סוגיות בתנ"ך

בעבר חשבו שיין קפריסין הוא יין ממותק בתוספת דבש. הדבש הוא חומר שמרכך וממתק דברים ששרויים בו. אבל נשאלת השאלה: אם חכמים רצו דבש, היו יכולים לשרות את הציפורן בדבש. מדוע היין?

שמן נוצר מתוך תהליך של לחץ, אך התוצאה היא אור. השמן עצמו איננו מאיר; הוא מזין את האש. כך ישראל, וכך המקדש. תפקידם להזין את האש של הרוחניות שבוערת בעולם ולחזק אותה

כך הופך פרט קטן בפסוק לסיפור עמוק על טראומה, ריפוי וחמלה. יוסף, רגע לפני האיחוד הגדול, מגלה רגישות יוצאת דופן: הוא מבין שאביו לא רק צריך לדעת שהוא חי, אלא גם ללמוד מחדש איך לחיות

הצורה שבה התורה מתארת את בניית המשכן מלמדת אותנו, כי היא רואה את המשכן כעולם קטן. כשם שהקב"ה ברא את העולם בדרך מסוימת, כדי להושיב בו את האדם – האדם בונה את המשכן בדרך דומה מאוד, כדי להשכין בו את השכינה. מדוע כל זה חשוב?

התורה מחמירה באיסור מיוחד בעניין בדי הארון, ומצווה: "עשית בדים עצי שטים וצפית אותם זהב. והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארון, לשאת את הארון בהם. בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו", (שמות כ"ה). ישנו איסור מיוחד להסיר את הבדים מן הארון. מדוע?

בהר הכרמל פעל, כנודע, אליהו הנביא זכור לטוב. הקשר של אליהו לכרמל מבוסס היטב בפסוקים. אך האם גם תלמידו אלישע פעל, ואולי אף נטמן, בכרמל?

בהפטרת פרשת יתרו אנו קוראים על ישעיהו הנביא, אשר עודד את אחז מלך יהודה מול מלך ארם. מי היה אחז? מה היה האיום שנשקף לו ממלך ארם? ומדוע עודד אותו ישעיהו?

בפרשת בשלח מתואר הנס הגדול ביותר בכל הזמנים: ים סוף נקרע עבור בני ישראל, ובני ישראל הולכים בתוך הים בחרבה. איפה התרחש הנס הזה?

אפשר להבין את העניין של תרגום התורה בשבעים לשון כמעשה שיש לו כמה שכבות עמוקות, כולן נשענות על אותה נקודת יסוד: כשאתה חייב לומר את הדברים בשפה אחרת, אתה נדרש לבחור פירוש, לחדד גבולות, להסביר מונחים ולעיתים אף לפרק רעיון מורכב לסדרה של הנחות פשוטות יותר

ברור, אם כן, שביהדות, בעל מום אינו פחות מבחינה רוחנית. דווקא כהן בעבודה נפסל כשהוא בעל מום, כי כאשר מדובר בתפקיד ייצוגי, כבוד התפקיד הוא הנראות החיצונית

דיני הצרעת ניתנו לישראל. גוי מצורע אינו מטמא, כיוון שדווקא מי שקרוב לה' צריך להיזהר מנגיעת יד ה'

ידוע כי לכרובים היו פני תינוק, אבל גופם לא היה גוף אדם, שהרי היו להם כנפיים. הכרובים הם שומרי גילוי השכינה מפני האדם, כמו הכרובים שהוצבו בכניסה לגן העדן אחרי החטא

טומאות, בדרך כלל, הן דברים שליליים: מוות, צרעת וכדומה. אבל לידה היא הדבר הכי חיובי שייתכן! מדוע היא מביאה איתה טומאה?

כשאנחנו מתחילים לקרוא את חומש ויקרא, מתעוררת לפעמים המחשבה: זה מסובך מאד, איך זה קשור לחיים שלנו? זה רצון ה', ואלו מצוות, ולימוד תורה. אבל זה עדיין מרגיש לנו רחוק. האמת היא שגם חומש ויקרא קרוב אלינו מאד. הוא עוסק בחיים שלנו, כאן ועכשיו

חכמים אמרו: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ". מה ענין הבנייה אצל צירופי אותיות?

מדוע היו צריכים בני ישראל לרדת למצרים? התורה כלל אינה מסבירה. האם חטאו חטא כה גדול ונורא, שנגזרו עליהם מאות שנות שעבוד וסבל בעטיו?

