היסטוריה

כפרים שלמים נמחקו באחת. משפחות התעוררו לשאגת מים במקום לצלצול התרנגול. מי שלא טבע בגל הראשון – מצא עצמו על גגות, על עצים, או נודד ברגליים יחפות כשמים גועשים מימינו ומשמאלו. זרם הנהר הצהוב – הנהר שנחשב לערש הציוויליזציה הסינית – הפך באותו קיץ לקבר המוני גועש

סביב אגם ניוס נמצאו עם שחר מאות בני אדם מוטלים ללא רוח חיים, לצד אלפי ראשי בקר וחיות בר. לא קדמה לאירוע רעידת אדמה משמעותית, לא התפרצות געשית גלויה ולא כל התרעה שניתן היה לחוש בה מראש

ערב מבצע שלמה שבו עלו רוב יהודי אתיופיה לישראל, קס ביאדגלין עמד בסירובו לעלות, אף שכבר היה אדם מבוגר בן 75, וכבר איבד את מאור עיניו. רק מול המציאות של עזיבת כל בני הקהילה וחוסר רצון להישאר לבדו, ובעידוד בנו, קס אדיסו, הוא הסכים לעלות לארץ, ואז קרה הנס

הוא נותן לה פקודה אחת יוצאת דופן: קודם לחיות. מזון סדיר, שלוש ארוחות ביום, מנוחה, מקום לישון. עבור אישה ששרדה על שאריות רקובות, זו כמעט תחושת גן עדן. בתוך שבוע הפצעים נסגרים, השיעול נרגע, והעיניים הכבויות מתחילות לקבל ניצוץ

בצל רגעי המתח של הימים האחרונים אנחנו מגלים מחדש את החדר הכי פחות זוהר בבית -הממ"ד. זאת הזדמנות טובה לחזור אחורה ולגלות את ההיסטוריה המרתקת של המקלטים, שהיא, מסתבר, ארוכה יותר ממה שחשבתם

בתוך המגילה מצא הספרן דניאל ליפסון "תעודת כבוד" לילדה יהודייה מאמסטרדם. מה עלה בגורלה של פסיה בלומיסט במהלך השואה? האם שרדה? תשובה על כך הגיעה רק אחרי שנים, כאשר יצא ספר חדש לאור

כשהשמועה התקרבה מהר יותר מן הרוכבים עצמם, כבר ידעו הכול כי הקוזאקים בדרך. דפיקות סוסים בשדות, עשן באופק, פליטים נוספים הנכנסים בשערים בפנים קפואות – הכול הצביע על כך שהעיר עומדת בפני מבחן קשה

הבית שבו פעל בית המרקחת נבנה בשנותיה הראשונות של שכונת מחנה יהודה. אליעזר אופלטקה, רוקח שעלה מפראג, הקים את בית המרקחת בקומת הקרקע, בעוד הוא עצמו מתגורר בקומה השנייה. כך פעל המקום במשך עשרות שנים, כחלק בלתי נפרד מן המרקם הירושלמי של פעם

מתחת לגבעת גיר תמימה למראה, נחצב בשקט אחד הפרויקטים המטורפים ביותר שיצאו מהדמיון החולני של המשטר הנאצי: תותח-על באורך של יותר מ-100 מטר, קבוע בזווית לעבר לונדון, שנועד להמטיר על הבירה הבריטית מאות פגזים ביום ממרחק של יותר מ־150 קילומטר. זה היה ה-V3, "נשק הנקם" השלישי של היטלר

יש אירוניה יפה בכך שדווקא מהגר יהודי, שברח מרדיפות, כתב את אחד משירי האהבה הגדולים ביותר לאמריקה. אך אולי אין זה מקרה. מי שראה את אמריקה כארץ מקלט, כהזדמנות לחירות ולכבוד אנושי, יכול היה לנסח את תמצית התקווה האמריקאית בפשטות כזו

המלך, שהתחיל את דרכו כנסיך ספורטיבי, משכיל וכריזמטי, סיים אותה כגוש סובל של בשר חולה, מבודד בחדריו, מוקף יועצים שמפחדים לומר לו את האמת

בהסכם שביתת הנשק עם גרמניה התחייבו הצרפתים שצי המלחמה יפורק מנשקו, שיעמוד בנמלים תחת משמר צרפתי ושמכלי הדלק שלו יישמרו ריקים – כדי שלא יוכל לצאת לקרב. הגרמנים סמכו על כך שהצי לא ייפול לידי הבריטים, אבל כבר אז חלמו בסתר להשתלט עליו ביום פקודה

הנהגת הדור, ובראשה המהרי"ל, הבינה את גודל הסכנה. נשלחו אגרות לכל הקהילות, ובהן הוראות ברורות: לקבוע ימי צום רצופים, להרבות באמירת סליחות, לקבוע סדרי תפילה מיוחדים ואף לומר תפילת נעילה, דבר חריג מחוץ ליום הכיפורים

הגסטפו סימן את ננסי כמטרה מרכזית. הם כינו אותה "העכבר הלבן", משום שהיא, כמו עכבר, שוב ושוב נעלמה להם מהידיים. שינתה דפוסי תנועה, החליפה כינויים, עברה בין ערים בלי להותיר שגרה ניתנת לאיתור

הרכבת הנאצית כבר שועטת מזרחה ומחנות ההשמדה בפולין "מוכנים לפעולה". לתוך המציאות הזאת נכנס נזיר שקט, בעל פנים רכות ומשקפיים עגולים - אף אחד מהעולם שמסביבו לא דמיין שדווקא הוא יהפוך למפקד רשת הצלה שחילצה מאות ילדים יהודים מן המוות

איך ייתכן שבטון בן אלפיים שנה מחזיק מעמד בגלי מלח, רעידות אדמה וזמן, בזמן שהבטון המודרני שלנו מתעייף אחרי כמה עשרות שנים?

הקצוות קרועים, הכתב ערבי-עות'מאני, ועליו ים כחול עמוק, ספינות, חיות מוזרות. כך צצה מחדש לעולם מפת פירי ראיס, מפה שנערכה בשנת 1513 בידי אדמירל עות'מאני, והפכה לאחת החידות המפורסמות בתולדות הקרטוגרפיה

בקיץ האחרון צללו קבוצת חוקרים אל תחתית אגם קטן, ובתוך שכבת בוץ יציבה גילו אוצר שלא ייאמן: מאגר נשק שלם מהמאה ה־11, שמור כמעט ללא פגע

גיטו היה מגלומן פרנואידי ששכנע את עצמו כי מגיע לו תפקיד דיפלומטי על בסיס… כלום. הכדור שנורה אל גבו של גארפילד היה רק תחילת האסון, לא סופו. מה שהרג את הנשיא לא היה הקליע – אלא הרפואה של זמנו

תחילה צחקו עליו. איך יכול אדם שאפילו אינו קורא אנגלית, להמציא כתב? אשתו, מתוסכלת מאובססיית העבודה שלו, שרפה חלק מרשימותיו. חבריו חשבו שהוא רדוף דמיונות. אבל סקויה לא ויתר