סוגיות בתנ"ך

טומאת היולדת: המשמעות הרוחנית העמוקה שמאחורי ההלכה

טומאות, בדרך כלל, הן דברים שליליים: מוות, צרעת וכדומה. אבל לידה היא הדבר הכי חיובי שייתכן! מדוע היא מביאה איתה טומאה?

אא

פרשת תזריע מלמדת אותנו כי האישה היולדת הינה טמאה אחרי הלידה. נשאלת השאלה – מדוע? טומאות, בדרך כלל, הן דברים שליליים: מוות, צרעת וכדומה. אבל לידה היא הדבר הכי חיובי שייתכן! מדוע היא מביאה איתה טומאה?

מתוך דברי הרב הירש ניתן להבין כי הטומאה באה להעניק ממד רוחני ללידה. התורה מדברת על הלידה בלשון "אשה כי תזריע" – שכן זו תפיסה פיזית, של התינוק כמו צמח, שזורעים אותו באדמה והוא גדל. הסיבה שהתחושה הזו עשויה להתעצם בעקבות הלידה, היא משום שהלידה מלווה בכאבים חזקים מאד, וכאבים מקשרים את האדם למקום הפיזי. יתכן שיש מי שתתקשה להרגיש את המשמעות הרוחנית של הבאת נשמה לעולם, כשהחלק הפיזי של הכאב וכל מה שכרוך בלידה חזק ונוכח כל כך.

לכן התורה מגדירה את המצב הזה כטומאה, כהתעסקות בחלק הפיזי של הבאת נשמה יהודית לעולם, ומטרת הטומאה היא לאפשר תהליך של היטהרות – מעבר מהעיסוק בחלק הפיזי, לעיסוק במשמעות הרוחנית. להתנקות מהעיסוק הפיזי, שכמובן אי אפשר בלעדיו, להיטהר, להביא קרבן, ורק אז להרגיש כמו שצריך את המדרגה של אמא יהודיה שמגדלת נשמה יהודית.

יש ממד נוסף לעניין הלידה. הגוף אמנם נוצר כאן, בעולם הזה, בתוך רחם אמו, אבל הנשמה מגיעה מן העולם שמעבר, ממקום שלא ידוע ומוכר לנו. בימי קדם אנשים עסקו בצורות שונות של יצירת קשר עם העולם הרוחני, ביניהן העלאה באוב, כישוף ועבודה זרה, ואנו יודעים כי העולם הזה הוא מסוכן – יש בעולם הרוחני כוחות טומאה, רוחות של מתים, שרים של אומות העולם. התורה אוסרת עלינו את כל זה. אנחנו לא יכולים ולא צריכים לעסוק בשאלה מה לפנים ומה לאחור, כפי שקובעת המשנה במסכת חגיגה. לכן כל קשר שכזה הוא כמו היטמאות, הוא יציאה מהמקום שלנו. ואף על פי שזו זכות גדולה ליצור נשמה יהודית חדשה, זה מצריך היטהרות, כי המקום שלנו הוא העולם הזה, וכאן אנו ממלאים את תפקידינו.

בכלל, ככל שהאדם פוגש את המקום שגדול ועמוק ורחב מאיתו, טומאתו מובלטת יותר. גוי אינו מטמא, כי אין לו גישה לטהרה. יהודי יכול להיטמא, וכאשר האישה פוגש בעולם הרוחני, וזוכה לקבל נשמה מן השמים בתוך גופה, מודגשת עוד יותר קטנות האדם באשר הוא אדם, ולכן היא צריכה להיטהר. בדומה לכך שאפר של פרה אדומה מטמא את הנוגעים בו, מרוב מסוגלותו לטהרה.

לכן קשור לכאן גם דין המילה, המופיע בפרשה. המילה מלמדת אותנו שהאדם לא נולד מושלם, יש בו פוטנציאל של חטא ושל יצר, ואנחנו, כיהודים, צריכים לתקן את עצמנו. התיקון הראשון, של המילה, הוא סמל. אנחנו לא צריכים רק לחוס על הגוף ולפנק אותו. להיפך, במידה מסוימת צריכים גם לתקן אותו, לא לחפש רק איך למצוא לו הנאה. אנחנו נולדים בטומאה של חטא, ותפקידנו הוא לתקן אותה. האישה מתקנת את עצמה אחרי הלידה, והרך הנולד מתחיל גם הוא מסע של תיקון.

טעם נוסף לטומאת לידה נראה לפי האברבנאל, שצער גידול בנים נגזר על האישה בעקבות חטא אדם וחווה, ולכן הייסורים האלו מכפרים על החטא. וכולנו הרי ממשיכים, במידה מסוימת, את חטא אדם וחווה, בכך שאנחנו הרבה פעמים לא מצליחים להתגבר על היצר. וכיוון שהקב"ה מזכה את האישה בייסורים שיכולים לכפר על החטא, הוא מצרף לה גם הבאת קרבן שתשלים זאת, וכך היא יכולה להתעלות במדרגתה הרוחנית. כל לידה ולידה מוסיפה לאישה כפרה על חטא אדם וחווה, שכולנו קשורים אליו, והיא מזדככת יותר ויותר. אין זכות גדולה מזו.

הקורבן הוא גם כמו כופר וכפרה בעד התינוק הנולד, כפי שרומז גם הרמב"ן. האם והתינוק היו יחידה אחת, והלידה היא זמן סכנה. מי שזכתה בחסדי שמים ליצור את ההפרדה הזו ולהתפצל לשני בני אדם שונים, זו זכות עצומה שבעדה צריכים לתת כופר וקרבן.

מתחברים ונותנים לתורה > לחתימת הסכם "יששכר וזבולון" עם ישיבת "אבני נזר" לחצו כאן או חייגו 073-222-1212

תגיות:לידהטהרהפרשת השבועפרשת תזריע

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

זה אפשרי - הרב יצחק פנגר

55לרכישה

מוצרים נוספים

ארכיאולוגיה תנ"כית ד' - הרב זמיר כהן

סידור לבת ישראל

השקט שלפני המבול – קומיקס - צבי יחזקאלי

המדריך המלא לנישואין מאושרים - הרב זמיר כהן (2 כרכים)

כף החיים - הרב חיים פלאג'י

מדי שבת - דרשות שבת מפי הרב מאיר מאזוז

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה