היסטוריה

היו לו שיירי נייר משק מלט, גדם של עיפרון וזיכרונו של בעל תפילה מהעיירה סאטמר. את הנייר השיג תמורת מנות לחם. במחנה עבודת הכפייה וולפסברג, לקראת ראש השנה תש"ה, הייתה זו עסקה מצויה: אדם מוכר את האוכל שלו תמורת דבר אחר שחשוב לו

חלק מהסידורים הראשונים כללו את נוסח תפילות כל השנה. הבעיה הייתה שהדפים של פעם היו גדולים וכבדים, האותיות גדולות, והסידור הפך כבד מנשוא. אחד המדפיסים התלונן, בהקדמתו, שהחומר בספר הולך ומתרבה, שגודלו מתקרב לגודל השולחן ערוך ושהוא כבד מכדי לשאת אותו לבית הכנסת

מי שמחזיק בביתו "סידור אוצר התפילות", יגלה בו "תפילה לשלום הקיר"ה", ובתוך התפילה מודפס שמו של הקיסר "פרענץ יוזעף ירום הודו ואשתו הגבירה אליזבת". מה עושה הקיסר באמצע תפילת בית הכנסת?

בתוך אותיות הפתיחה של תפילת טל במחזור וורמיזא מסתתרת ברכה קטנה. היא מוקדשת למי שיישא את המחזור לבית הכנסת. כשמתבוננים במידותיו, מבינים מדוע נדרשה לכך ברכה: גובהו של הכרך הראשון כ־39 סנטימטרים ורוחבו כ־31, והוא מכיל מאות עמודי קלף

במשך מאות שנים הניחו יהודי פוסטאט שבמצרים כתבים שיצאו מכלל שימוש בגניזת בית הכנסת. דרך הגניזה התוודענו לחזן ידותון, החזן מהעיר פוסטאט שבמצרים

מבחינה היסטורית מדובר באחד מתיאורי המלחמה העתיקים ביותר הקיימים באנושות, אם לא העתיק ביותר. הפרשה כוללת שמות של מלכים, עמים ומקומות, מסלול צבאי ותיאור של יחסי כפיפות ומרד. פרטים אלה העסיקו חוקרי מקרא, היסטוריונים וארכאולוגים במשך יותר ממאה שנה

המילה נקבעה כאות הברית שבין הקב"ה לאברהם ולזרעו, ומצוותה לדורות היא למול ביום השמיני. לאורך ההיסטוריה נעשתה הברית לאחד מסימני ההיכר הבולטים של החיים היהודיים. היא התקיימה בארצות שונות, תחת שלטונות שונים ומשונים, ולעיתים גם בשעה שהוטלו עליה איסורים ועונשים

ברחבי העולם פועלים מתקנים תת-קרקעיים מיוחדים, שנועדו לשמור על מסמכים היסטוריים, יצירות אמנות ומידע יקר ערך. מה הופך את מעמקי האדמה למקום מבוקש כל כך לשימור אוצרות התרבות?

סיפורים על מבול גדול, על חורבן יישובים ועל ניצולים שמהם התחדשו החיים מצויים בתרבויות המרוחקות זו מזו מרחק רב. מסורות כאלה נשמרו בלוחות חרס ממסופוטמיה, בספרות הודית ויוונית, בכתבי עמי אמריקה ובמסורות שבעל פה מאיי האוקיינוס השקט. המקורות מאפשרים לבחון את תפוצתו של סיפור המבול, ואת הפרטים שנלוו אליו בכל ארץ

הם לחמו במלחמת העצמאות האמריקנית, שרדו את הקרבות הגדולים, אך מתו ממחלת האבעבועות השחורות בדרכם הביתה, נקברו בקבר המוני ונשכחו. עבודת מחקר היסטורית אפשרה לזהות את שמותיהם ולהנציח אותם כראוי

סך הכל נמצאו תשע לוחיות ברחבי ממלכת ישראל הקדומה. לוחות השנה האלו מעידים בבירור על לוח שנה שבו החודשים הם חודשי לבנה, שכן רק חודשי לבנה אינם עוברים את יום ה-30

מחניים המערבית הייתה רחבה, בעלת טרסות שניתן היה לבנות עליהן בתי מגורים, מחסנים, חומות ובנייני שלטון. פנואל המזרחית הייתה צרה, תלולה וממוקדת יותר. מגדל שהוקם בפסגתה יכול היה להשקיף על הערוץ ועל הדרך. כאשר היה צורך בעיר מלכותית - נבחרה מחניים; כאשר נדרש מוצב צבאי החולש על הדרך - עלתה פנואל

הוא החל לחפור בזהירות וגילה רחובות, בתים ומה שנראה כמו קצה של עיר שלמה. מתחילה לא היה לוובר מושג איזו עיר זו, עד שנתגלתה בה כתובת המזכירה את השם פומפיי. כך התברר כי הסיפור הקדום של פליניוס אכן התרחש במציאות, ולא עוד, אלא שכל העיר פומפיי קבורה כעת תחת מטרים של לבה

אחד המאפיינים הבולטים ביותר של חג הסוכות בתימן היה מקום בניית הסוכה. בערי תימן העתיקות, כגון צנעא, דמאר, שרעב וצעדה, היו הבתים בנויים לגובה. רבים מהבתים היו בני כמה קומות, עשויים מאבן ובוץ, עם גגות שטוחים ששימשו כחלק חשוב מחיי הבית. על גגות אלו הקימו היהודים את סוכותיהם

במשך שלושים שנה נסע אבן בטוטה בעולם, ובכל מקום בו פגש יהודים, תיאר אותם מזווית ראייתו המעניינת

ההמון לא קיבל את הביטול בשלווה. הכעס על האיסור הופנה כלפי יהודי בולט שהיה זמין ונגיש הרבה יותר מרוטשילד: דון פסיפיקו. העובדה שהיה יהודי, זר ובעל קשרים עם נציגויות זרות סימנה אותו. ההמון הסתער על ביתו וערך בו פוגרום

אל האוטובוס עלה מדריך מקומי מזוקן, הציג את עצמו בשם אשר והחל לספור את הנוסעים. הוא דיבר עברית, אבל אחד התיירים, לאונרד לוין, שם לב מיד לדבר קטן: המדריך ספר את הנוסעים בגרמנית. כאשר לקח אותם המדריך לסיור ביד ושם, שאל אותו לאונרד לוין: "היכן היית בשנות השואה?". אשר לא השיב בבירור, והדבר העלה חשדות נוספים כנגדו

מקווה מתקופת בית שני, שמשקלו כ-25 טונות, הועתק זמנית מאתר החפירות בכרמי גת במבצע שימורי מורכב. הממצא מעיד על יישוב יהודי שלא היה מוכר עד כה באזור זה

במחנה לא היה בית כנסת, לא היו ספרי תפילה מסודרים ולא היה מקום שבו אפשר היה להניח כמובן מאליו שיוכלו לקיים את תפילות החג. שופר היה חפץ כמעט בלתי אפשרי להשגה

אחד הנזקים הכואבים ביותר היה אובדן ספרי התורה והספרים העתיקים, בבתי הכנסת היו ספרי תורה, מחזורים עתיקים, ספרי הלכה וסידורים שעברו בירושה במשך דורות. רבים מאלו נשרפו וכלו בעשן, ואבדתם גרמה צער גדול ונורא לקהילות השונות