כל כך הוא דווקא הבגדים, שבעצם לא עושים איתם שום עבודה מסוימת של כפרה, והם מכפרים גם על העברות הכי חמורות, וגם על מידות רעות שכולם נכשלים בהם?

המילה הראשונה בתורה שמתחילה באות תי"ו היא "תוהו". מילה זו מתארת את החומר הראשוני שנברא, שהיה ללא צורה, ומשמעותו היא העלם (ה"א) של תחימה והגבלה (תי"ו). משורש זה נוצרה גם המילה "תהייה", דהיינו אדם שאינו מצליח להגדיר ולתחום את מה שהוא רואה

אחרי האות ר', שמשמעותה צורתו היסודית של החומר, באה האות ש', שעוסקת בשינוי הצורה של החומר. ישנו משותף ודבר שנשאר, ועדיין הצורה השתנתה

אני רוצה מאד להאמין, ומחובר מאד למסורת שהקב"ה גאל את ישראל באותות ובמופתים והתגלה אליהם בסיני, אבל כדי להיות בטוח במאה אחוזים, מדוע שלא יתגלה שוב? זה הרי קל כל כך – התגלות אחת, וכולנו נתגייס לעשות רצונו. האמנם?

האות רי"ש מבטאת את הראש, שבו טמון המשך הדבר כולו, דהיינו שהוא הכוח המפעיל את כל ההמשך, וההמשך עצמו אינו אלא הביטוי בפועל של הטמון בראש

הנעשה בתוך כתלי התיבה הזו יכול להיראות דבר קטן, אבל אין זה כך. כמו כל כפתור קטן בחדר המכונות, שרק מי שתכנן את המעבורת או הספינה כולה יכול להבין את משמעותו. ולכן הפירוט חשוב

האם אבנים יכולות ליפול מן השמים? ומה חשבו על כך בעולם במשך ההיסטוריה?

משה רבנו בוחר את יהושע ואת חור, הוא מסמיך אחרים להילחם, והוא מצווה את המלחמה בעמלק לנצח נצחים, גם בעוד מאות רבות של שנים, כי תמיד יישאר בעולם צד של רוע מוחלט, והוא הצד של עמלק

מצרים היתה גן עדן, אבל של רשעים. הנחש, שהיה סמל הפיתוי לחטא בגן עדן, נהיה סמל קדוש ומוערך במצרים. שוכני גן העדן של מצרים, על גדות הנהר הגדול, עברו לצד של הנחש

הקוף הוא העתקה וחיקוי של האדם: ק' משמעותה קיום, ו' משמעותה חיבור, ופ' משמעותה הצד החיצוני. הקוף מחובר לחיצוניות של האדם, הוא דומה לו כלפי חוץ, אבל רק מבחוץ, ולכן הוא חיקוי, מעשה קוף בעלמא

שם האות צד"י הוא מלשון "צד". פירוש המילה "צד" הוא: דבר חלקי שאיננו שלם בפני עצמו, אלא מרכיב את השלם ביחד עם היפוכו, וכל אחד מן הצדדים הוא פן וגילוי אחר של הדבר השלם. משום כך אנו קוראים לכל אחד מכיווני המרחב - צד, כיוון שכל ממד של המרחב מורכב משני כיוונים הופכיים

אחרי כל עשר המכות, שלא נראו כמותן מעולם, עדיין, בעמדם על הים, לא כולם האמינו בשלמות. מה מסובך כל כך בלדעת? פשוט כל כך, אלקי אבותיהם נגלה עליהם, הוא מבטיח נסים ונפלאות וגם מקיים, מה לא ברור?

כל מי שמסתכל על פ' אשורית, רואה בתוכה את האות ב'. ומה משמעות האות ב'? היא מבטאת פנימיות, בית. ובכן, האות פ', שהיא הצד החיצוני, הפנים, כוללת בתוכה את האות ב', שהיא הפנימיות! הפ' כוללת פתח שדרכו אפשר להשקיף מבחוץ על הב', על הפנימיות

שלמה המלך, בשיר השירים, ממשיל את כנסת ישראל, רעייתו של ה"דוד", הקב"ה, לשושנה: "כשושנה בין החוחים". מה העומק של משל זה? מתברר שיש בו רבדים רבים ושונים, שמשפיעים וקשורים להרבה מצוות והלכות