היסטוריה

המתיישבים סבלו קשות מהתנכלויות מצד בעלי הבתים הערביים, שחששו לירידת מחירי הבתים בירושלים בעקבות הקמת השכונות מחוץ לעיר. לצורך שמירה הוקמה ה"גברדיאה". היו אלה יהודים מאנשי היישוב שהיה להם נשק, והם פטרלו בשבילים שבין שדות הטרשים השוממים

בשלב מסוים התקבצה סביבו כמות חסידים כה גדולה, עד שהוא החליט להקים צבא, ומרד בשלטון הפרסי. אבו עיסי צייר מעגל גדול בחול סביב מחנהו, ונשבע לכל חסידיו כי מי שיעמוד בתוך המעגל לא יינזק. מסתבר שהמעשה הזה הפחיד את הפרסים, שפחדו מכישוף

תוך זמן קצר מאד הכירו גדולי הדור בחריפותו העצומה, בידענותו וגם בהתמסרותו לאמת. הם מינו אותו לאב בית הדין, בידעם כי אין מי שיקיים יותר ממנו את המצווה "לא תגורו מפני איש", ועל כך הוא שילם מחיר כבד מאד

הקב"ה גזר על אברהם שזרעו יהיה גר בארץ נכרייה, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. ההבטחה הזו של הגלות יצרה אותנו כאומה בשליחות, ולא כשבט המתיישב לו באדמתו ומתחיל לבנות בתים ולנטוע כרמים, ועשוי חלילה לשכוח את שליחותו

במאה ה-19 קמו בני הישוב הישן, והעזו לבנות שכונות חדשות ליהודים מחוץ לחומה, במקומות שנחשבו מסוכנים, ושאף אדם לא ההין לשהות בהם לבדו

אדם עשיר מפרנסי הקהילה, ושמו ברוך, הפסיד בדין לפני רבי יוסף בן לב, וחויב לשלם סכום גדול. כשפגש אותו ברחוב העיר, העז את פניו בחוצפתו וסטר על פניו של הרב. רבי יוסף המשיך ללכת, ולאחר זמן מה נעצר מהליכתו וקרע את בגדיו על חילול כבוד התורה

לפני כתשע שנים נכבשה העיר פלמירה שבסוריה ע"י ארגון דעאש. ייחודה של פלמירה וההיסטוריה שלה נשכחו במשך דורות רבים. רק בעת החדשה התחילו לתייר ולחפור את עתיקותיה. אמנם הבקי במקורותינו יוכל ללמוד מהם את כל ההיסטוריה של העיר פלמירה, ששמה המקורי הוא "תדמור"

ברשימת צאצאי נח מוזכר מישהו שהשם שלו נשמע מפחיד: "וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת" (בראשית י', כ"ו). מיהו חצרמות, ומדוע נקרא כך?

בעקבות ההשכלה והרפורמה שהלכו ופשו באירופה בקרב היישובים היהודיים במהלך המאה התשע-עשרה, נותרה ארץ ישראל כמקום מפלט אחרון ששמר על טהרתו כמבצר ליהדות האותנטית, שכן משכילים או רפורמים כמעט לא היו אז בארץ, ואנשי היישוב הישן היו חרדים לשמור על צביונו זה של היישוב

על חייו הפרטיים של הרב הראשי הראשון ליהודי טורקיה ידוע לנו מעט מזעיר. אנו יודעים רק שמוצאו היה ממשפחה מכובדת - משפחת קאפסאלי, שהוציאה מתוכה הרבה גדולי תורה. הוא למד תורה בישיבות הגדולות של אשכנז וכן ארצות אחרות, שבהן קנה שם של תלמיד חכם מובהק

ביום שבת, ט' בטבת ד'תתכ"ז (30 בדצמבר 1066) הסתער ההמון המוסת על ארמונו של רבי יהוסף הנגיד. רבי יהוסף אמנם התחפש, צבע את גופו בצבע שחור, והיה בקיטון המשרתים, כדי שיחשבו שהוא עבד כושי, אך מישהו זיהה אותו

לאחרונה התגלה ממצא מעניין הקשור בתיבה. ד"ר אירווינג פינקל מהמוזיאון הבריטי, מומחה בכיר לתרבות מסופוטמיה, חשף פרטים מדהימים על מפה בבלית עתיקה מהמאה השישית לפני הספירה, המתארת את מיקומה המדויק של תיבת נוח

ב-1813, אחרי ניצחון הרוסים על נפוליאון, ניסה נציב ממשלת פולין להשפיע על ברנהרד שיחזור ויקבל עליו את ראשות שירותי הבריאות בפולין. הוא דחה את ההצעה בטענה שעליו לדאוג קודם כל לבריאות היהודים בפולין, שהממשלה אינה דואגת להם

בספר מלכים מתאר הנביא את המס הכבד שהטיל סנחריב מלך אשור. והנה, בימים האחרונים התגלו בשכונת ארנונה הירושלמית, שרידי המבנה שבו התנהלה גביית המס (אולי הארנונה) שהטיל סנחריב על ירושלים

כל העמים בעולם לא נוצרו אלא למטרה אחת: למלא את תפקידם בהשפעה על מהלך ההיסטוריה לקראת תיקון העולם במלכות ה'. אלו שזמנם היה קצר – אות הוא שתפקידם היה קצר. עשיו הוא אדום, שזמנו ארוך, ותפקידו גדול ומשמעותי הרבה יותר

בשנת 1840 סייעו האנגלים לטורקים סיוע משמעותי בשליטה על הארץ, ובתמורה דרשו מהטורקים רפורמות כלפי המיעוטים. האנגלים התכוונו לנוצרים, אבל החוק הזה כלל גם את היהודים...

תהלוכה מוזרה שנראתה מבעד לגדרות החווה: עשרה יהודים מבוגרים, מהם ממש זקנים, בעלי זקנים לבנים, לבושים בלבוש ירושלמי, מגיעים בשלוש כרכרות אל המושבה ואל החווה. מה מעשיהם של אנשים כאלו בלבה של ההתיישבות העובדת?

תקופתו של המהר''ל הייתה תור הזהב של הגטו, וחיי הקהילה של היהודים פרחו. בגטו פעלו בתי דפוס, שבהם הדפיסו את פירושי הראשונים

אין התנגדות עקרונית לעבודה, ואף לא לעבודה חקלאית, אלא שיש לדאוג לכך שלומדי התורה יוכלו להתמיד בלימודם, כפי שהיה תמיד בעם ישראל, ששבט לוי והנלווים אליהם היו פנויים למלאכת הקודש. היה ברור לכל שהקיום הרוחני של עם ישראל תלוי מעל לכל בלימוד התורה של אותם אלו שלומדים

מונטיפיורי סייר בארץ יחד עם אשתו יהודית, ובחן איך ניתן לסייע ליישוב היהודי. בביקורו השני בארץ, בקיץ תקצ"ט 1839, נפגש מונטפיורי עם מוחמד עלי, מושל מצרים וא"י, וקיים עמו מגעים לחכירת קרקע למשך חמישים שנה, קרקע שעליה יוקמו 200 כפרים!