עוג מלך הבשן: פרטים מרתקים על הענק הקדום

בפרשת דברים אנו פוגשים את עוג מלך הבשן, הענק שמשה רבנו המית במו ידיו.

עוג היה מלך אמורי שישב בעשתרות ובאדרעי, ושלט על חבל ארגוב, על ערים בצורות ועל מרחב רחב של יישובים. כאשר ישראל סיימו את המלחמה בסיחון מלך האמורי, הם פנו צפונה, דרך הבשן. שם יצא עוג לקראתם, הוא וכל עמו, למלחמה באדרעי. התורה מספרת על המערכה בקיצור גדול, אך דמותו של עוג מתוארת באופן יוצא דופן: הוא נשאר מיתר הרפאים, מעם של ענקים קדומים, וערשו ערש ברזל, תשע אמות אורכה וארבע אמות רוחבה, והיא ברבת בני עמון.

רשב"ם פירש שמדובר בעריסתו בהיותו קטן, שנשמרה במקום שבו גדל, מפני שכבר בילדותו היה גדול באופן כה חריג. הרמב"ן ראה בערש עדות לגובהו ולגודלו בבגרותו, וקשר אותה לכך שהרפאים היו עם גדול ורם כענקים.

חז"ל במדרש מזהים את הפליט שבא לבשר לאברהם על נפילת לוט בשבי עם עוג. לפי מסורת זו, עוג לא הביא את הבשורה מתוך שיקולי חסד, אלא מתוך חישוב נסתר: אברהם ייצא למלחמה, ייהרג, והוא יוכל לקחת את שרה. עוג היה כבר אויבו של אברהם אבינו, ושרד עד זמנו של משה רבנו.

לפי מדרש אחר, היה עוג דווקא נאמן לאברהם אבינו: בפרקי דרבי אליעזר נאמר שזקן ביתו של אברהם, אליעזר, היה עבד שנתן נמרוד לאברהם, וכאשר גמל חסד עם יצחק, שחררו אברהם. לאחר מכן נתן לו הקדוש ברוך הוא שכרו בעולם הזה והעמידו למלך, והוא עוג מלך הבשן. מסורת זו מזהה את עוג עם אליעזר, דמות הנאמנות של בית אברהם.

אך ההיסטוריה של עוג מתחילה הרבה לפני אברהם אבינו. לפי פרקי דרבי אליעזר, כאשר בא המבול ישב עוג על עץ אחד מהסולמות של התיבה, נשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם, ונח נקב נקב בתיבה והושיט לו מזון בכל יום. נוסח אחר, במדרשים אחרים, מספר שהמים הגיעו רק עד קרסוליו, או שברח לארץ ישראל, שלפי אותה דעה לא ירד עליה המבול. לפי זה עוג ראה בחייו הרבה תקופות: דור המבול, דור אברהם, דור יציאת מצרים ודור משה.

בגמרא במסכת ברכות נאמר, שהרואה את האבן שביקש עוג לזרוק על ישראל מברך "ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה". הגמרא מספרת שעוג שאל מה גודל מחנה ישראל. נאמר לו שגודלו שלוש פרסאות, והוא עקר הר בן שלוש פרסאות כדי להטיל אותו עליהם. ואז נעשה נס, נמלים נקבו בהר והוא ירד על צווארו כטבעת. לאחר מכן נמשכו שיניו וננעצו בהר, ומשה, שגובהו עשר אמות, לקח גרזן בן עשר אמות, קפץ עשר אמות והכה אותו בקרסולו.

במסכת נידה מופיעה מסורת נוספת על עצמותיו של עוג. שם מסופר על אבא שאול שהיה קובר מתים, ורדף אחר צבי בתוך עצם ירך של מת במשך שלוש פרסאות בלי להגיע אל קצה העצם. נאמר לו שזו הייתה עצם ירכו של עוג מלך הבשן.

עוג היה אחד מתוך ענקים רבים שעליהם מסופר בתורה, אך גם במקורות נוספים. במגילת שנהת המצרי, שתייר בארץ כנען, מוזכרים ענקים. יוסף בן מתתיהו, בתקופה הרומית, מתאר את הענקים שבחברון שעצמותיהם היו מוצגות עד ימיו, ושגופן היה שונה מכל מה שהכירו בני אדם רגילים.

ישנם גם מבנים המיוחסים לענקים: ברמת הגולן נסקרו אלפי דולמנים, קברי אבן קדומים העשויים לוחות בזלת גדולים, במרחבים כאלה, שבהם נראות אבנים כבדות מונחות זו על זו במבנים בני אלפי שנים. מסורות קדומות מייחסות את בנייתן לענקים שחיו באזור, הם ה"רפאים" שאותם מזכירה התורה.