כמעט שינה את גורל יהדות אירופה: האנטישמי שהתחפש לבחור ישיבה

בשנת 1700 התעוררו יהודי גרמניה לסוג חדש של אנטישמיות - אנטישמיות במסווה "מדעי". תמיד היו רדיפות, עלילות ופוגרומים, אבל הם נבעו מהסתה עממית או מנאומים של כמרים. בשנת 1700 פרסם יוהאן אנדראס אייזנמנגר (Johann Andreas Eisenmenger) את הספר "Entdecktes Judenthum" ("היהדות שנחשפה"). בספרו טען שונא ישראל זה, כי גילה את כל סודות היהודים ותכניותיהם, כפי שעולה מהתלמוד ומשיחות סודיות של רבנים יהודים אליהם נחשף.

אייזנמנגר נולד בשנת 1654 במנהיים שבגרמניה. הוא למד עברית וארמית ברמה גבוהה, רכש ספרות רבנית ענפה, קיים קשרים עם יהודים מלומדים והשקיע קרוב לעשרים שנה בלימוד התלמוד, המדרשים, ספרי ההלכה והקבלה. הוא נכנס במסווה ובתחפושת לשיעורי גמרא בישיבות שונות, ורשם לעצמו  במשך שנים רבות "ציטוטים" שהוצאו מהקשרם. עובדה זו הפכה אותו ליריב מסוכן במיוחד.

פולמוסנים קדומים הסתמכו לעיתים קרובות על שמועות או על ציטוטים חלקיים. אייזנמנגר, לעומתם, ציטט מקורות מקוריים בהיקף עצום. ספרו הכיל אלפי מובאות מהספרות היהודית, והצטייר בעיני קוראיו כיצירה מדעית ומבוססת. הוא הציג את עצמו כמי שבקי בתלמוד, ולכן יודע הכל על תוכניותיהם הסודיות של היהודים.

הספר, בן שני כרכים, השתרע על פני למעלה מאלפיים עמודים. מטרתו המוצהרת הייתה לחשוף בפני העולם הנוצרי את מה שאייזנמנגר ראה כ"פניה האמיתיות" של היהדות הרבנית. לדבריו, היהדות של תקופתו איננה ממשיכת דרכה של עם ישראל, אלא מערכת דתית חדשה, כביכול, שנבנתה על ידי חז"ל ואשר מתנגדת לנצרות.

הוא ליקט מאות מאמרי חז"ל, מדרשים ואגדות, ולעיתים קרובות הוציא אותם מהקשרם או פירש אותם באופן עוין. חלקים גדולים מהספר מוקדשים לטענות כי התלמוד מכיל ביטויי איבה כלפי נוצרים, ביקורת על אותו האיש ועל הנצרות, והוראות מפלות כלפי גויים.

אייזנמנגר הכיר את המקורות היטב, ציטט אותם בשפת המקור והציג עצמו כחוקר אובייקטיבי. כתוצאה מכך היה קשה להפריך את טענותיו בעיני הציבור הנוצרי. מנהיגי הקהילות היהודיות חששו שהספר יהפוך לנשק מסוכן בידי אויבי היהודים ויעורר מחדש עלילות, גזירות והסתה.

כאשר נודע ליהודי פרנקפורט על הדפסת הספר, החלה אחת הפעולות הדיפלומטיות הנרחבות ביותר שניהלו יהודי גרמניה בעת החדשה. השתדלנים היהודים פנו אל נסיכים גרמנים, אל חצרות מלוכה ואף אל הקיסר לאופולד הראשון. השתדלן והנגיד רבי שמשון ורטהיימר כתב לקיסר: "'היהדות החשופה' חובר על ידי מלומד שהבנתו בעברית וביהדות לקויה. לא רק שהספר כולל דברים מעוותים ומתועבים, אלא שהוא נכתב גרמנית במטרה אחת ויחידה - שהקריאה בו תעורר ותעודד את האנשים הפשוטים ובעלי הדעות הקדומות. ייתכן שדברי הספר והפצתו יגרמו בקלות למרד. המרד הזה לא רק יחולל רדיפות אלימות של היהודים, אלא שההמון המזוין בנשק יוכל לגרום למצב מסוכן אף יותר עד שהאימפריה ושלומה יעמדו בסכנה".

במאמצים כבירים הצליחו לשכנע את השלטונות שהספר עלול לערער את הסדר הציבורי ולעורר שנאה דתית. כתוצאה מכך, הוציא הקיסר צו שהורה לעכב את הפצת הספר ולהחרים את העותקים שכבר הודפסו. זה היה צעד נדיר ביותר של התערבות השלטונות לטובת היהודים. כמעט שלא היו תקדימים לכך שהשלטון הקיסרי יתערב כדי למנוע הפצת ספר אנטי-יהודי.

אייזנמנגר ניסה להתנגד לגזרת הקיסר, ושלח מכתבים שבהם התלונן על העוול שנעשה לו, לדבריו. אלא שמכתביו לא הועילו, ולא עוד, אלא שתוך זמן קצר הוא מת במפתיע, מתוסכל ובודד. בקרב הציבור הנוצרי נפוצו שמועות שיהודים הרעילו אותו כנקמה על ספרו. לא נמצאה מעולם כל ראיה לטענה זו, אך השמועה עצמה הפכה לחלק מהפולקלור האנטישמי של התקופה. הספר אמנם עוכב לזמן מה, אך לא נעלם. עותקים ממנו שרדו, ובהדרגה הופצו ברחבי אירופה.

במאה ה-18 שימש הספר מקור מרכזי בידי מיסיונרים נוצרים שניסו לשכנע יהודים להתנצר. במאה ה-19, עם עליית האנטישמיות המודרנית, זכה הספר לתחייה מחודשת. הוגים אנטישמיים רבים ראו בו "מחסן ציטוטים" שממנו ניתן לשלוף מובאות נגד היהדות. למעשה, חלק ניכר מהציטוטים שהופיעו מאוחר יותר בספרות אנטישמית אירופית, מקורם הישיר באייזנמנגר. במשך מאות שנים נחשב הספר בעיני מתנגדיו של העם היהודי לסמכות עליונה בענייני יהדות, אף שחלק גדול מטענותיו נשען על קריאה מגמתית של המקורות.

למרבה האירוניה, הספר תרם גם להתפתחות מדעי היהדות, כי כדי להשיב לטענותיו ולבדוק אותן, נאלצו חוקרים לעסוק באופן מעמיק הרבה יותר בספרות חז"ל. כך קרה שספר שנכתב מתוך עוינות הפך בעקיפין גם לגורם שהרחיב את הידע האקדמי על היהדות.

המאבק שניהלו יהודי גרמניה נגד הפצת הספר היה אחד המאבקים הציבוריים החשובים של יהדות אשכנז בראשית העת החדשה. הוא המחיש עד כמה הבינו מנהיגי הקהילות שכוחו של ספר עשוי להיות גדול מכוחו של חרב, וכי רעיונות שכתובים על נייר מסוגלים להשפיע על גורלם של עמים במשך דורות.