מה אומרת לנו האות ר' על פי התורה והקבלה?

פירוש האות ר' הוא "ראש". ראש הוא גם התחלה. המילה הראשונה בתורה היא "בראשית" – הב' היא ב' השימוש, ראשית.

המלבי"ם מבאר שפירוש המילה "ראשית", אינו שווה לפירוש המילה "התחלה", כי התחלה משמעותה רק שהדבר לא היה קודם, וזוהי התחלתו, אבל ראשית הוא מלשון ראש, והראש אינו רק התחלת הדבר, אלא הוא שורש ומקור כל ההמשך, ובתוכו טמון הפוטנציאל של הדבר כולו, כשם שראש האדם אינו רק התחלת הגוף, שהרי גם הרגליים הן התחלת הגוף, אלא הראש הוא היסוד להפעלת כל איברי הגוף, ופעולת כולם נובעת ממנו.

ועל פי זה הוא מבאר גם כאן, שמה שכתוב שראשית הבריאה הייתה בריאת השמים והארץ, הכוונה שביום זה נבראו כבר כל צבא השמים והארץ, דהיינו כל הבריאה כולה, אלא שעדיין לא הייתה הבריאה מושלמת, כיוון שנבראה רק ראשית הבריאה, דהיינו החומר היסודי שאין לו שום צורה ותכונה, ואחר כך, בשאר הימים, נוצרו כל הצורות מחומר זה. אבל הכל כבר היה טמון בראש שנוצר ביום הראשון (דעה זו, שבריאת יש מאין הייתה רק ביום הראשון, היא גם דעת הרמב"ן).

אם כן, האות רי"ש מבטאת את הראש, שבו טמון המשך הדבר כולו, דהיינו שהוא הכוח המפעיל את כל ההמשך, וההמשך עצמו אינו אלא הביטוי בפועל של הטמון בראש. ואכן, גם בעניין החומר היסודי, שהוא ראשית הבריאה, אנו יודעים כי התכונה היסודית של החומר היא תנועה, דהיינו אנרגיה, ואין החומר יכול להתקיים בלעדיה. וכמו שאנו רואים שהאטומים נעים כל הזמן, ובתוך האטומים מסתובבים חלקי האטום, וגם חלקי האטום עצמם אינם אלא תנועה. אם כן, יסוד החומר אינו יותר מאשר אנרגיה וכוח, כשהם בלא שום צורה וכיוון, אלא בתנועה סביב עצמם, וזהו ראש הבריאה, שממנו נוצרו כל צורות החומר המוכרות לנו (תכונות החומר אינן החומר עצמו, שהרי כיום ניתן להפוך עפר לזהב בלא הוספת שום חומר, על ידי שינוי סדר חלקי האטומים וצורתם, ובהכרח שישנו דבר יסודי שהוא כעין אנרגיה בסיסית, שהוא הבסיס של החומרים כולם, והתכונות שאנו רואים אינן אלא תוצאה של צורה וסדר. אבל החומר היסודי לבדו לא נקלט בחושים, שהרי אין אנו יכולים לקלוט דבר בלא צורה).

הגמרא בשבת מבארת את האות רי"ש במילה "רשע". דבר זה מקביל למשמעות הנובעת משם האות, שהרי רשע הוא אדם שאינו מנצל ומרחיב את כוחותיו הרוחניים, אלא נשאר עם פוטנציאל בלבד, משום כך הוא מוגדר כריק מתוכן רוחני (רש), משום העיוות (עי"ן) הקיים אצלו.

הגיית האות רי"ש נעשית על ידי יצירת רעד, ומשום כך מבטאים רי"ש ארוכה כאשר רוצים להשמיע קול של רעד. דבר זה תואם את משמעות הראש ככוח ללא צורה והכוונה לצאת אל הפועל, אלא תנועה סביב עצמו ללא תכלית.

סמיכות האות רי"ש אחרי האות קו"ף פשוטה וברורה, שהרי בריאת המקום היא השלב הקודם וההכרחי לבריאת החומר.

כעת ניתן לראות כיצד המילה "אמר" מתארת בדיוק את השתלשלות בריאת העולם. שהרי האות אל"ף מבטאת את הכוח האחדותי הראשון שעלה במחשבה לפניו ליצור את העולם, ומשם נשתלשל הדבר לאות מ"ם, המבטאת את החלוקה למושגים ומהויות שונות, והשלב הסופי בבריאת היש מאין הוא הרי"ש, המבטאת את הבריאה של החומר היסודי שבו טמון הכוח של העולם כולו. השלב הבא של נתינת הצורה לחומר אינו שייך לבריאה יש מאין, אלא ליצירה, והוא מתואר באות שי"ן.

המילה "ריק" דומה במשמעותה למילה "רש", אלא שבמילה זו מדובר על מקום שיכול להכיל בתוכו חפץ, והוא נשאר ריק. משמעות האות רי"ש שייכת גם למילה זו, כיון שהמקום הוא עצמו הבסיס והיסוד לאפשרות קיום חפץ כלשהו, ומשום כך נחשב שיש כאן מקום (קו"ף) שיש בו פוטנציאל מימוש (רי"ש) שעדיין לא נתממש. גם במילה "רק", ניתן למצוא את משמעות האות רי"ש, שהרי מילה זו נאמרת במקום שבו ישנו צד ליטול פרט אחד ולהרחיב אותו לכלל שלם, ומילה זו באה ללמדנו שאין לנו אלא הפרט הזה, ולא את הרחבתו והתפשטותו.

המילה "רר", וממנה המילה "ריר", בנויות אך ורק על משמעות האות רי"ש כתנועה ללא צורה ותכלית, ומשום כך משמעותן היא נזילה של דבר על גבי סביבתו. גם במילה "רוח" מבטאת האות רי"ש תנועה ללא תכלית, וזוהי עיקר משמעות המילה (כאשר רוצים לומר על דבר שהוא מופשט, אומרים שהוא רוחני).

בשאר המילים שבהן מופיעה האות רי"ש, בדרך כלל אין היא משנה את המשמעות, וזאת משום שהיא מבטאת את האנרגיה והחומר היסודי, שיכולים לקבל כל צורה, ומשום כך אין היא אלא מחזקת את משמעות שאר האותיות. אמנם כאשר היא מופיעה בתחילת המילה, היא מבטאת בדרך כלל פעולה המבוצעת על ידי אנרגיה (כדלעיל לגבי רעד).