מי היה אחז מלך יהודה? סיפורו של המלך שלא שמע בקול הנביא

בהפטרת פרשת יתרו אנו קוראים על ישעיהו הנביא, אשר עודד את אחז מלך יהודה מול מלך ארם. מי היה אחז מלך יהודה? מה היה האיום שנשקף לו ממלך ארם? ומדוע עודד אותו ישעיהו?

אחז היה בנו של יותם בן עוזיהו, ומלך בירושלים בימי שלהי בית ראשון, בתקופה קשה ומטלטלת בתולדות ממלכת יהודה. עלייתו למלוכה חלה בשנים בהן הלחץ האשורי הלך וגבר, וארץ ישראל כולה הייתה נתונה בין ניסיונות כיבוש של מעצמות גדולות לבין בריתות אזוריות מתחלפות. הנביא מונה את שנות מלכותו לשש עשרה שנה, ומתאר את תקופתו בלשון קשה, כמלך חוטא ומחטיא, הן בתחום המדיני והן בתחום הדתי.

בימי אחז קמה קואליציה של רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל, שביקשו להכניס את יהודה לברית נגד אשור, או להעמיד על כיסא דוד מלך אחר הנתון למרותם. הנביא ישעיהו, בפרקים הנקראים בהפטרה, מתאר את הפחד הגדול שאחז והעם חשו בשעה שצבאות ארם ואפרים עלו על יהודה, ואת רעדת הלב שדמתה ל"נוע עצי יער מפני רוח". בתוך מציאות זו בא ישעיהו הנביא אל אחז ומעמיד לפניו דבר נבואה, הקורא לו לבטוח בהשם ולא להישען על כוחות זרים.

אחז לא שמע בקול הנביא. על פי הכתוב בספר מלכים, הוא שלח מלאכים אל תגלת פלאסר מלך אשור, ובפיו הדברים "עבדך ובנך אני". הוא נטל כסף וזהב מבית ה' ומאוצרות בית המלך, שלחם לאשור וביקש את התערבותה הצבאית. הנביא מתאר שאשור אכן עלתה על דמשק, הכניעה את ארם והרגה את רצין. בכך ניצל אחז מן האיום המיידי, אך במחיר כבד של שעבוד מדיני ורוחני.

גם המקורות האשוריים מזכירים את מלך יהודה בשם יהואחז, והוא מזוהה במחקר עם אחז. בכתובות אלו מתואר תשלום מס לאשור, מקביל למתואר בנביא על כניסת יהודה למסגרת של חסות אשורית. כך נוצר מצב שבו יהודה ממשיכה להתקיים כישות מדינית, אך תחת עול כבד של מיסים ולחצים חיצוניים.

בצד המדיניות, הנביא מייחד מקום נרחב לפעולותיו הרעות של אחז בבית המקדש. בספר מלכים מתואר כיצד אחז נסע לדמשק, ראה שם מזבח, ושלח את תבניתו לאוריה הכהן בירושלים בציווי לבנות מזבח דומה. המזבח החדש הועמד במרכז, ומזבח הנחושת נדחק לשימוש צדדי. אחז עצמו קבע את סדרי העבודה והקרבנות, והתערב בפועל בעבודת המקדש – והכל חיקוי של צורת העבודה אצל הגויים.

ספר דברי הימים מוסיף תיאור חמור עוד יותר. שם נאמר שאחז סגר את דלתות בית ה', קיצץ את כלי המקדש והקים מזבחות בכל פינה בירושלים ובערי יהודה. הכתוב מדגיש את ריבוי הבמות והפולחנים, ואת הליכתו של אחז בדרכי הגויים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל.

חז"ל החריפו את התיאור והעבירו את הביקורת גם למישור החינוכי והרוחני. במדרש נאמר: "למה נקרא שמו אחז, שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות". הוא ביקש לנתק את הציבור מלימוד התורה, ובמיוחד לפגוע בהמשכיות החינוכית מן הילדים ועד לחכמים. המדרש מדמה זאת לאדם החוסם את יניקתו של תינוק, ומתוך כך מבקש להביא לכליה רוחנית.

בגמרא מסכת סנהדרין נשאלת השאלה מדוע אחז לא נמנה עם המלכים שאין להם חלק לעולם הבא, ומובאים שני טעמים: האחד, מפני שהיה מוטל בין שני צדיקים, יותם אביו וחזקיהו בנו. השני, מפני שהייתה בו בושת פנים מפני ישעיהו הנביא. הדברים מציגים דמות מורכבת: מלך שחטא והחטיא, אך חי בסביבה של נבואה וצדקות, שהשפעתה לא נעלמה כליל.

מלבד האזכור שלו בכתובת האשורית שהזכרנו לעיל, מיוחס אליו ממצא של חותם, או בולה (סוג של חותמת לסגירת איגרת), הנושאת את שמו ושם אביו, אחז בן יותם מלך יהודה.

סופו של אחז מתואר בקצרה. הוא מת ונקבר בירושלים, וחזקיהו בנו מלך תחתיו. הנביא מציב את מלכות חזקיהו כהיפוך חד לתקופת אביו, בחידוש עבודת המקדש ובהסרת הבמות. חז"ל ראו בניגוד זה חלק מן ההבנה הכוללת של דמות אחז, מלך שתקופתו סימנה שפל רוחני ומדיני, אך גם הכינה את הקרקע לתיקון הגדול שבא אחריו. כאשר חזקיהו עלה לשלטון, גרר את עצמות אביו על מיטה של חבלים כדי לבזות את זכרו, שהרי אסור לכבד אב רשע ועובד עבודה זרה.