7 דמויות מהתנ"ך שכמעט לא שמעתם עליהן - והסיפורים שלהן מרתקים

בין דפי התנ"ך מסתתרות גם דמויות שמופיעות בפסוקים בודדים בלבד אך הותירו חותם עצום. חלקן גילו אומץ יוצא דופן, אחרות שינו את מהלך ההיסטוריה, וכולן מזכירות שלפעמים גם מי שנמצא "מאחורי הקלעים" ממלא תפקיד מכריע. הכירו את המפקד האגדי שהפיל אימה על אויביו, הלוחם הזר שנעשה נאמן לדוד, היועץ שהציל ממלכה, ואנשים נוספים עם סיפור מרתק.

1. שובך שר צבא ארם

שמו של שובך מופיע בפסוקים ספורים בלבד בשמואל ב' (פרק י'). היה זה כאשר בעקבות ביזוי שליחי דוד על ידי חנון מלך עמון, פורצת מלחמת ענק. העמונים שוכרים את צבאות ארם, אך יואב בן צרויה מצליח להניסם במערכה הראשונה. הארמים, שחשים מושפלים, מחליטים להטיל למערכה את כל כובד משקלם. הדדעזר מלך ארם צובא מגייס כוחות רעננים מעבר לנהר פרת, ומעמיד בראשם את שובך: "וישלח הדדעזר ויוצא את ארם אשר מעבר הנהר, ויבואו חילם, ושובך שר צבא הדדעזר לפניהם" (שמואל ב', י', ט"ז).

שובך לא היה סתם מפקד, אלא גיבור עצום שעורר פחד על אויביו. הדבר נרמז גם בשינוי שמו בספר דברי הימים א' (י"ט, י"ח), שם הוא נקרא שופך – על שם שהיה שופך את דם אויביו כמים, או שכל הרואה אותו היה דמו נשפך מרוב פחד.

דוד המלך אוסף את ישראל למערכה בחילם. הקרב פנים אל פנים מול שובך היה שיא המערכה. דוד המלך בעצמו פוגע בשובך ומכריע אותו: "ואת שובך שר צבאו היכה וימת שם". נפילתו של שובך הגיבור שברה לחלוטין את רוחם של הארמים.

2. איתי הגיתי

בעוד שובך מייצג את האויב המר, איתי הגיתי מייצג את ההיפך המוחלט - הזר שהופך לאוהב הגדול והנאמן ביותר ברגע האפל ביותר של דוד המלך.

היה זה כאשר אבשלום, בנו של דוד, מורד באביו וגונב את לב העם. דוד נאלץ לברוח מירושלים באישון לילה יחד עם נאמניו, כשהוא מושפל וכואב. במהלך המנוסה, עובר הצבא על פני דוד, ושם מבחין המלך בפנים מוכרות אך מפתיעות: איתי הגיתי, חייל פלישתי מהעיר גת (עירו של גוליית), שהגיע לירושלים רק יום אחד קודם לכן יחד עם 600 לוחמיו.

דוד, ברוחב ליבו ובאצילותו, פונה לאיתי ומבקש ממנו לחזור על עקבותיו. 

"ויאמר המלך אל איתי הגיתי, למה תלך גם אתה איתנו. שוב ושב עם המלך כי נוכרי אתה וגם גולה אתה למקומך... חזור והשיב את אחיך עמך חסד ואמת" (שמואל ב', ט"ו, י"ט-כ').

דוד אומר לאיתי: אתה זר, פליט, הגעת רק אתמול - למה שתקשור את גורלך בגורלי ותנוד עימי במדבר? חזור לירושלים ושלוט עם המלך החדש.

תשובתו של איתי הגיתי נחרתה בדפי ההיסטוריה כאחת מהצהרות הנאמנות העוצמתיות ביותר בתנ"ך כולו. הוא מסרב לנטוש ונשבע בה' ובחיי דוד: "חי ה' וחי אדוני המלך כי אם במקום אשר יהיה שם אדוני המלך אם למוות אם לחיים כי שם יהיה עבדך" (שם, כ"א).

דוד מקבל את איתי. כאשר הצבא נערך למלחמה הסופית מול כוחות אבשלום ביער אפרים, דוד מחלק את צבאו לשלושה חלקים. הוא מפקיד שליש ביד יואב, שליש ביד אבישי, ואת השליש האחרון הוא מפקיד בידיו שלאיתי הגיתי.

בתלמוד (מסכת קידושין דף ע"ו) מבואר שאיתי היה נכרי, וכן פשטות לשון הכתוב, שהיו איתי ואנשיו מהפלשתים שישבו בגת, וכן פירשו כמה מן המפרשים. הרד"ק מפרש (שמואל ב' ה', כ"א) במקום אחד שהיה פלישתי שערק אל מחנה דוד בעקבות מפלת הפלישתים, אך במקום אחר (שמואל ב' ט"ו, י"ח) פירש שהיה ראש לשש מאות ישראלים שגרו בגת.

