היסטוריה

העיר הגדולה בחצי האי טאמאן, ובאזור הבוספורוס בכלל, היתה פנגוריה. היא היתה עיר נמל ומרכז מסחרי עצום, שהתקיים במשך 1500 שנים, אך כאשר חרבה העיר שקע זכרה בתהום הנשייה. רק בדורות האחרונים התחילו שרידיה לצוץ אט אט מן האדמה

הן מתנהלות בביטחון עצמי מוחלט, ומאמינות בצדקת דרכן במיליון אחוז. אחרי הכל, נראה שאין להן שאלה אחת המציקה להן, והן מוכנות להפעיל כוח כדי לכפות את המוסר שלהן. הנה לקט של מדינות שחרטו על דגלן מלחמה בשם המוסר, אך בפועל – מעשיהן מבצעים בדיוק את ההיפך

בודו שאל את עצמו: הייתכן שאולי היהודים, שהם המקור של הנצרות, דווקא הם הצודקים? בעודו בארמון של מלך הפרנקים, התגלגל לידיו ספר יהודי ששמו לא ידוע לנו כיום, אך נראה שהספר השפיע עליו ללכת ולבדוק את הדת היהודית

בספרי ההיסטוריה לא נכתב כמעט כלום על הקהילה היהודית ברשיד. רק עם גילוי הגניזה הקהירית ופענוח כתביה, נמצאו עדויות רבות למעשיהם ולפעילותם של בני הקהילה

שמעון החשמונאי בן מתתיהו ובנו, יוחנן כהן גדול, כבשו את הגליל, טיהרו אותו מעובדי האלילים והושיבו בו יהודים, ומאז ועד היום יושבים בצפת יהודים, והיא זכתה, כידוע, להיות אחת מערי הקודש, וקדושי עולם הסתובבו בין סמטאותיה העתיקות

מכירת יוסף מבטאת את ראשית המחלוקת הזו, שבה כל בני לאה, ובראשם יהודה, מכרו את  יוסף למצרים, משום שדרכיהם היו שונות כל כך, עד שלא יכלה הארץ לשאת את שניהם, אף על פי ששניהם לשם שמים נתכוונו, כמובן

בשנות השבעים של המאה התשע עשרה, נעשו כמה ציוני דרך משמעותיים להיאחזות חקלאית על ידי בני הישוב הישן בירושלים. היאחזויות אלו נעשו בהכוונה גדולי הדור ורבני ירושלים, ובפרט המהרי"ל דיסקין

בספרות ההיסטורית הציונית, עדיין פוגשים אנו בסטיגמה שבני היישוב הישן התנגדו לעבודת אדמה, ורצו רק להתפרנס מכספי חלוקה. אך ההיסטוריונים מראים שלא כך היו פני הדברים, השאיפה לעבודת אדמה היתה כל הזמן, אבל הדבר לא היה אפשרי בשום צורה עד המחצית השנייה של המאה הי"ט

קבוצה של רבנים, ביניהם ישישים, התקבצו סביב מבנה הכנסייה היוונית שבדרום הטיילת המפורסמת, שם טיפסו בזה אחר זה על סולם גבוה שהוצב על קיר הכנסייה. כשהגיעו לקצה הסולם, נאחזו בחומת האבן שעל הגג וקפצו על הגג. מה לרבנים ולכנסיה יוונית בטבריה?

רבי אריה לייב הקים במקום יקב וחווה חקלאית, אך לא העז לישון שם, מחמת פחד המחלות. בכל בוקר היה צועד מביתו שביהוד במשך שלש שעות, אל היקב והחווה

באחד הלילות נתקל אהרן הירשלר בקבוצת שודדים, בראשות שודד מפורסם בשם אבו עיסא. הוא הפליא בהם את מכותיו וגירש אותם, אך כאשר הבחין אבו עיסא שאהרן מזהה אותו, הוא חשש שילשין עליו לשלטונות, והרגו ביריית אקדח

רבי מאיר זיהה הזדמנות להקים יישוב יהודי חדש בארץ ישראל. הוא פנה למשה מונטיפיורי, לרבי נתן אדלר - רבה של לונדון, לרבי יואל משה סלומון ולעוד אנשי מעשה בעלי הון, ויחדיו הם הגישו הצעה לרכישת קרקעות יריחו. רבי מאיר הציע לקרוא לעיר היהודית החדשה "פתח תקווה"

המתיישבים סבלו קשות מהתנכלויות מצד בעלי הבתים הערביים, שחששו לירידת מחירי הבתים בירושלים בעקבות הקמת השכונות מחוץ לעיר. לצורך שמירה הוקמה ה"גברדיאה". היו אלה יהודים מאנשי היישוב שהיה להם נשק, והם פטרלו בשבילים שבין שדות הטרשים השוממים

בשלב מסוים התקבצה סביבו כמות חסידים כה גדולה, עד שהוא החליט להקים צבא, ומרד בשלטון הפרסי. אבו עיסי צייר מעגל גדול בחול סביב מחנהו, ונשבע לכל חסידיו כי מי שיעמוד בתוך המעגל לא יינזק. מסתבר שהמעשה הזה הפחיד את הפרסים, שפחדו מכישוף

תוך זמן קצר מאד הכירו גדולי הדור בחריפותו העצומה, בידענותו וגם בהתמסרותו לאמת. הם מינו אותו לאב בית הדין, בידעם כי אין מי שיקיים יותר ממנו את המצווה "לא תגורו מפני איש", ועל כך הוא שילם מחיר כבד מאד

הקב"ה גזר על אברהם שזרעו יהיה גר בארץ נכרייה, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. ההבטחה הזו של הגלות יצרה אותנו כאומה בשליחות, ולא כשבט המתיישב לו באדמתו ומתחיל לבנות בתים ולנטוע כרמים, ועשוי חלילה לשכוח את שליחותו

במאה ה-19 קמו בני הישוב הישן, והעזו לבנות שכונות חדשות ליהודים מחוץ לחומה, במקומות שנחשבו מסוכנים, ושאף אדם לא ההין לשהות בהם לבדו

אדם עשיר מפרנסי הקהילה, ושמו ברוך, הפסיד בדין לפני רבי יוסף בן לב, וחויב לשלם סכום גדול. כשפגש אותו ברחוב העיר, העז את פניו בחוצפתו וסטר על פניו של הרב. רבי יוסף המשיך ללכת, ולאחר זמן מה נעצר מהליכתו וקרע את בגדיו על חילול כבוד התורה

לפני כתשע שנים נכבשה העיר פלמירה שבסוריה ע"י ארגון דעאש. ייחודה של פלמירה וההיסטוריה שלה נשכחו במשך דורות רבים. רק בעת החדשה התחילו לתייר ולחפור את עתיקותיה. אמנם הבקי במקורותינו יוכל ללמוד מהם את כל ההיסטוריה של העיר פלמירה, ששמה המקורי הוא "תדמור"

ברשימת צאצאי נח מוזכר מישהו שהשם שלו נשמע מפחיד: "וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת" (בראשית י', כ"ו). מיהו חצרמות, ומדוע נקרא כך?