כל התכנים של יהוסף יעבץ

התנשמת נראית כמו ההיפך מטורפת מוצלחת. היא נעה לאט, בתנועה שנראית גמלונית; היא לבנה, המראה שלה בולט בלילה, להבדיל מהנשרים והעיטים שהצבע הכהה שלהם מוסווה בלילה; הפרצוף שלה מוזר ונראה מעוות. איך היא צדה בכלל?

ב-5 במאי 1943 נכנסה הקבוצה למערה החדשה. מספר המסתתרים הגיע ל-38, מגיל שנתיים ועד גיל 75. מראשית מאי החל הפרק הארוך ביותר של המחבוא: 344 ימים רצופים עד היציאה באפריל 1944

התימוס היה מוכר כבר לרופאים הרומאים, אבל הם לא ידעו איך להתייחס אליו. לכל איבר יש פעילות מוגדרת על ידי הצינורות המחוברים אליו. הלב מחובר לצינורות דם, הריאות לצינורות נשימה, הכליות לשתן, וכן הלאה. אך מה עושה התימוס?

מתוך ארבעת העצורים, שניים היו יהודים. שמו של אחד היהודים היה אלכסנדר זיסקינד. כמאתיים שנים אחרי האירועים, מצא ההיסטוריון דוד קאופמן, בספריית החצר הקיסרית בווינה, את יומנו של זיסקינד, שבו מופיעים פרטי האירוע המדהים לו היה שותף

הקונסול הבריטי בבנגאזי הודיע כי בתוך ימים אחדים יוצאו הנאשמים להורג. רבה של העיר, רבי אליהו לביא, מיהר לבית הקונסול, אך בקשתו נדחתה. רבים מיהודי בנגאזי נמלטו אל מחוץ לעיר, והנשארים הסתגרו בבתיהם

כיצד ייתכן שדווקא אותן גזרות מאוחרות מתוארות בדברי חז"ל כמעלה מיוחדת של ישראל? כיצד אפשר לומר שהקב"ה נושא פנים לישראל מפני שהם מדקדקים בדינים שלא נכתבו במפורש בתורה?

היא פתחה את החומר ולא מצאה בו את מה שרצתה לראות. היו בו המלצות, מכתבים, ניסוחים כלליים, טענות על בטיחות ודיווחים שנשענו במידה רבה על התרשמות רופאים. אבל לא היו בו מחקרים מספקים מן הסוג שיכול להרגיע בודק פרמקולוגי זהיר

הצוללת הראשונה ירדה מתחת למים הבהירים של השונית, ובתוכה אריקה ברגמן. התמונה לנגד עיניה השתנתה בהדרגה. האור נחלש, קירות התכנסו סביב החלונות העגולים, ומתוך הכחול הופיעו שרידי מערה עתיקה: מדפים, קירות, חללים, ונטיפים

הטיפול כלל הזנה כמעט אפסית, טיפולים גופניים קשים, חוקנים ממושכים ועיסויים אגרסיביים. האזרד דרשה ממטופליה להאמין כי רק דרך החלשת הגוף וניקויו יוכלו לזכות בריפוי. היא עצמה הייתה אישה תקיפה מאוד, ואנשים שהיו תחת מרותה התקשו לא פעם להתנגד לה

שודדים בדואים התנפלו עליו במדבר. הם הרגו את חמורו, לקחו את כספו ואת חפציו והותירו אותו בבגדיו בלבד. הם ניסו להרגו, אך חרבותיהם נשברו בידם, ניסו להמשיך בדרכם אך לא יכלו, ואז שבו והחזירו את כל אשר לקחו, מחוט ועד שרוך נעל

התורה אינה מסתפקת בקביעת מטרות המלחמה ובהגבלת השחתת עצי הפרי, היא עוקבת אחר החייל גם לאחר הניצחון, ומכניסה את מעשיו הפרטיים תחת מרות החוק. מלחמת ישראל אינה מצב שבו האדם משתחרר מהמוסר, אלא זירה שבה נבחנת כפיפותו אליו

לבסוף התרחש הפיצוץ ללא התערבות נוספת. המטענים שהוצבו ב-29 בנובמבר התפוצצו ב-17 בדצמבר. בדופן האונייה נפער חור גדול, מים חדרו אליה, ורק פעולה מהירה של הצוות ואנשי הנמל מנעה את טביעתה

כאשר נקבע המנהג לקום באשמורת ולומר סליחות ותחנונים, נוצר צורך בעוד ועוד פיוטים וסליחות. וכך פייטנים שהיו בישראל יצרו וכתבו סליחות חדשות

המהר"ל מתאר את טענות המפקפקים בדברי חכמים. איך יכול להיות שחכמים עצמם קובעים שדבריהם יותר חשובים מדברי התורה עצמה?

בשנת תפ"א (1720) תקפו הנושים הערבים את חצר האשכנזים בירושלים. המבנים נהרסו, בתי המגורים נבזזו, ובית הכנסת האשכנזי הגדול נשרף וחרב. האירוע היה כה טראומטי, עד שהמקום כולו נודע מאז בשם "החורבה"

תומאס וגנר גילה שהתיאוריות לא מתחילות מטיעונים הגיוניים, אלא מדעות קדומות על עם ישראל כעם של זייפנים. לאט לאט הצטברו אצלו הראיות לעובדה שביקורת המקרא נוצרה מתוך הנחות יסוד אנטישמיות, ויחד עם ההכרה הזו הוא יצא בקריאה: לחקור את החוקרים!

יסודו של אלול כחודש התשובה נקבע תחילה במדבר, בארבעים הימים האחרונים של משה בהר סיני. לפי סדר הזמנים שבפרקי דרבי אליעזר, ירד משה מההר בי"ז בתמוז ושבר את הלוחות. לאחר שטיפל בחטא העגל עלה פעם נוספת, ובראש חודש אלול נאמר לו "עלה אלי ההרה"

עד אז ידעו המנתחים להצמיד שני חלקי עצם שבורה זו לזו, וידעו כי הם מתאחים בחזרה. אך איליזרוב לקח את הדברים צעד אחד קדימה: אם העצם יודעת להתאחות, למה שלא תדע גם לבנות את עצמה מחדש?

מערכת המשפט לא נועדה לייצב את השלטון, להגן על המלך או להכניס מסים לאוצר. התורה מגדירה את מטרתה במילים "משפט צדק". השופט אינו מייצג את רצון המדינה מול האזרח, הוא מייצג את משפט התורה ביחסים שבין אדם לחברו ובין אדם לציבור

במרכז התגלית עמד ממצא יחיד במינו: אבן מגדלא. זוהי אבן גיר מלבנית, חצובה ומעוטרת בתבליטים, שהתגלתה בתוך מתחם בית הכנסת. על אחת מפאותיה מופיעה מנורה בעלת שבעה קנים, ולצדה כלים ועמודים