נחמו עמי - מימי החורבן: מה חשפה מגילת ישעיהו כשנמצאה לאחר כ-2,000 שנה במערה?

בשבוע שבו מפטירים "נחמו נחמו עמי" - נבואתו של ישעיהו בן אמוץ, שניחם את ישראל מגלותם ומחורבן הבית הראשון - אנו נזכרים במגילת ישעיהו השלמה, מימי הבית השני. המגילה שכבה עמוק במערה בתוך כד, ושרדה את חורבן הבית השני, את המרד הגדול ואת מרד בר כוכבא, את מלחמות הביזנטים, את קרבות המוסלמים והנוצרים, את הכיבוש המונגולי, את האימפריה העות'מנית, והתגלתה בדורנו. 

המגילה כוללת את כל ספר ישעיהו, מתחילתו ועד סופו. היא מוצגת כיום בהיכל הספר בירושלים, פרושה לכל אורכה, שבעה וחצי מטרים, וניתן להיכנס ולקרוא בה: "נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם, דברו על לב ירושלים, קראו אליה, כי מלאה צבאה, כי נרצה עוונה, כי לקחה מיד ה' כפליים על חטאותיה". 

מלבד המשמעות הרגשית והלאומית של הממצא, יש לו משמעות מחקרית עצומה. חוקרי המקרא היו בטוחים שנפלו טעויות בנוסח של ישעיהו, שהנוסח שלנו הוא מאוחר, משובש, שהנוסח פעם היה שונה. והנה, מגילת ישעיהו זהה לחלוטין לנוסח המסורה. אלפיים שנה חלפו, אף אחד לא יכל לחזור בזמן ולבדוק, הסופרים העתיקו בחרדת קודש כל אות מהנביאים, והנה – ההעתק שווה למקור.

פרופסור עמנואל טוב, שחקר את המגילות הגנוזות במשך עשרות שנים, כותב: "קטעי הטקסטים הקדומים כגון ממצדה, חבר, צאלים, מורבעת, ועוד, משקפים בצורה בלעדית את נוסח המסורה... אם משווים את הטקסטים הארוכים ביותר מקומראן המשקפים את נוסח המסורה... אם משווים את מגילת ישעיהו הנזכרת לכתב יד לנינגרד הידוע... הפרגמנטים השונים... קרובים עוד יותר לכתבי היד מימי הביניים ולמעשה הם זהים לחלוטין עם כתב יד לנינגרד (מלבד הבדל אחד בכתיב). יש בהחלט להתפלא על כך שמגילות אלה השייכות לקבוצת נוסח המסורה קרובות כל כך לנוסח של ימי הביניים, עד לפרטים הקטנים ביותר. מכאן יוצא, שהטקסטים השייכים לענף זה של מסירת הנוסח, נכתבו ונמסרו בקפדנות רבה, ולא חלו בהם שינויים רבים מאז המאה השלישית לפנה"ס" (ע. טוב, "על מגלת ספר", 1997. הרצאות שנאמרו באוניברסיטה העברית בירושלים).

מה שמפליא את פרופסור טוב לא מפליא אותנו כלל. הנוסח אכן נמסר בקפדנות רבה, ולכן נשמר כצורתו, עד האות האחרונה.

ממצא דומה הוא ספר התורה מעין גדי. בשנת 1965 נחשפו, במהלך חריש בשדה ליד עין גדי, שרידים עתיקים. למקום הגיעה משלחת חוקרים מטעם האוניברסיטה העברית, בראשות פרופ' דן בר"ג ואהוד נצר. עד מהרה הגיעו החופרים לבית הכנסת הקדום, ובתוך שרידי ארון הקודש נמצאו פיסות קלף רבות, חרוכות באש, לצד גליל אחד של קלף שנשאר שלם. ברור היה שמדובר בשרידי ספר תורה מימי התנאים, אבל לא ניתן היה לקרוא אותם. הגווילים השרופים הועברו למחלקת זיהוי פלילי של משטרת ישראל, אך באותם ימים לא ניתן היה לפענח שום דבר באמצעים הקיימים.

במשך עשרות שנים נשארה המגילה סגורה וחתומה. לא ניתן היה לפתוח אותה, משום שכל מגע ישיר איים לפורר אותה לחלוטין. במשך 46 שנים היא נשמרה כממצא יקר ואילם: ידעו שהיא קיימת, ידעו שהיא שריד לספר תורה מימי הבית השני, אך לא הייתה דרך מעשית לקרוא את תוכנה.

המפנה הגיע בזכות שילוב נדיר בין ארכיאולוגיה, שימור וטכנולוגיה מתקדמת. הארכיאולוגית פנינה שור, שעמדה בראש המעבדה לשימור מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות, יזמה סריקה של המגילה באמצעות CT. לשם כך פנתה לפרופ׳ ברנט סילס מאוניברסיטת קנטאקי, מומחה לפענוח דיגיטלי של כתבי יד עתיקים, כדי לבדוק אם ניתן לקרוא את המגילה מבלי לפתוח אותה פיזית.

הניסיון הצליח. באמצעות סריקה ממוחשבת ועיבוד דיגיטלי מתקדם ניתן היה "לפתוח" את המגילה באופן וירטואלי, שכבה אחר שכבה, ולקרוא את הכתב שהיה חבוי בתוכה במשך מאות רבות של שנים. כך חזרה המגילה לדבר, מבלי שיד אדם תפתח אותה בפועל.

לאחר שהתקבלו תוצאות הסריקה, עבר הטקסט לבדיקה ולניתוח בידי שניים מחשובי החוקרים בתחום המקרא: פרופ' מיכאל סיגל מהאוניברסיטה העברית ופרופ' עמנואל טוב, לשעבר העורך הראשי של צוות פרסום מגילות מדבר יהודה. השניים בחנו את הכתב, את נוסח הפסוקים ואת אופן חלוקת הפרשיות.

התוצאה הייתה מרשימה במיוחד: הטקסט שנחשף תאם את נוסח המסורה, הן באותיותיו והן בחלוקת הפרשיות.

שוב ושוב רואים אנו את גודל כוח הדיוק של המסורה על הלכות כתיבת ספר תורה המדוקדקות והמפורטות, ועד כמה שגויים הם הניסיונות לפקפק במסורת.