חודש סיון על פי הקבלה והאסטרולוגיה

סיון הוא החודש שבו הכוח האלוקי אינו נשאר למעלה, ואינו מתגלה רק כנס המשבר את הטבע, אלא יורד ונעשה תורה, דיבור, מצווה, סדר חיים וברית.

בספר יצירה מיוחס חודש סיון לאות ז', למזל תאומים, לשבט זבולון ולחוש ההילוך. האות ז' היא האות השביעית, והיא רומזת לשלמות הנבנית לאחר ששת צדדי המרחב והפעולה. היא גם מזכירה בצורתה ובשמה עניין של כלי. כלי זין הוא כלי נשק, אבל גם כלי שבאמצעותו משיגים מזון על ידי ציד. כשאדם יוצא לדרך, הוא לוקח עימו כלי זין.

בחודש סיון ישראל כבר אינם עומדים במקום של יציאה בלבד, אלא התחילו את דרכם לכיוון ארץ ישראל, דרך המדבר. התורה היא כלי הזין של עם ישראל, שבו הם נלחמים בטומאה, ביצר הרע, ועל ידה משיגים את מזונם הרוחני. בני ישראל יצאו לדרך הזו ביום ז' בסיון, מיד אחרי מתן תורה.

מזל תאומים מורה על כפילות, זוגיות והתאמה בין שני צדדים. לפי האסטרולוגיה, תאומים הוא מזל אווירי, שעניינו תנועה, קשר, דיבור, מעבר של ידיעות, לימוד והחלפת מסרים. בקבלה ובמחשבת ישראל אפשר לראות בזה רמז עמוק למתן תורה: תורה ניתנת בדיבור, בקול, בשמיעה ובקבלה. יש נותן ויש מקבל, שמיים מול ארץ. משה עולה אל ההר וישראל העומדים בתחתיתו. בזמן ההעברה והדיבור, שני הצדדים הם כמו תאומים המותאמים זה לזה ומתלחשים ביניהם. סיון הוא החודש שבו שני עולמות נפגשים. התאומים אינם רק שניים נפרדים, אלא שניים שיש ביניהם התאמה פנימית. זהו חודש שבו העליון והתחתון, הרוחני והמעשי, הדיבור האלוקי והאוזן האנושית, נעשים שייכים זה לזה.

במדרשי חז"ל נאמר שבשעת מתן תורה פסקה זוהמתם של ישראל. המקובלים ראו בזה בירור עמוק: מעמד סיני היה טהרה כללית של המציאות האנושית. מאז חטא אדם הראשון נוצר פירוד בין הגוף לנשמה, בין הרצון לבין האמת, בין האדם לבין מקורו. בסיון, על ידי מתן תורה, הופיעה אפשרות של חיבור ותיקון הפירוד הזה. לכן חודש סיון קשור לאחדות. הפסוק "ויחן שם ישראל נגד ההר" נדרש בלשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד". במובן זה, תאומים הוא סימן של שניות המתוקנת באחדות.

שבטו של חודש סיון הוא זבולון. זבולון קשור בתנועה, במסחר, ביציאה לדרך ובפרנסת התורה. בברכת יעקב נאמר "זבולון לחוף ימים ישכון", ובברכת משה "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך". זבולון יוצא אל הדרך, ויששכר יושב באוהלה של תורה. נוצרת ביניהם שותפות, כמו תאומים. התאמה זו שייכת מאוד לסיון. התורה אינה נשארת בבית המדרש בלבד, אלא צריכה להופיע גם במסחר, בדרך, בחוף הים, במעבר בין עמים, במפגש עם העולם. זבולון מבטא את היכולת להוליך את התורה אל מרחב החיים, ואת היכולת של עולם המעשה להיות נושא ומסייע לעולם התורה.

מצד סדר הספירות, חודש סיון בא לאחר שבעת השבועות של ספירת העומר. ימי הספירה עוברים דרך המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. חג השבועות עצמו בא לאחר השלמת מ"ט שערים, והוא קשור לשער החמישים. שער החמישים הוא ההופעה שמעל הסדר המדורג. האדם סופר יום אחר יום, מתקן פרט אחר פרט, מברר מידה אחר מידה, ואז התורה ניתנת מלמעלה. יש כאן שילוב יסודי: בלי הכנה מלמטה אין כלי לקבלה, אך גם לאחר כל ההכנה, עצם התורה היא מתנה עליונה. זהו אחד היסודות הקבליים של סיון: העבודה האנושית בונה כלי, והאור האלוקי יורד אליו.

