היסטוריה

הכל ידעו על יוסף מויאל העשיר המכובד, אבל יותר מכך פגשו ביום יום את חיים מבורת, השומר התימני החרוץ, שלא נתן שינה לעפעפיו, ועמל לפרנסתו כדי לרכוש ארבע אמות בארץ ישראל, ולכן הכרם הגדול כונה בפי כל "כרם התימני"

למרות גילו הצעיר, תלמידי חכמים זקנים ממנו בעשרות שנים נהגו בו כבוד רב. קרובו, המהרש"ל, כתב עליו דברים מרשימים: "מי לנו גדול ממר שהלכה למשה מסיני, ועתה ראוי לומר עליך: ממשה עד משה לא קם כמשה, ואף לך הממלכה מעטרת מלכם"

הוא גדל בבית המדרש "עץ חיים", שייסד רבי מנשה בן ישראל, ולמד אצל ראש הישיבה – הגאון רבי שאול מורטירה. אך לא הסתפק משה בתורת הנגלה בלבד, וביקש לטעום את טעמי הסוד

באישון לילה תקפו המורדים את חיל המצב הרומי בעיר, השתלטו על נשקו והתפשטו לעבר טבריה ולוד – מרכזים יהודיים ותעשייתיים בולטים. גם בירושלים הצליחו להכות את החיל הרומי הזעיר שישב בעיר ולכבוש אותה לזמן מה

האולם הגדול של בית המדרש היה מלא מפה לפה. רבנים בגלימותיהם, סופרים עם מגילות קלף, נציגי קהילות, דרוכים קולם. ואז קם איש מרשים מאוד, בעל הדרת פנים ועיניים יוקדות בלהט של חכמה. קולו היה עמוק וצלול, וכאשר החל להקריא את דבריו, השתרר שקט מוחלט. היה זה רבי יהושע ולק כהן

מאה שנים אחרי שהפסיק לפעול, נמסר מבנה בית הכנסת של הקנטוניסטים בטומסק לידי הקהילה היהודית, והשיפוץ המרגש שלו מתבצע בימים אלו. "נשחזר את בית הכנסת בדיוק כפי שהיה, ונקים אותו יחד עם המוזיאון היחיד בעולם לתיעוד גבורת הקנטוניסטים", מבטיח השליח הרב קמינצקי

לפתע נדלקו מאות אורות במרחק, ושאגת מנועי מטוסי הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) מילאה את השקט. הכוח לא נחשף; להפך, הם הגיעו בדיוק בזמן לנחיתת מטוס גרמני

דווקא באותם ימים עלתה דמות בלתי צפויה. שמו היה יניי. לא כהן ולא נשיא, אלא משורר. פייטן. הוא לא נאבק בחרב, אלא במילים. בשירה. יניי היה הראשון שהכניס חריזה לפיוט העברי, והוא גם היה מהראשונים שחתם את שמו בשיריו

הוא היה קיסר אכזרי ומגלומן. לא היה סוף לתאוות הבצע, השלטון והכבוד שלו. אבל  הכל התגמד מול מה שהוא התחיל לרצות לקראת סוף חייו – הוא פיתח אובססיה למציאת שיקוי אלמוות

בגוף באורך 3 מילימטרים בלבד, בלי עוקץ, בלי שריון מרשים ובלי מראה מאיים, היא חוללה שואה אקולוגית שקטה אך עיקשת, הרסה מערכות טבעיות, חקלאות ואף חדרה למטבחים ולפחי האשפה שלנו. זהו סיפורה של הלוחמת הלא-סבירה, ששלטונה חוצה אוקיינוסים ויבשות

על הנייר – מדובר במעמד קדוש, רוחני, כמעט נבואי. בפועל? לפחות במאה החמש־עשרה, זו הייתה תחרות פרועה בין אלו שהצליחו לגייס את הרוב המבוקש. ואיך משיגים את הרוב? פשוט מאוד: מבטיחים מִנוּיים, מעניקים הטבות, משחררים מעטפות, ולוחשים לחישות מהסוג שלא כתוב באף ספר תפילות. ובאותה תקופה – העניינים החלו לצאת משליטה

"אין זה ממנהגי לוותר", אמר לבסוף. "אך אתה... אינך כאחרים. יש בך אש של אמת. אני מבטיח לך, העיר לא תיפגע". מיהו האיש הזה, שנכנס אל מחנה עוין, תוך סיכון חייו, ומצליח להשפיע על המפקד?

כתב יד של הגמרא, מדרשים תנאיים נדירים ואולי גם מסמכים יהודיים שמעולם לא נחשפו – מסע בעקבות כתבי היד היהודיים בארכיון הסודי של הוותיקן

היטלר עצמו, כך נטען, הפך חשדן כלפי פרויקט הגרעין. נאמנותו למיתולוגיה הארית גרמה לו להגדיר את הפיזיקה הקוונטית, ובעיקר את תורת היחסות – שפותחו על ידי מדענים יהודים – כ"מדע יהודי", בלתי נאמן ובלתי ראוי

חותם בן כמעט 2,700 שנה, הנושא את השם "לידעיה עשיהו", התגלה בפרויקט סינון עפר מהר הבית. למי הוא היה שייך, ומדוע נחשב נדיר כל כך?

בימים הבאים לא נח. שלח מכתבים, שוחח עם עמיתים, גייס תומכים, דיבר בפני כמרים, אנשי אקדמיה, אנשי חצר. הסביר, התחנן, דרש: לא לשרוף את הספרים. לא להשמיד את הכתבים של עם בן אלפי שנים. יש בהם חכמה

הקפיצות, פועל יוצא של מתח פני המים, שהאבן הנעה בזווית חדה מידי איננה מצליחה לחדור אותו, מרתקות תמיד את הילדים המתבוננים בהם. אך מי היה מאמין שעיקרון מרהיב זה יעמוד בלב אחד ממבצעי ההפצצה הנועזים והמתוחכמים ביותר של מלחמת העולם השנייה?

בדיוק ברגע הגדול שבו חלם להחזיק את הספר בידו, שבו ראה בעיני רוחו תלמידים פותחים את "ויגש יהודה" על טור אורח חיים – נעצר הכל

במאי 1941, חודש בלבד לפני תחילת מבצע ברברוסה, קיבל הס את ההחלטה המוזרה והנועזת: הוא יטוס לבדו בסודיות מוחלטת לבריטניה, ינחת שם ויציע לממשלת בריטניה הסכם שלום. הוא המריא במטוס מסוג ספיטפייר קל, צנח מעל סקוטלנד, ונלכד מיד בידי הבריטים

בלילה שבין ה-5 ל-6 באפריל, נפתח המרד המתואם. הגיאורגים תקפו את המפקדים הגרמנים, הרגו כארבע מאות חיילים במפתיע והצליחו להשתלט על רוב שטח האי, אך הם לא הצליחו להשתלט על סוללות תותחי החוף שהוצבו בקצה הצפוני ובקצה הדרומי של האי