סוגיות בתנ"ך
תיבות בהיסטוריה היהודית: מה מסתתר מאחורי הפרטים הקטנים?
הנעשה בתוך כתלי התיבה הזו יכול להיראות דבר קטן, אבל אין זה כך. כמו כל כפתור קטן בחדר המכונות, שרק מי שתכנן את המעבורת או הספינה כולה יכול להבין את משמעותו. ולכן הפירוט חשוב
- יהוסף יעבץ
- פורסם כ"ו שבט התשפ"ה

פרשת תרומה מתארת בפרטי פרטים את בניית המשכן. זה מזכיר לנו את התיאור המפורט של בניית התיבה על ידי נח. לכאורה, בשני האירועים התורה יכלה להסתפק באמירה כללית: "ויצו ה' את נח לבנות תיבה גדולה ומרווחת המספיקה לאנשים ובעלי חיים וכל צרכיהם", "ויצו ה' את בצלאל לבנות משכן מהודר מפואר ומכובד לעבוד בו את ה'". טכנית זה היה מספיק.
התיבה הבאה בתור בתורה, אחרי תיבת נח, היא התיבה של משה: "ותִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת", התיבה הזו מצילה את מושיעם של ישראל משיטפון המים, וגם מגזרתו של פרעה, ומזכירה לנו את תיבת נח, שכוסתה אף היא בציפוי מיוחד: "וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר". יוכבד לא ידעה את מי היא מצילה, להיפך, נדמה היה שכל ילדי ישראל הולכים לכיליון, ועמרם חשב שאין צורך בהולדת עוד ילדים. הצלת הילד הזה היתה כביכול מעשה קטן. מסירות נפש לא הגיונית, אולי בכל אופן הוא יינצל. הרי הוא יכל להיטרף על ידי תנין, להילקח על ידי מצריים, או הרבה אפשרויות רעות אחרות.
ואילו הדמיון בין הפירוט של בניית התיבה, כמה אמות רחבה, וכמה אמות קומתה, מיקום הפתח, החלוקה לשלש אזורים, בולט מאד לציוויי המשכן. כך גם ה"מכסה" שיש לתיבה ולמשכן, הקשר לענן שבו ה' נגלה אחרי הסיום; תרומות בני ישראל למשכן הם "כופר נפשם", שמזכיר את הכופר המגן על תיבת נח – תרומה זו נלקחת לאדנים, שהם הציפוי של קרשי המשכן מבחוץ, ועוד.
חז"ל דורשים מדרש מעניין מאד: "קנים תעשה את התיבה - א"ר יצחק, מה הקן הזה מטהר את המצורע, אף תיבתך מטהרתך" (בראשית רבה, ל"א). איך קשורה לכאן "מסכת קנים"?
הדבר יובן על פי מדרש אחר, שלפיו אברהם אבינו שאל את שם בן נח: בזכות מה ניצלתם מן המבול? והשיב לו שם: שעשינו שם צדקה על הבהמה ועל החיה ועל העוף, לא היינו ישנים, אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה. "אותה שעה אמר אברהם: ומה אילולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף - לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה - יצאו, ואני אם אעשה עם בני אדם, על אחת כמה וכמה. באותה שעה נטע אשל בבאר שבע, אכילה שתיה לויה".
כלומר, התיבה הזו היתה מרכז של עבודה ושל נתינה. נח עבד שנים רבות על בניית התיבה, במטרה לעורר לתשובה. הוא ובניו עבדו להאכיל את החיות במטרה לקיים את העולם. ההיפך מדור המבול, שעשו רק חמס. המחיצות האלו יצרו מקום של קדושה בתוכו, שהגן על יושביו. הקדושה היא הקדשת החיים לדבר נעלה, ההיפך מריקנות וחיפוש סיפוק פיזי.
אחרי מתן תורה, בצאת בני ישראל אל הדרך הארוכה של הגשמת חזון ה', ניתנה להם "תיבת נח", היא המשכן, שבו יעבדו הם ונציגיהם הכהנים, עבודה של התמסרות מוחלטת לרצון ה'. להתחשבן על כל עוון וכל הרהור, לתקן את עצמם עוד ועוד. המקום הזה הוא חדר המכונות של העולם כולו. כאשר יגיע "יום פקדי", יום ה' הגדול והנורא, שהוא כמו מבול, התיבה הזו תגן על אותם אנשים שהאזינו לדברי העוסקים בה. אותם אלו שלא הקשיבו, ולא הבינו "מה העבודה הזאת לכם", לא יהיו מוגנים.
כעת, הנעשה בתוך כתלי התיבה הזו יכול להיראות דבר קטן, אבל אין זה כך. כמו כל כפתור קטן בחדר המכונות, שרק מי שתכנן את המעבורת או הספינה כולה יכול להבין את משמעותו. ולכן הפירוט חשוב. בדיוק כמו שתיבת נח, לו לא נבנתה כהלכה, לא היתה עומדת בפני מי המבול, כך גם המשכן.