היסטוריה

מגילת מצרים עוסקת באירוע שהתרחש בשנת 1012, כאשר השיגעון היה עדיין חלקי. במהלך לוייה של חכם יהודי בקהיר, התפרצו המון מצרים ופרעו במלווים, ולאחר מכן אסרו קבוצה מהם בטענות שווא שונות ומשונות

מלבד חילול משרת הכהונה הגדולה והפיכתה למשרה הנקנית בכסף, היה ישוע באופן כללי נוטה לתרבות היוונית. הוא שינה את שמו ליאסון, והחל בהכנות להפיכת ירושלים ל"פוליס" יוונית

יומיים לאחר מכן, בכ"ג בתשרי, הגיע טיטוס הרשע, בנו של אספסינוס, יחד עם מאתיים לוחמים גיבורי חיל, כתגבורת לאביו אספסינוס. יחד הם פרצו אל העיר. ארבעת אלפים איש נשחטו בגמלא, ועוד חמשת אלפים איש קפצו אל מותם לתהומות שסביב העיר

התיעוד הראשון שמגיע אלינו הוא בן מאה שנים, אבל הקהילה היהודית בחבאן קיימת שנים רבות מאד. לפי המסורת שלהם, הם גלו לשם בימי הבית הראשון, והם מכנים את עצמם "ראש גולים". שערם מגודל, הם אינם מסתפרים, בגדיהם דומים לציורים הקדומים של  יושבי ארץ ישראל בימי התנ"ך, ולראשם מצנפות לבנות

הליודורוס אכן הגיע לירושלים, ודרש מחוניו הכהן הגדול את המפתחות לחדרי האוצרות. הוא דרש כניסה לכל מקום שבו נמצא כסף, וכבר הביא עמו בהמות מסע וחיל משמר להובלת הכסף לידי המלכות

שוב נראה היה כי קרנם של היהודים עולה באימפריה ההלניסטית הסלבקית שאליה הצטרפו. הדעה כי היהודים הם אנשים שימסרו את נפשם על מילתם והינם נאמנים, התפשטה גם באימפריה הסלבקית. נראה לכאורה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, מה כבר יכול להשתבש?

יהודי ארץ ישראל נפלו בין הפטיש והסדן. תלמי השלישי דרש מהם עוד מסים, למימון מסעות המלחמה שלו, שבהם הוא "מגן" על נחלתו. זו היתה זכותו החוקית, כמובן, אבל היא עוררה התמרמרות רבה

חוסרו היה המלך העשרים ושניים באימפריה הסאסאנית הפרסית, ויש סבורים שהיה הגדול מכולם. אכן, בלתי מנוצח. אבל בתוך ארמון מלכותו, על מיטתו, בשנתו, מישהו ככל הנראה הצליח לנצח אותו, או לפגוע בו. מי זה היה? לא תאמינו

כאשר נשווה לנגד עינינו את התרוממות כבודו של עם ישראל בעקבות התרגום, והכרת הגויים את תכני התורה הנפלאים, נחשוב מן הסתם שדבר זה שימח מאד את חכמי ישראל. אך לא כך היה

הזקנים עשו את מלאכתם בזריזות, ותוך כשלושה חדשים סיימו את מלאכת התרגום, הם השתדלו מאד לדייק, כדי שהדברים יהיו מובנים בשפה היוונית, ומלבד שינויים מועטים שנאלצו להכניס, שמרו על דיוק

בשנת 1894 התחיל הרצל בפעילותו הציונית. בשנת 1897 התכנס "הקונגרס הציוני הראשון". כבר ב-1881 הוקמו אגודות "חובבי ציון". אבל האם אז נחזה רעיון המדינה?

תלמי לא הזמין את הספרים בעלי-אקספרס, ואפילו לא הלך לסטימצקי... הוא שלח מאות שליחים לכל רחבי העולם, מהודו ועד כוש, כדי להעתיק ספרים וחכמות, ונתן בידם תקציב בלתי מוגבל לשם כך

אלכסנדר מוקדון, אחרי שכבש את העולם, חלה בגיל 33 ונטה למות. כאשר  נשאל על ידי סובביו, "מי היית רוצה שיחליף אותך?", השיב: "הטוב ביותר". התשובה הזו, למרות היותה מתוחכמת, היתה טעות מרה, שכן כידוע, כל אחד חושב שהוא הטוב ביותר

ראובן נפגע עמוקות ממעשהו של יוסף. הוא טען כלפיו שהינו ממש "מוסר". הוא מסר את ראובן לרשויות, וגם גרם לו הפסד עצום! יוסף טען להגנתו כי הוא הבין שכאשר סחורתו של ראובן תצא את העיר, אין לו סיכוי לקבל את  כספו, ובדין עשה

העולם הקדום כולו הזדעזע. כל האמונות והמנהגים שנחשבו יציבים אלפי שנים, עמדו פתאום לדיון ולביקורת. אנשים ברחבי העולם השוו בין תרבויות וחילקו ציונים, ואף הציעו שינויים

המשלחת גילתה באתר רק שרידי כלים וחרסים שבורים. משלחתו של דה סוסי הסתלקה יום קודם לכן עם חשיכה, מבלי לגלות לאף אדם

להפתעה הזו לא ציפו: החיילים ששבו אותם היו דוברי עברית, "יהודונים". החיילים נשאו דגלים שעליהם מגן דוד. השפלה שכזו לחייל נאצי, ללכת בידיים מורמות לפני יהודי המכוון אליו רובה, אפילו בסיוטים הכי שחורים שלהם לא נראתה

הקראים בנו לעצמם קונספט שהם כביכול טובים יותר מהיהודים, ואינם יהודים. גם בזמן השואה הם פנו לשלטונות הכיבוש הנאצי לקבל תעודת לא יהודים. קראים רבים באירופה שיתפו פעולה עם הנאצים, הלשינו על יהודים ואף התגייסו לצבא הנאצי ולוואפן אס־אס, וכך חתמו את גורלם סופית כבלתי שייכים לעם ישראל

בין היוונים ובין הפרסים היתה נטושה מלחמה רבת דורות. עד שהגיע איש צעיר אחד ששינה את המאזן, ושינה את העולם כולו. היה זה אלכסנדר

ממשיכי דרכו של ענן עמדו בפני פרדוקס שאיים על כל הכת הקראית: אם אנחנו טוענים שאין סמכות לחכמים ולמסורת, אזי גם לחכמי הקראים אין שום סמכות, ואין שום צורך בהם, וגם אין הקראי מן השורה צריך לציית להם. ואם יש סמכות לחכמים, ויש טעם לעיין בחיבורו של ענן ובחיבורי תלמידיו, מדוע הסמכות היא דווקא לענן, ולא לראש הגולה הרבני?