היסטוריה

האלמוני התכופף ארצה, נשכב מלוא קומתו ונישק בלהיטות את אדמת ארץ הקודש. משחלפו הרגעים והאיש לא קם מן הארץ, ניגשו אליו הפועלים לבדוק מה אירע לו.  להפתעתם, הם גילו שהאיש נפח את נשמתו בעודו מנשק את אדמת הארץ שאליה השתוקק כל כך

זלמן יצא את הטירה בשמחה, וכבר חישב איזו מזוזה יקנה עבור ההגמון, ואיך יסתדרו לו החיים מעתה ואילך, אך כשהגיע לביתו, שאלה אותו אשתו שאלה פשוטה: "האם מותר למכור מזוזה לגוי?"

כאשר חלה טיטוס את חוליו המפורסם, שממנו מת בגיל צעיר, ציווה דומיטיאנוס לסגרו בחדר כדי שימות כבר, בידעו כי הוא הקיסר הבא

השנה היא 1925, לפני מאה שנים בדיוק, והנתבע הוא ג'ון סקופס, מורה בבית הספר המקומי. האשמה: סקופס לימד את תלמידיו כי האדם הגיע מן הקוף, בעוד החוק של מדינת טנסי אוסר על מורים ללמד את תיאוריית האבולוציה

באומץ בלתי רגיל היא נסעה לפריז, ונכנסה לתוך מפקדת הגסטאפו כדי להעביר מסר לקצין נאצי ששיתף איתם פעולה. היא היתה צריכה לגייס את כל האומץ שקיים ביקום, כדי להסתנן כיהודייה עם תעודה מזויפת ללב המעוז הנאצי

החפץ חיים לא שתק על ביזוי כבוד התורה, והשיב במכתב מפורט, כי דבריו הם דעת תורה וחובת השעה, ואין בהם שמץ לשון הרע

לאחר שיחה ארוכה, נזכר הזקן כי סבא שלו סיפר לו שאי פעם, לפני כמה דורות, הוא שמע מהזקנים כי המקום נקרא "אל רחבא". כאשר שמע זאת היהודי קפץ ממקומו, השאיר את הכיבוד הרב על השולחנות, הניח מטבע על שולחנו של הזקן ויצא בנימוס. מי היה אותו יהודי? ומה לו ולאותו תל עתיק?

ברשות המורדים היה מקלע אחד, כמה עשרות אקדחים, בקבוקי תבערה ובקבוקי חומצה. הגרמנים נכנסו לתוך הגטו בטנקים ובמכונות יריה, ולמורדים לא היה באמת סיכוי ריאלי, אבל הם החליטו כי לא ילכו כצאן לטבח

בשנת 1306, ה' אלפים ס"ו, החליט פיליפ היפה לפנות אל היהודים. בי' באב קיבלו היהודים פקודה כי עליהם לעזוב את צרפת, בפשטות רבה, בלי לקחת אחריהם גרגר אחד מרכושם. עליהם להשאיר את בתיהם, נכסיהם, חפציהם – וכמובן את הכספים שהלוו לסוחרים הגויים

עם כניסתו לתפקיד גילה פייביש כי במסגרת תפקידו הוא צריך לספק בשר לעוברים ושבים. פייביש ידע כי לפי ההלכה אסור ליהודי לעשות סחורה בחזיר או בכל מין אחר שאסור. מה עליו לעשות אם כן?

לרגל יום העצמאות, יצאנו לברר כמה עובדות ודיוקים חשובים ומרתקים שנעלמו ממפת ההיסטוריה. ההיסטוריון משה נחמני מספר על החלוצים הראשונים, שהיו שונים לגמרי ממה שמקובל לספר. וגם: כמה ממייסדי תל אביב היו דתיים?

טור משוריינים מצריים איגף את הכוחות מאחור. הישראלים, שחשבו שמדובר בכוח צה"לי, הניחו להם להתקדם, וכשגילו כי לפניהם חיילי האויב, היה זה מאוחר מדי

המסמך שבידינו מתעד הסכם בין הבישוף וסקובו ג'יאבוני לבין דניאל דוד. דניאל מתחייב בזאת למנוע לחלוטין כניסת שודדים מן הקראס הסלובני. איך יבצע זאת? לא כתוב...

פתאום נשמעה קריאה נרגשת: "פרופסור! בוא מהר!". האבק עדיין לא התפזר, אך ההתלהבות כבר מילאה את השטח. בירן הבין מיד: מדובר בממצא יוצא דופן

היהודים סירבו לשתף פעולה עם ההליך המשפטי, שכן הבינו כי מדובר במשחק מכור מראש. הנוצרים כבר תיארו לפרטי פרטים את ה"אירוע" שלא היה ולא נברא,  וה"הליך המשפטי" לא יהיה אלא הצגה שתאלץ אותם להודות

בסריקת ספרי התורה המצויה באתר הספרייה המלכותית של ברלין, ניתן להבחין בכתמי דם על ספר התורה במקומות אלו. זהו דמם של הקדושים שנהרגו לפני שבע מאות שנים, והוא נספג בספר התורה במקום שבו היה פתוח

באותו הזמן הסתובבו חיילי המשמר הפרטוריאני המלכותי בארמון, וניסו להשליט סדר. שם הם גילו לפתע, באחד החדרים, את קלאודיוס, מסתתר מאחורי וילון. בהיותו קרוב משפחה של הקיסר, חשב שגם אותו ירצו הקושרים לחסל, וכך הסתתר שעות רבות

האגם גרם לתושבים צרות רבות: הוא היה מציף את בתיהם, נושא יתושים ומחלות בהיעדר זרימת מים, וכעת הוא עמד להיעלם מחייהם על ידי תכנון מדויק של המהנדסים הרומאים שנודעו במומחיותם בהובלת מים. אז זהו, שלא

כאמור, לא ברור אם באמת פגש יוסטינוס את התנא רבי טרפון, שהיה אכן בן זמנו, ואם אכן דיבר איתו. מה שברור הוא שהחיבור הוא דו-שיח דמיוני ברובו

בהודעה לקיסר נופחו הדברים כאילו היהודים מתנגדים לקיסר ולשלטון הרומאי בכלל, ורוצים להילחם בו, בעוד היהודים לא עשו אלא את חובתם לפי ההלכה: אסור לקיים עבודה זרה בארץ ישראל