סוגיות בתנ"ך

יהודה השתמש בשלושה כלים עוצמתיים: כניעה, פנייה ללב ואיום. כלים אלו נגעו לליבו של יוסף והובילו לרגע ההיסטורי שבו התאחדו השבטים. גם יהודה המכבי, מאות שנים לאחר מכן, שילב עוצמה ורגישות, והוביל את ישראל לניצחון שהשפיע על זהות העם לדורות

מתבונן מן הצד היה בטוח שההיסטוריה נכתבת שם, בארמונות פרעה, ומעשיהם של הרועים בארץ כנען הם שום דבר מבחינתה. אבל אנחנו, בני אברהם, יודעים שלפעמים ההיסטוריה נוצרת על ידי אותו אחד בודד שעומד מעבר אחד של העולם וכולם מן העבר השני, ורק לעתיד לבוא יבינו את המשמעות של מעשיו

משמעותה של האות כ', כפי שראינו, היא יצירת תבנית, כיפוף החומר לצורה, ומשמעות האות ו' היא דעת. לכן בעוד משמעות האות ל' היא לימוד, החיבור בין הדעת לבין העשייה, משמעות האות מ' היא השלב אחרי שכבר ישנה הרמוניה בין התוכנית לבין העשייה, השלב של יצירת המהות

חוש הריח מראה לנו את מהותם של הדברים בלי לנתח כלל, ממש כמו שהעין רואה את המכניקה של הדברים. לכן האדם יכול לומר על אוכל שהוא מסריח, וכך קובע את מהותו בלי להשיג זאת דרך ראיה או שמיעה, וכך לדעת האם דבר זה רע או טוב

ל' היא בקשת התכלית, ולכן כאשר רוצים להבין את התכלית של דבר, שואלים "למה". "מה" היא מהות הדבר, ויחד עם ל', היא השאלה "למה"?

אפילו כאשר הם באים להרוג אותו, הם אומרים "הנה בעל החלומות הלזה בא". משפט שטומן בחובו גם פחד: פחד מהחלומות של יוסף. יש בהם אמת, הם עתידים להתגשם

האות א' מייצגת את הכוח של הבריאה, הכוח היוצר את החומר. האות כ' מייצגת את הכוח הפועל על החומר, ומתאים אותו לצרכים השונים של הבורא. גם המילה "כח" עצמה בנויה מכ' וח': כ' הוא הכוח הפועל על החומר, וח' הוא החומר

היד מבטאת שליטה. כאשר צבא כובש יעד, הוא מכריז "היעד בידינו". כאשר ה' מבטיח לאדם ניצחון, הוא אומר "ונתתי בידך", ואנו אומרים לה' "הנני בידך", "בידך כח וגבורה". היד מסמלת את מי ששולט, ובידו לקבוע מה יקרה

במובן החיובי והאידיאלי, הט' מסמלת את הטוב האמיתי, אבל במציאות, היא מסמלת את מה שהאדם חושק בו, שבפועל הוא לא תמיד הדרך הישרה להגיע לטוב. כל הרצונות שטובים בעיני האדם, מסומלים באות ט'

יש להבין את  עניין הנס הזה. מה המשמעות שלו? וכי באמת לאבנים יש רצון, והנס נעשה בשבילן, כדי שיעקב יניח את ראשו עליהן? הרי אין בזה שום עניין, לעשות נס בשביל לשמח, כביכול, את האבנים

ח' משמשת גם לתאר מצב בו ישנו חיסרון, יש חושך, אבל הנתינה מגיעה בכל אופן, יש מאין, לא תמורת משהו, ולא בדרך הטבע. וגם החיים עצמם כך הם, הם הנתינה הכי גדולה שהבורא נתן יש מאין. לא היה כלום, היה החיסרון הכי גדול שיש, והחיים ממלאים אותו

מה ריגש את יעקב אבינו פתאום? האם העובדה שניתן לחלק את משפחתו לשני מחנות? הלא ברור שמבחינה טכנית ניתן לחלק משפחה עם 11 ילדים לשניים, אך מה מיוחד בחלוקה הזו?