מתן תורה מתואר בקבלה כהמשכת אור עליון אל המלכות. המלכות היא מקום הקבלה, הדיבור והגילוי בתוך העולם. התורה מצד שורשה היא חכמה עליונה, אך כאשר היא ניתנת לישראל היא נעשית דיבור נשמע, אותיות כתובות, מצוות מעשיות והלכות הנוהגות בארץ. זהו מעבר מן הנסתר אל הנגלה. לכן סיון קשור מאוד לאותיות. התורה ניתנה באותיות, והאותיות הן הכלים שבהם האור האלוקי נעשה ניתן ללימוד, זיכרון, העברה וקיום. מבחינה זו, חודש סיון הוא חודש שבו האור אינו נשאר בלי גבול, אלא מתלבש בצורה מדויקת. כל אות בתורה היא כלי, וכל כלי מגלה את האור לפי גבולו.

מזל תאומים, בהקשר זה, מקבל משמעות נוספת: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב היא הקביעה האלוקית הכתובה, ותורה שבעל פה היא החיות המתפרשת בתוך בית המדרש ובחיי האומה. שתיהן אינן שתי תורות זרות, אלא שני צדדים של תורה אחת. הכתב שומר את היסוד, והפה מגלה את ההבנה. גם כאן יש תאומים: שני ביטויים, מקור אחד. בסיון ניתנו עשרת הדברות בקול, ונכתבו על הלוחות. הקול והכתב באים יחד. הדיבור הנשמע והאות החקוקה משלימים זה את זה.

חודש סיון קשור גם לברית. במעמד הר סיני נאמר "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם", וישראל אמרו "נעשה ונשמע". הברית אינה רק הסכמה שכלית, אלא התחייבות של חיים. לפי הקבלה, ברית היא חיבור שאינו נשאר ברגש עובר, אלא נחקק במציאות. התורה ניתנת כברית מפני שהיא יוצרת יחס קבוע בין ישראל לבין הקב"ה. לכן חג השבועות נקרא גם יום חתונתו במדרש, "זה מתן תורה". הופעת התורה יוצרת קשר מחייב, יציב ופנימי. בחודש זה ישראל נעשים לא רק עם שיצא ממצרים, אלא עם הנושא את דבר ה' בעולם.

יש לשים לב לכך שסיון הוא החודש השלישי מניסן. המספר שלוש חוזר במתן תורה פעמים רבות בדברי חז"ל: תורה משולשת, לעם משולש, על ידי שלישי, ביום השלישי, בחודש השלישי. השלוש מורה על השלמה שנוצרת לאחר שני צדדים. האחד הוא נקודה ראשונה, השניים יוצרים ניגוד או ריבוי, והשלישי מחבר ומכריע. זה מתאים מאוד לסיון ולמזל תאומים. במקום שהשניים יישארו מפורדים, בא השלישי ונותן להם צורה. התורה היא הכוח השלישי המחבר שמיים וארץ, גוף ונשמה, יחיד וציבור, חירות ומשמעת, נשמה ומעשה. שבועות הוא החג השלישי משלושת הרגלים.

גם מבחינת מהלך השנה, סיון נמצא בתקופה שבה האביב מגיע להבשלה. בפסח מתחילה יציאת החיים מן החורף, בספירת העומר מביאים את העומר מן השעורים, מאכל בהמה, ובהמשך מגיעים לשתי הלחם בחג השבועות, מן החיטה, מאכל אדם. המעבר מן השעורה אל החיטה מבטא מעבר מן הקיום הטבעי אל מדרגת הדעת. החיטה נקשרה בדברי חז"ל לדעת, ובשבועות באה מנחה חדשה מן החיטים. לפי זה, סיון הוא זמן שבו הכוח הטבעי של החיים מקבל דעת, צורה ותורה. אין כאן ביטול הטבע, אלא העלאתו. החיים שפרצו בניסן מתבררים בסיון כחיים בעלי כיוון.

על פי זה אפשר להבין גם את העבודה הפנימית של חודש סיון. היא ההכנה לקבלה. קבלה דורשת כלי ריק במידה הנכונה, אדם מלא בעצמו אינו מקבל. עם ישראל הגיע לסיני לאחר מסע במדבר, במקום שאין בו בעלות, קניין ועירוניות קבועה. המדבר נעשה כלי לקבלת התורה מפני שהוא אינו מכסה על הקול האלוקי ברעש של רכוש ומעמד. כך גם האדם בחודש סיון נדרש לבנות בתוכו מקום שיכול לשמוע. לא רק ללמוד, אלא להיות מקבל תורה.

ומצד שני, סיון הוא גם הוא חודש של קול. "וכל העם רואים את הקולות" — מעמד סיני הוא התגלות של דיבור. לכן כוח הדיבור בחודש זה צריך תיקון מיוחד. אם מזל תאומים קשור לתקשורת, מעבר מידע וקשר בין בני אדם, הרי שהצד המתוקן שלו הוא דיבור של תורה, דיבור של אמת, דיבור המחבר ולא מפריד. הצד הלא מתוקן של אותו כוח הוא פיזור, שטחיות, דיבור מרובה בלי עומק, תנועה שאין לה יעד. התורה באה לתת לדיבור מרכז. היא הופכת את הקול לכלי של גילוי.