסום אודות סיפור חייו המרתק

"מלכי החיתים" המוזכרים בספר יהושע, ובני חת המוזכרים בתורה, היו חלק מאימפריה חיתית אדירה, שלא נפלה בעוצמתה מהאימפריות הבבלית או המצרית. ההבדל היה רק שהחיתים נשכחו מן ההיסטוריה, ולכן לא היו ידועים

מראה אתר טאניס בעת גילויו היה מראה מדהים ומזוויע. חשיפת החול מעליו גילתה עיר שסועה ומבותרת, כאילו מפלצות מסרט בדיוני חלפו מעליה, עיקמו מגדלי ענק, ביתרו את הקרקע והפכו אבני מצבה במשקל של עשרות אלפי טונות

במעמקי תל לכיש נמצאו שרידים רבים, אשר על פיהם ניתן לשחזר את מראה העיר והתנהלותה, לפחות באופן חלקי, בתקופה הכנענית, ולאחר מכן בתקופה הישראלית, ועד לחורבנה

מדוע נעלמה העיר? איך יתכן שגם בתרבות המצרית אין לה זכר? בנו של רעמסס, מרנפתח, כבר העביר את הבירה שלו לממפיס המרוחקת. מדוע? לשם מה טרח רעמסס השני, המלך הגדול והמפואר של כל השושלת, להעסיק מיליוני עבדים ולבנות עיר כה ייחודית?

מה שלא עשו הנאצים – עשו הערבים, הם הודיעו ליהודים על "פינוי זמני", ופשוט גירשו אותם מבתיהם. כאשר כבר היו רחוקים מהאזור, הבינו שהפינוי הוא נצחי, ולעולם לא יורשו לחזור לטריפולי

כדי לבנות בית היו חופרים בור ענק בקרקע, מחלקים אותו לחדרים, משאירים שתי ארובות, בונים מדרגות כלפי מטה ומכסים מלמעלה בקורות ועליהן שכבה עבה של טין. בתים אלו היוו הגנה מצוינת מפני שודדים, קור וחום. האקלים בהם היה ממוזג, וכך חיו יהודי גריאן במשך שנים רבות מאד

טבריה כולה היתה שקועה מתחת ל-3 מטרים של מים. הבתים החלשים יותר התפרקו וקרסו, מהם שוטחו על ידי סלעים שהידרדרו מן ההרים. אנשים נאחזו בשארית כוחותיהם בסורגים או בעמודים, ואלו שלא הצליחו – נסחפו עם הזרם כשהם נחבטים בכל העומד בדרכם