עשיו כן רוצה את הבכורה ואת הכהונה, והוא באמת מאמין בכל לבו במה שאביו מאמין. הוא מאמין שאלוקים אחד, ושאלוקים רוצה מאיתנו משהו, ושהוא אומר לנו מה הוא רוצה. אבל אין לו העקביות שיש לאחיו, לעשות את כל הדרך הארוכה עד למטרה

ערכה המספרי של האות ז' הוא שבע, כפי שמבאר המהר"ל, כי המספר שש מסמל את עולם החומר הפיזי, משום שלמרחב החומרי ישנם ששה צדדים: ארבע כיוונים + מעלה ומטה, והמספר שבע הבא אחריו מסמל את הדבר הנוסף על החומר הקיים בעולם

ישנו שימוש מענין לאות ו', שנקרא "ו' ההיפוך". כאשר מילה שמנוסחת בלשון עבר, מקבלת ו' בתחילתה, היא נהפכת לעתיד. הסיבה היא משום שהאות ו' מבטאת את כוח הדעת, ועל ידו הוא יכול "להתחבר" לעתיד, לדעת אותו ולהשתמש בו עכשיו

שמשמעות אות ה' היא קיום העולם הפיזי, מה שמתבטא במלה "הויה", להיות. שם הויה הוא השם המבטא את זאת שה' הוא מקור ההויה. המילה הראשונה בתורה שמתחילה בה' היא המילה "היא". גם מילה זו משמעותה הויה וקיום

איסוף אבק קדוש אל תוך שק וההשתחוויה עליו, מוטמע היטב בתרבות זו לדורותיה, ומתכתב היטב עם דברי חז"ל, "שמשתחווים לעפר רגליהם"

האמנם אנשים השתחוו ועבדו לאבק רגליהם? שמענו על כל מיני סוגים של עבודות זרות, המצרים סגדו גם לחיפושיות זבל, אבל האבק שעל הרגליים? מה יכול לגרום לאנשים להשתחוות ולסגוד לו? בסך הכל אבק, לכלוך

הצורה של האות דלת היא שני קווים ישרים, צורתה של הדלת. כאשר היא פתוחה, רואים אנו את הקו העליון, ואת הצד הפתוח. לעומת זאת, הערך המספרי של האות הוא ארבע, כארבע רוחות השמים, שכן הגדילה היא לכל הכיוונים

הצירוף מ"ל משמעותו מילוי, אך גם חיתוך, כמו מילה. ולכן מבנה השם של גימל, הוא ג' – נתינה, מ"ל – נתינה מלאה, מילוי כל הצורך, עד שכבר אין צורך בנתינה והוא מתנתק ונגמל. זו הנתינה המושלמת

קדמונינו מסרו את נפשם על כל אות ועל כל נקודה במקרא, ואכן רואים אנו כי הם דייקו, ומעבירים בדייקנות מופלאה את הדברים כהווייתם

שם האות הוא בית. משמעות הבית הוא הגדרה ותיחום של מקום, יצירת "פנים". למעשה, האדם שבתוך הבית מתגורר על האדמה, אבל הוא מרגיש בנח לישון, לאכול וכו' על פיסת אדמה זו, כיוון שהיא מוקפת בקירות שהוא בנה

ספרי התורה, כידוע, אינם מנוקדים. אסור להוסיף בהם שום סימן מעבר לאותיות. כיום אנחנו יודעים את הניקוד מתוך החומש המודפס, אך כיצד ידעו זאת פעם, לפני שהיו חומשים כאלו?

ברשימת צאצאי נח מוזכר מישהו שהשם שלו נשמע מפחיד: "וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת" (בראשית י', כ"ו). מיהו חצרמות, ומדוע נקרא כך?

התוכנית האלוקית הולכת בכיוון אחר. אין טעם להשמיד את הרשעים, כי בסופו של דבר הרוע מתגבר, בדיוק כמו שבטבע אי הסדר מתגבר. יש לטפח את הטוב שיהיה עצמאי, ויוכל לחלחל על ידי מעשי האדם, מלמטה למעלה, עד שיתפשט בכל העולם, ולא על ידי התערבות ה' מלמעלה למטה

בני ישמעאל רואים במילה רק את החלק של החיתוך, ולכן עושים אותה גם בגיל מבוגר, כי הם רואים במצווה זו עניין של צער וייסורים, ומתגאים בכך שהם סובלים זאת בגיל מבוגר, ואילו בני ישראל רואים במילה אות ברית קודש

במשנה במסכת ברכות מוזכר, כי הרואה את האבנים במורד בית חורון מברך ברוך שעשה לאבותינו נס במקום הזה, ומכאן שהאבנים האלו היו מזוהות על ידי חכמינו. האם ניתן לזהות אותן בזמננו?

המעיין ברשימת הנחלות שבספר יהושע, יראה שנחלת שבט זבולון לא מגיעה לים. איך יתכן, אם כן, שהאבות הקדושים אמרו עליו "לחוף ימים ישכון"?

למה ארבע פרשיות בתורה, מתוך חמש האחרונות, מלוות בקללות ובפורענויות? מה היה קורה אם אחרי המצוות השונות שבפרשת כי תצא, היתה מגיעה "וזאת הברכה" - משה מברך כל שבט בנחלתו ובתכונותיו המיוחדות?

מקורות רבים בתנ"ך מדגישים כי כאשר הקדוש ברוך הוא מתנקם ברשעים – שמו מתגדל ומתכבד