היסטוריה

ההמון לא קיבל את הביטול בשלווה. הכעס על האיסור הופנה כלפי יהודי בולט שהיה זמין ונגיש הרבה יותר מרוטשילד: דון פסיפיקו. העובדה שהיה יהודי, זר ובעל קשרים עם נציגויות זרות סימנה אותו. ההמון הסתער על ביתו וערך בו פוגרום

אל האוטובוס עלה מדריך מקומי מזוקן, הציג את עצמו בשם אשר והחל לספור את הנוסעים. הוא דיבר עברית, אבל אחד התיירים, לאונרד לוין, שם לב מיד לדבר קטן: המדריך ספר את הנוסעים בגרמנית. כאשר לקח אותם המדריך לסיור ביד ושם, שאל אותו לאונרד לוין: "היכן היית בשנות השואה?". אשר לא השיב בבירור, והדבר העלה חשדות נוספים כנגדו

מקווה מתקופת בית שני, שמשקלו כ-25 טונות, הועתק זמנית מאתר החפירות בכרמי גת במבצע שימורי מורכב. הממצא מעיד על יישוב יהודי שלא היה מוכר עד כה באזור זה

במחנה לא היה בית כנסת, לא היו ספרי תפילה מסודרים ולא היה מקום שבו אפשר היה להניח כמובן מאליו שיוכלו לקיים את תפילות החג. שופר היה חפץ כמעט בלתי אפשרי להשגה

אחד הנזקים הכואבים ביותר היה אובדן ספרי התורה והספרים העתיקים, בבתי הכנסת היו ספרי תורה, מחזורים עתיקים, ספרי הלכה וסידורים שעברו בירושה במשך דורות. רבים מאלו נשרפו וכלו בעשן, ואבדתם גרמה צער גדול ונורא לקהילות השונות

הפרשה הועברה מבית הדין המקומי לבית הדין המלכותי בלובלין. שרידי גופתו של קרסובסקי הונחו בארון ונשלחו לשם. סביב ההעברה הופצה שמועה שלפיה מהגופה נטפו בדרך טיפות של "דם טרי". השמועה, שלא היתה בה כל הוכחה משפטית, קיבלה מיד מעמד של אות שמיימי בעיני מי שביקשו לראות בפרשה ראיה לאשמת היהודים

לאט לאט נפתחו דלתות ונשמעו טפיפות רגלים של אנשים היוצאים לסליחות. צעירים שהולכים מהר, הורים שלוקחים את ילדיהם איתם, ונשים מבוגרות המצטרפות גם הן לסליחות מעזרת הנשים. המעורר של נחלאות העיר גם את הספרדים וגם את האשכנזים, ללא אפליה

800 עמודים אבודים מלפני מאתיים שנה, שהתגלו בהמבורג, משכתבים את ההיסטוריה של יהדות עיראק. פרופ' אסתר מאיר-גליצנשטיין חושפת בריאיון דרמטי את "הגניזה הקהירית" של הבבלים, ומגלה עולם שלם של חיי רוח, מסחר ומנהיגות שלא סופר מעולם

ב-5 במאי 1943 נכנסה הקבוצה למערה החדשה. מספר המסתתרים הגיע ל-38, מגיל שנתיים ועד גיל 75. מראשית מאי החל הפרק הארוך ביותר של המחבוא: 344 ימים רצופים עד היציאה באפריל 1944

מתוך ארבעת העצורים, שניים היו יהודים. שמו של אחד היהודים היה אלכסנדר זיסקינד. כמאתיים שנים אחרי האירועים, מצא ההיסטוריון דוד קאופמן, בספריית החצר הקיסרית בווינה, את יומנו של זיסקינד, שבו מופיעים פרטי האירוע המדהים לו היה שותף

היא פתחה את החומר ולא מצאה בו את מה שרצתה לראות. היו בו המלצות, מכתבים, ניסוחים כלליים, טענות על בטיחות ודיווחים שנשענו במידה רבה על התרשמות רופאים. אבל לא היו בו מחקרים מספקים מן הסוג שיכול להרגיע בודק פרמקולוגי זהיר

הטיפול כלל הזנה כמעט אפסית, טיפולים גופניים קשים, חוקנים ממושכים ועיסויים אגרסיביים. האזרד דרשה ממטופליה להאמין כי רק דרך החלשת הגוף וניקויו יוכלו לזכות בריפוי. היא עצמה הייתה אישה תקיפה מאוד, ואנשים שהיו תחת מרותה התקשו לא פעם להתנגד לה

לבסוף התרחש הפיצוץ ללא התערבות נוספת. המטענים שהוצבו ב-29 בנובמבר התפוצצו ב-17 בדצמבר. בדופן האונייה נפער חור גדול, מים חדרו אליה, ורק פעולה מהירה של הצוות ואנשי הנמל מנעה את טביעתה

בואו להכיר את רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, מגדולי התורה בדור שלפני השואה, נודע בקריאתו הכואבת: "ברלין איננה ירושלים" ובספריו הנפלאים

בשנת תפ"א (1720) תקפו הנושים הערבים את חצר האשכנזים בירושלים. המבנים נהרסו, בתי המגורים נבזזו, ובית הכנסת האשכנזי הגדול נשרף וחרב. האירוע היה כה טראומטי, עד שהמקום כולו נודע מאז בשם "החורבה"

במרכז התגלית עמד ממצא יחיד במינו: אבן מגדלא. זוהי אבן גיר מלבנית, חצובה ומעוטרת בתבליטים, שהתגלתה בתוך מתחם בית הכנסת. על אחת מפאותיה מופיעה מנורה בעלת שבעה קנים, ולצדה כלים ועמודים

האנשים שקיבלו את ההזרקה לא חלו במחלה, לא היו מדבקים ולא נשקפה להם כל סכנה מיוחדת. אולם בדיקות המעבדה הצביעו על תוצאה שנראתה לגרמנים כהוכחה לקיומה של מגפת טיפוס. כאשר חלק את הממצא עם עמיתו, הבינו השניים כי בידיהם אפשרות יוצאת דופן. במקום להילחם בנאצים בנשק, ניתן יהיה לנצל את פחדם ממחלות

זה התחיל בנקישה מסתורית בדלת באמצע הלילה, והפך למבצע הצלה יוצא דופן עם מנהרת מילוט באורך 50 מטרים ורשת התרעה סודית. סיפורם של בני הזוג שחילצו עשרות יהודים בהולנד מציפורני הגסטפו

אייזנמנגר הכיר את המקורות היטב, ציטט אותם בשפת המקור והציג עצמו כחוקר אובייקטיבי. כתוצאה מכך, היה קשה הרבה יותר להפריך את טענותיו בעיני הציבור הנוצרי. מנהיגי הקהילות חששו שהספר יהפוך לנשק מסוכן בידי אויבי היהודים ויעורר מחדש עלילות, גזירות והסתה

מבין קהל הילידים המתגודדים על החוף לצפות במחזה, נע אדם שנראה אירופאי, לבוש בחליפה יקרה, ופנה אל הנוסעים הפורטוגזים בשפה איטלקית בניב ונציאני. אנשי הצי של ואסקו דה גאמה הופתעו לפגוש אדם אירופאי במה שנחשב אז כסוף העולם