תגלית עתיקה מימי בית שני: בית הכנסת של מגדל

בשנת תשס"ט החלו עבודות פיתוח לבניית מלון ומרכז מבקרים בסמוך לחוף מגדל. בעת חפירת התשתיות חיכתה הפתעה עתיקת יומית ליזמי האתר: בית כנסת עתיק מימי הבית השני.

התכניות השתנו, והמקום הפך לאתר חפירות הצלה על ידי רשות העתיקות. האתר זוהה עם מגדלא הקדומה, עיר יהודית ששכנה על שפת הכנרת. "מגדלא" הוא קיצור של "מגדלא נוניא", מגדלי הדגים. בעיר זו גרו כנראה הרבה דייגים, ועל שמם נקראה העיר. הם היו מייצרים דגים משומרים במלח ומוכרים לכל רחבי הארץ.

בית הכנסת שנחשף במגדלא היה מבנה מלבני ששטחו כ-120 מ"ר. סביב קירותיו נבנו ספסלי אבן, כמקובל בבתי כנסת קדומים שבהם הישיבה הייתה היקפית והפנים מופנות אל מרכז האולם. הרצפה שובצה בחלקה בפסיפס, ובמרכזה עיטור רוזטה מיוחד. הקירות עוטרו בטיח צבעוני, ועליהם ציורים. בבית הכנסת נמצאו גם עמודים, בסיסי עמודים ופריטים אדריכליים נוספים.

במרכז התגלית עמד ממצא יחיד במינו: אבן מגדלא. זוהי אבן גיר מלבנית, חצובה ומעוטרת בתבליטים, שהתגלתה בתוך מתחם בית הכנסת. על אחת מפאותיה מופיעה מנורה בעלת שבעה קנים, ולצדה כלים ועמודים. חשיבות המנורה עצומה: מדובר באחד מתיאורי המנורה הקדומים ביותר הידועים לנו, ובתיאור נדיר במיוחד שנמצא בתוך הקשר יהודי מובהק, ובאתר המתוארך לתקופה שבה המקדש עדיין היה קיים. רשות העתיקות תיארה את המנורה שעל האבן כמנורה הקדומה ביותר מהתקופה הזו שנמצאה מחוץ לירושלים, וגם כמנורה הקדומה ביותר שהתגלתה במבנה דתי.

הדבר המסקרן ביותר הוא האפשרות שהאומן שגילף את המנורה ראה את מנורת המקדש בירושלים בעצמו, לפני חורבן הבית בשנת 70 לספירה. בתקופה זו המנורה המקורית עדיין הייתה בירושלים. בניגוד לתיאור המפורסם בשער טיטוס ברומא, שנעשה לאחר החורבן ובמבט רומי, כאן מדובר בעיטור יהודי מקומי מהזמן שבו חיי המקדש עדיין התקיימו.

על הצדדים האחרים של האבן נראים גם עיטורים אדריכליים, קשתות, עמודים, כדים, רוזטות וצורות נוספות. סבורים שאבן זו שימשה כ"בימה", לקריאת ספר התורה עליה. חוקרת האמנות רינה טלגם ראתה באבן תיאור תלת-ממדי סמלי של בית המקדש, כולל רמזים לחללים הפנימיים ולכלי הקודש. לפי כיוון זה, האבן נועדה ליצור בבית הכנסת בגליל נוכחות חזותית של ירושלים והמקדש.

סביב בית הכנסת נחשפו שרידים נוספים של רובע יהודי מהתקופה הרומית הקדומה: מבנים פרטיים, רחובות מרוצפים, מתקנים תעשייתיים, כלי אבן, כלי חרס, זכוכית ומטבעות. כלי אבן היו חשובים במיוחד באותו הזמן, משום שכלי אבן אינם מקבלים טומאה לפי ההלכה, ולכן יכלו להשתמש בהם אנשים טמאים ועדיין לשמור על טהרת האוכל הנמצא בהם עבור אחרים ועבור כהנים. ממצא כזה מתאים לדמותה של מגדלא כעיר יהודית פעילה, שבה חיי מסחר ותעשייה התקיימו לצד הקפדה על ההלכה.

החפירה הראתה שהרובע שבו נמצא בית הכנסת ניטש בסוף המאה הראשונה לספירה, כנראה בעקבות אירועי המרד הגדול ברומאים. יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון היהודי בן התקופה, מתאר את הלחימה בגליל ואת כיבושי הרומאים באזור הכנרת. הדו"ח הארכאולוגי של רשות העתיקות מציין כי מגדלא ננטשה והוחרבה בתקופת המרד, וכי לאחר מכן כוסו השרידים בסחף כבד. דווקא מצב זה תרם לשימור האתר: במשך דורות ארוכים נותר הרובע קבור מתחת לאדמה, עד לחשיפתו במאה ה-21.

בשנת 2021 קיבלה התגלית ממד חדש. במהלך עבודות הקשורות להרחבת כביש 90 נחשף במגדלא בית כנסת נוסף, גם הוא בן כאלפיים שנה ומהתקופה שבה בית המקדש השני עדיין עמד. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נמצאו שני בתי כנסת מאותה תקופה באותו יישוב.

בית הכנסת השני היה פשוט יותר מהראשון. הוא נבנה מבזלת ואבן גיר, וכלל אולם מרכזי ושני חדרים צדדיים. נמצאו בו ספסל אבן, בסיסי עמודים, קירות מטויחים ומעוטרים, וכן חדר קטן בקצהו הדרומי של האולם ובו מדף אבן שייתכן ששימש להנחת מגילות וספרי תורה. האתר סיפק גם כלי חרס, נרות, קערות זכוכית, טבעות וכלי אבן. לפי החוקרים, מיקומם של שני בתי הכנסת, אחד באזור תעשייתי ואחד סמוך לרחוב מגורים, מלמד שהיו בעיר כמה קהילות, של בעלי מלאכה שונים, ולכל קהילה בית כנסת משלה.

כיום נמצא בית הכנסת בתוך פארק ארכיאולוגי שפתוח לציבור הרחב, וניתן לבקר בו ולראות את האבן המיוחדת המוצבת במרכזו.