הרצח שזעזע את יהודי פראג: סופה הטרגי של סוחרת התכשיטים

פראג, חשוון תנ"ט (1699). הסתיו כבר החל לצבוע את רחובות העיר בגוונים של זהב וחום. ערפילי הבוקר עלו מהנהר וכיסו את הסמטאות הצרות שסביב הרובע היהודי. ייטל גינצבורג הכירה את הרחובות הללו היטב. שנים עסקה במסחר בתכשיטים, והייתה יוצאת מביתה עם שחר, נושאת עמה קופסה קטנה ובה טבעות, עגילים ושרשראות שהציעה ללקוחותיה.

גם באותו בוקר יצאה ייטל כדרכה. האוויר היה קריר, והיא עטפה את עצמה היטב בגלימתה. בביתה נשארו בני משפחתה, שהיו רגילים לנסיעותיה הקצרות ברחבי העיר. איש מהם לא העלה בדעתו שזו תהיה הפעם האחרונה שיראו אותה.

רחובות פראג היו הומים באותם ימים. סוחרים, תלמידים ואנשי כמורה נעו בין הכיכרות והשווקים. ייטל פסעה בזהירות, שומרת על הקופסה שבידה. היא ידעה שהתכשיטים שהיא נושאת שווים כסף רב, ובתקופה שבה העוני היה נפוץ, לא חסרו אנשים שהיו מוכנים להסתכן למען בצע כסף.

לקראת שעות הצהריים הבחינו בה שני גברים. האחד היה סטודנט צעיר, והשני איש כמורה. הם עקבו אחריה מרחוק. תחילה לא שמה לב אליהם, אך ככל שהתרחקה מהרחובות המרכזיים נעשו צעדיהם מהירים יותר. בסמטה שקטה סמוך לנהר הם חסמו את דרכה.

הכול התרחש במהירות. תחילה דרשו ממנה למסור את רכושה. כשסירבה והחלה לזעוק לעזרה, השתיקו אותה בכוח. המאבק היה קצר ואכזרי. כאשר הבינו כי אין דרך לחמוק מהמעשה שכבר עשו, נטלו את התכשיטים, גררו את גופתה אל גדת הנהר והשליכו אותה למים הקרים. הנהר נשא עמו את הסוד הנורא.

ימים אחדים חלפו עד שבקהילה היהודית החלו להבין שמשהו איננו כשורה. ייטל לא שבה לביתה. חיפושים נערכו ברחבי העיר, שליחים נשלחו לבתי מסחר ולשווקים, אך איש לא ידע מה עלה בגורלה.

כאשר נמצאה לבסוף גופתה, הוכו הכול בתדהמה. הרצח זעזע את יהודי פראג. סיפורים עברו מפה לאוזן, והפחד התפשט ברחובות. אם אישה מוכרת ומכובדת יכולה להירצח באמצע היום, מי יכול להיות בטוח בעצמו?

החקירה נמשכה חודשים ארוכים. עדים נמצאו, שמועות נבדקו, ובסופו של דבר הגיעו השלטונות אל החשודים. הראיות הלכו והצטברו עד שהתבררה התמונה המלאה. הרוצח היה יוהן פיטצסטום, סטודנט חסר מצפון. ידידו איש הכמורה עמד מנגד, אך לא ביצע את הרצח עצמו.

אולם גם לאחר שהפושעים נתפסו, הצדק לא הגיע במהירות. בקרב חלק מהאוכלוסייה קמו אנשים שביקשו להגן עליהם. מהומות פרצו. המונים התקהלו, לחצו על השלטונות ואף ניסו למנוע את ביצוע גזר הדין. שוב ושוב נדחה העונש.

למעלה משנה וחצי המתינו בני משפחתה של ייטל לראות את הדין נעשה. הזמן חלף, אך הכאב לא שכך. בכל פעם שנדמה היה שהפרשה עומדת להסתיים, התעורר מכשול חדש.

לבסוף, בקיץ ת"ס (1700), הגיע הרגע. בכיכר העיר נאספו אנשים רבים. לאחר עיכובים ממושכים הוצא הרוצח הראשי להורג. לא רחוק מגשר קארל עליו התבצע הרצח, נתלה יוהן פיטצסטום, יהודי העיר נשמו נשימה קלה לרווחה. לא תמו שונאיהם ורודפיהם, אבל מסר הועבר לשונאי ישראל: לפעמים הצדק נעשה, והנקמה בוא תבוא.