החתן נבהל: "אני כהן, אסור לי להתחתן עם גרושה"

כהן גדול חייב להינשא לאישה שלא נישאה מעולם, אפילו אלמנה אסורה עליו. כהן הדיוט, לעומת זאת, אסור רק בגרושה. כהן גדול אינו קיים בזמננו, אך האיסור של כהן וגרושה נוהג גם כיום. אף על פי שאין עבודה בבית המקדש, לכהן אסור להיטמא, וכן אסור לו להינשא לגרושה.

החיד"א, רבנו חיים יוסף דוד אזולאי, מספר כי משפחת אזולאי היא משפחת כהנים, ומשמעות שם המשפחה שלהם הוא ראשי תיבות: "אשה זונה וחללה לא יקחו". הכהנים, גם כשהיו אנשים פשוטים, תמיד הזכירו לעצמם את מעמדם המחייב. אמנם נשיאת כפיים לא נהגה בגולה ביום יום או בכל שבת, אבל איסור הטומאה ואיסור נשיאת גרושה נשמרו תמיד.

מה הדין כאשר האישה אינה גרושה באופן ברור, אלא רק קיבלה גט לחומרה? במקרים רבים, גם אם אין הדבר ברור שאישה היא נשואה, אנו מצריכים אותה לקבל גט לחומרה כדי להינשא, כדי להסיר חשש של איסור אשת איש. האם גם במקרה כזה, בו הגט ניתן לחומרה בעלמא, היא אסורה לכהן?

הגמרא דנה במקרה אחר, של אדם שנתן "חצי גט". הוא אמר לה: "הרי את מגורשת ממני, ואין את מותרת לכל אדם". למעשה אין כאן גט, ועדיין הגמרא קובעת שהיא אסורה עליו אם הוא כהן, משום שהדבר נחשב "ריח גט", וגם "ריח גט" פוסל את האישה לכהונה, כדין גרושה.

בשאלה זו עסק כבר הרשב"א, רבי שלמה בן אדרת מברצלונה, לפני כשבע מאות שנה. בני זוג הכריזו על אירוסיהם, במשך כמה חודשים נחשבו כמאורסים, ואף התבצעו כל ההכנות לחתונה, והנה כל העניין עלה על שרטון, משום מה הוחלט להיפרד. רבני העיר הצריכו גט לחומרה, משום חשש רחוק שמא האישה התכוונה להתקדש במתנות שניתנו. שני הצדדים נפרדו לדרכם, אבל אחרי שנה הכירה האישה בחור נחמד. הקשר התקדם לשביעות רצון הצדדים, אבל כאשר שמע הבחור את ההיסטוריה שלה, הגיב בבהלה: "אני כהן, אסור לי להתחתן עם גרושה". האישה השיבה: "אני לא גרושה, זה רק מעשה שנעשה ליתר ביטחון". הוויכוח בין בני הזוג עבר לוויכוח בין המשפחות, שעבר לוויכוח בין אנשי העיירה, וכך הוחלט לשלוח את השאלה לגדול הדור, הרשב"א.

הרשב"א השיב שלמרבה הצער אסור לאישה זו להינשא לכהן, כיוון שמפורסם שהיא קיבלה גט, ולא היה ברור בעת נתינת הגט שמדובר בגט לחומרה. כעת לא ניתן לחזור לאחור ולהכריז שמדובר בגט לחומרה, ולכן אינה יכולה להינשא לכהן.

אבל מה הדין אם כן חוזרים לאחור? מקרה אחר היה בצרפת: נערה אחת הייתה מאורסת לכהן, והנה יום אחד, ביושבה במקום ציבורי, הגיע בחור וטבעת בידו, הניח את הטבעת בידה ואמר "הרי את מקודשת לי". הנערה השליכה את הטבעת ושאלה את הבחור אם הוא שפוי בדעתו... קרוביה לא רצו שיצא עליה לעז, והכריחו אותו לתת גט. הם לא ידעו שבכך הם מסבכים אותה עוד יותר, שכן הורי החתן התעוררו מיד, איך בנם יישא אישה שקיבלה גט?

נושא זה הצית מחלוקת גדולה בין בעלי התוספות. רבי אליעזר מביהם (בוהמיה) כתב שהיא נאסרה על ארוסה, שהרי זה דומה ל"ריח גט. מנגד, ר"י הלבן והרא"ם (רבי אליעזר ממץ) פסקו שהיא מותרת, שהרי יש לנו עדים על ה"קידושין" המזויפים שעשה אותו אדם. אחרי דרישה וחקירה בבית דין, המסקנה הייתה שמדובר בשטות ואין צריך אפילו גט לחומרה, ולכן מתברר למפרע שהגט לא רק שלא היה מן הדין, אלא היה מיותר לחלוטין. במקרה כזה ניתן "לחזור בזמן" ולבטל את הצורך בגט, ולהתיר את האישה לארוסה הכהן.

ההלכה היא כרבי אליעזר מביהם, שאין לחלק בין סוגי הגיטין. לכן ככל שהאישה קיבלה גט מחמת ספק קידושין, לכל הפחות בעיני בית הדין שסידר את הגט, היא אסורה לכהן.

איסור גרושה וכהן הוא חמור מאוד. כהן שנושא גרושה, או אפילו חי עם גרושה, אינו יכול לעלות לנשיאת כפיים, והבן שלהם, במידה ונולד, הוא "חלל", פסול מן הכהונה.