שבעים אומות על פי הקבלה: מי עומד מאחורי כל אומה?

בפרשת נח מתוארת התפשטות האנושות לאחר המבול. בני שם, חם ויפת, נזכרים בשמותיהם, ומתוכם יוצאות משפחות, לשונות וארצות. סך האומות המוזכרות בפרשה זו הוא שבעים, ומכאן ההגדרה המפורסמת אצל חז"ל "שבעים אומות".

כנגד שבעים אומות היו שבעים נפש שירדו עם יעקב למצרים, כפי שנרמז בפסוק: "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". רבנו בחיי בפירושו לפרשת נח מאריך במשמעות הקבלית של הדבר. הוא כותב כי ישנם שבעים שמות הנאצלים מן השכינה, וכנגדם החלוקה הזו. לפי ה"מגלה עמוקות" (פרשת וישב), גם ה"שבעים פנים לתורה" קשורים בשבעים יסודות אלו.

המקובלים מתארים, בעקבות חז"ל, לכל אומה שורש רוחני וממונה עליון, המכונה "שר". ב"שערי אורה", בשער השישי, מסביר רבי יוסף ג'יקטיליה כי לכל אחד משבעים השרים מיוחדות אומה וארץ שעליהן הוא ממונה. התיאור נשען על דמויות השרים שבספר דניאל, ובהן שר מלכות פרס ושר יוון. ההתרחשויות בין הממלכות בארץ קשורות למערכת ההנהגה העליונה שלהן.

מובן שסמכותם וכוחם של שרי מעלה ניתנו להם מאת ה', והם כפופים למשפטו. "שערי אורה" מתאר את האומות כנידונות באמצעות השר הממונה עליהן, ואת השרים עצמם כנידונים בבית הדין העליון. בראש השנה נידונים השרים והאומות יחד.

שבעים השרים עומדים סביב המרכבה, ומקבלים מהקב"ה את הכוח המאפשר להם לקיים ולפרנס את האומות הנתונות לאחריותם. ה"שערי אורה" מדגיש את תלותם במקור העליון: "וכולם אין להם כוח ולא אור מעצמם". ה"שפע" הוא הכוח והברכה העוברים במערכת ההנהגה הזאת. לכל שר ניתן חלק, וממנו הוא משפיע לאומתו.

"שערי אורה" מתאר את ההבדל בין מקומם של השרים במערכת: מקצתם עומדים בצד ימין ומקצתם בצד שמאל. הוא מתאר את העומדים בימין כנדיבים יותר, ואת העומדים בשמאל כמחמירים בנתינה ופועלים לפי דין. ההבדלים הללו קשורים למונחים הקבליים של חסד ודין.

התורה מספרת שבאילים היו שנים עשר מעיינות מים ושבעים תמרים. רבנו בחיי מבחין בפירושו בין ההסבר המדרשי, המקביל את המעיינות לשבטים ואת התמרים לזקנים, לבין ההסבר הקבלי. בפירוש הקבלי שנים עשר המעיינות מכוונים לשנים עשר מלאכים, המסודרים בשלשות בארבעה מחנות. שבעים התמרים מכוונים למלאכים הסובבים את כיסא הכבוד וממונים על האומות, שהם השרים של האומות.

רבנו בחיי מביא בהקשר זה את ספר הבהיר, המתאר את השוני שבין שבעים התמרים. הוא מפרש את השוני כביטוי לתפקידו המיוחד של כל ממונה: לכל אחד תחום פעולה משלו, ואין הוא רשאי להיכנס לגבול חברו. שנים עשר השבטים ושבעים הנפש היוצאות מהם הם, לפי פירושו, הדוגמה האנושית למבנה העליון המתואר באמצעות המעיינות והתמרים.

בזוהר נאמר: "שבעה ממנן אינון ותליין מנייהו שבעין" – שבעה ממונים הם, ותלויים בהם שבעים. ב"שערי אורה" מתוארת מציאות של שבעה כתרים שסביב היכל הקודש, ומהם נמשכים שבעים השרים ושבעים האומות. ישנן בעצם שבע קבוצות של אומות, ובכל קבוצה עשרה אומות.

אבל לעם ישראל יש גישה ישירה לקב"ה, אף על פי שישנם מלאכים המלמדים עליהם זכות. מיכאל שר ישראל, ועדיין נאמר "כי חלק ה׳ עמו, יעקב חבל נחלתו", ומבואר בש"ך על התורה כי הכוונה היא שלבני ישראל יש גישה ישירה בלי שר ומתווך, הם פונים אל ה' והוא מאזין להם.

הקשר שבין ישראל לשבעים האומות מתבטא גם בעבודת המקדש. במסכת סוכה (נה ע"ב) נאמר: "הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות". במהלך שבעת ימי חג הסוכות הוקרבו שבעים פרים כנגד האומות, ובשמיני עצרת הוקרב פר אחד, כנגד ישראל. באותה סוגיה אומר רבי יוחנן שבזמן שבית המקדש קיים המזבח מכפר על האומות.

רש"י מפרש שם שכפרת הפרים קשורה לירידת גשמים בכל העולם, שכן בחג נידונים על המים. לקיום העולם צריכים כמובן מים בכל הארצות, ולא רק בארץ ישראל, ולכן אנחנו מקריבים שבעים פרים, כדי שתהיה ברכה בכל העולם כולו.

על פי ה"שערי אורה", שרי האומות עומדים סביב מקור השפע, כמו שארצות העולם מסודרות סביב ירושלים, שהיא באמצע העולם. וזה עניין הגלות: כאשר ישראל חוטאים, נפגעים הצינורות המוליכים אליהם את הברכה, והשפע מגיע לשרי האומות. במונחים אלה מוסברת התחזקות האומות ביחס לישראל.

ה"שערי אורה" דן בשאלה אם התגלות מלכות ה' בעתיד תגרום לביטולם של שבעים שרי האומות, ומסקנתו היא שלשרים יש תפקיד במערכת העליונה. התיקון יהיה סידור מחודש של היחסים: השרים ייעשו אגודה אחת לעבודת ה', והאומות יכירו במקור ההנהגה ויפנו לעבודתו. כפי שאמר הנביא, "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה".