היסטוריה

טור משוריינים מצריים איגף את הכוחות מאחור. הישראלים, שחשבו שמדובר בכוח צה"לי, הניחו להם להתקדם, וכשגילו כי לפניהם חיילי האויב, היה זה מאוחר מדי

המסמך שבידינו מתעד הסכם בין הבישוף וסקובו ג'יאבוני לבין דניאל דוד. דניאל מתחייב בזאת למנוע לחלוטין כניסת שודדים מן הקראס הסלובני. איך יבצע זאת? לא כתוב...

פתאום נשמעה קריאה נרגשת: "פרופסור! בוא מהר!". האבק עדיין לא התפזר, אך ההתלהבות כבר מילאה את השטח. בירן הבין מיד: מדובר בממצא יוצא דופן

היהודים סירבו לשתף פעולה עם ההליך המשפטי, שכן הבינו כי מדובר במשחק מכור מראש. הנוצרים כבר תיארו לפרטי פרטים את ה"אירוע" שלא היה ולא נברא,  וה"הליך המשפטי" לא יהיה אלא הצגה שתאלץ אותם להודות

בסריקת ספרי התורה המצויה באתר הספרייה המלכותית של ברלין, ניתן להבחין בכתמי דם על ספר התורה במקומות אלו. זהו דמם של הקדושים שנהרגו לפני שבע מאות שנים, והוא נספג בספר התורה במקום שבו היה פתוח

באותו הזמן הסתובבו חיילי המשמר הפרטוריאני המלכותי בארמון, וניסו להשליט סדר. שם הם גילו לפתע, באחד החדרים, את קלאודיוס, מסתתר מאחורי וילון. בהיותו קרוב משפחה של הקיסר, חשב שגם אותו ירצו הקושרים לחסל, וכך הסתתר שעות רבות

האגם גרם לתושבים צרות רבות: הוא היה מציף את בתיהם, נושא יתושים ומחלות בהיעדר זרימת מים, וכעת הוא עמד להיעלם מחייהם על ידי תכנון מדויק של המהנדסים הרומאים שנודעו במומחיותם בהובלת מים. אז זהו, שלא

כאמור, לא ברור אם באמת פגש יוסטינוס את התנא רבי טרפון, שהיה אכן בן זמנו, ואם אכן דיבר איתו. מה שברור הוא שהחיבור הוא דו-שיח דמיוני ברובו

בהודעה לקיסר נופחו הדברים כאילו היהודים מתנגדים לקיסר ולשלטון הרומאי בכלל, ורוצים להילחם בו, בעוד היהודים לא עשו אלא את חובתם לפי ההלכה: אסור לקיים עבודה זרה בארץ ישראל

בנו של ראש הקהל, הנושא את השם הסמלי "אנטיוכוס", המיר את דתו, עבר צד, והחל להסית את התושבים הגויים על כך שהיהודים מתכננים לשרוף את העיר. התושבים כבר הכינו עצמם להסתערות על היהודים

אם תרצי באמת להיות בלתי מנוצחת, ושאף אחד לא יוכל עליך, שאי ראשך מעלה. דעי מה למעלה ממך, ולמדי היטב את מבואות שורשיך ארוכי השנים

לאחר עשרה ימים של ניסיונות הישרדות על האי, גילה מטוס איטלקי את סימני ה-SOS שהשאירו הניצולים, ושתי ספינות מהאי רודוס יצאו לחלצם. אך האיטלקים, שהיו חלק מציר הרשע, עצרו אותם במחנה מעצר באי רודוס, שם הם שכנו במשך זמן רב באהלים ובתנאים קשים

חברות נוספות העסיקו יהודים בכפיה: סימנס, אגפא, בוש, אאג ועוד. במשפטי נירנברג נידונו מנהלי חלק מהחברות הללו, ורובם ככולם יצאו זכאים או נידונו לעונשים סמליים קלים. רק בשנת 1999 הואילו הגרמנים לפצות את כל אותם מאות אלפים שנוצלו בכפיה ובתת תנאים, אותם מעטים שזכו להינצל מתוך רבים עוד יותר שמתו במהלך עבודה זו

הוא קנה את כל האתים והמסננות שהיו למכירה, במחיר של סנטים ספורים. לאחר שסיים לאחסן את כלי העבודה, החל לרוץ סביב העיירה סן פרנסיסקו בקריאות: זהב בנהר! זהב בנהר! עוד לפני שנמצא גרם אחד של זהב, נעשה סמואל בראנן מיליונר: הוא מכר כל את חפירה או מסננת בעשרה דולרים...

המיוחד ברכבל זה הוא היותו מתקפל, שכן ברגע שהירדנים היו שמים לב אליו – הם היו ממטירים עליו אש תופת. לכן הוא תוכנן כך שהכבל מתפרק ממקומו ומונח על קרקעית הגיא

עם הגיעו של האוטובוס למעלה עקרבים, נפתחה עליו אש. מטרת המחבלים היתה לפגוע בנהג, וכך לגרום לאוטובוס כולו להידרדר לתהום, אלא שהנהג, קלמן עשרוני, למרות פגיעתו הצליח לעצור את האוטובוס, ואף פתח את הדלתות כדי שהנוסעים יברחו

עולם כתבי היד העתיקים טומן בחובו סודות וגילויים מרתקים, וד"ר יעקב פוקס, מומחה לכתבי יד בספרייה הלאומית, הוא אחד האנשים שמחזיקים במפתח לפתיחתם. בין גילויים מרתקים לפענוח כתבי יד, הוא משתף בחוויות מעבודתו, ומגלה מה עומדת להיות פריצת הדרך הבאה בנושא

מטרת התקנות היתה להדגיש ליהודים כל הזמן שהם נחותים מן המוסלמים, ולכן תיקנו תקנות שנועדו להזכיר זאת ליהודים בחיי היום יום

עלילת הדם הראשונה המתועדת בהיסטוריה התרחשה בעיר נוריץ' שבאנגליה בשנת 1144, ערב חג הפסח, והפכה לאבן דרך טראגית – דגם לרדיפות שבאו אחריה, וסמל לראשיתן של האשמות כוזבות ומסוכנות שנודעו כ"עלילות דם"

מבנה עצום, תעודות פפירוס, כלי נשק ומטבעות מימי אנטיוכוס הרביעי התגלו בחפירה ארכיאולוגית מסעירה בנחל זוהר