3. אחימעץ בן צדוק

אחימעץ, בנו של צדוק הכהן הגדול, שימש כמרגל ונאמן של דוד המלך בירושלים בזמן מרד אבשלום. תפקידו היה להעביר ידיעות קריטיות מחצר המלכות אל דוד הבורח במדבר.

אחימעץ נודע בריצתו המהירה ויוצאת הדופן. לאחר הקרב המכריע שבו נהרג אבשלום, הוא התחנן בפני יואב בן צרויה לאפשר לו לרוץ ולבשר לדוד על הניצחון. יואב סירב בתחילה, כיוון שידע שהבשורה על מות אבשלום תצער את דוד, ושלח רץ כושי. אחימעץ לא ויתר, רץ ב"דרך הכיכר", עקף את הרץ הראשון והגיע לדוד ראשון.

הצופה על החומה זיהה את אחימעץ מרחוק רק לפי סגנון ריצתו הייחודי: "ויאמר הצופה אני רואה את מרוצת הראשון כמרוצת אחימעץ בן צדוק" (שמואל ב' י"ח, כ"ז). המפרשים מציינים את רגישותו: כשהגיע לדוד, הוא בישר על הניצחון הצבאי הגדול, אך נמנע מלנקוב ישירות במות הבן כדי לא לשבור את לב המלך בבת אחת.

4. ברזילי הגלעדי

ברזילי היה איש עשיר מאוד, מנהיג אזורי מחבל הגלעד שבעבר הירדן. הוא מופיע בשעה הקשה ביותר של דוד המלך, בזמן הבריחה הגדולה מאבשלום (שמואל ב', י"ז). דוד וצבאו הגיעו למחניים עייפים, רעבים וצמאים מהמדבר. ברזילי, יחד עם עוד שני עשירים, הביאו לצבא דוד כמויות עצומות של ציוד: מיטות, כלי יתר, חיטים, שעורים, קמח, קלי, פול, עדשים, דבש, חמאה, צאן וגבינות בקר. מדובר היה בסיכון פוליטי עצום עבור ברזילי - אם אבשלום היה מנצח, הוא היה מוציא להורג את ברזילי על סיוע למלך המודח.

לאחר הניצחון, כשדוד חזר לירושלים, הוא ביקש לגמול לברזילי ולכלכל אותו בארמון המלכות. ברזילי, שהיה כבר בן 80, סירב באצילות ואמר: "הבן שמונים שנה אנוכי היום... אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה... אשוב נא עבדך ואמות בעירי". הוא ביקש שדוד ייקח תחתיו את בנו, כמהם, ודוד אכן קיבל אותו וציווה על שלמה בנו בצוואתו האחרונה לדאוג תמיד לזרעו של ברזילי הגלעדי.

5. עבד מלך הכושי

עבד מלך היה סריס ששירת בארמון המלך צדקיהו, בשלהי ימי בית המקדש הראשון (ירמיהו ל"ח). הוא מגיע מרקע זר, אך מתגלה כבעל מצפון אדיר בתקופה שבה כל שרי הממלכה איבדו את מוסרם.

היה זה כאשר שרי יהודה, שזעמו על נבואות החורבן של ירמיהו, השליכו את הנביא לתוך בור טיט עמוק במטרה שימות שם ברעב ובמחנק. איש לא העז להתעמת עם השרים החזקים, פרט לעבד מלך. הוא ניגש באומץ למלך צדקיהו, והצהיר בפניו שהשרים עשו הרעה אשר לא כדת. המלך השתכנע ונתן לו 30 אנשים. עבד מלך גילה תושייה ורגישות מדהימה: הוא לקח בגדים בלויים וסמרטוטים מבית המלך, הוריד אותם בחבלים לירמיהו ואמר לו לשים את הסמרטוטים מתחת לאצילי ידיו, כדי שהחבלים לא יפצעו אותו בזמן המשיכה מהטיט.

בשכר אומץ ליבו ואמונתו, שלח ה' את ירמיהו לנבא לעבד מלך נבואה אישית (ירמיהו ל"ט) - שבזמן חורבן ירושלים ונפילת העיר בידי הבבלים, הוא יינצל ולא ייפול בחרב, "כי בטחת בי נאום ה'".

6. שמא בן אגא ההררי

שמא בן אגא הוא אחד מ"שלושת הגיבורים" של דוד המלך (שמואל ב', כ"ג). במהלך פלישה של פלישתים, נאספו האויבים באזור שנקרא "לחיה", שם היה שדה מלא בעדשים (בדברי הימים מוזכר שדה שעורים). מפחד הפלישתים, כל עם ישראל נס משדה הקרב והשאיר את האזור מופקר לחלוטין.

שמא סירב לברוח. הוא נעמד לבדו במרכז השדה, חסם בגופו את הפלישתים, נלחם בהם בגבורה עילאית והיכה אותם. הפסוק מתאר את גבורתו: "ויתייצב בתוך החלקה ויצילה ויך את פלישתים, ויעש ה' תשועה גדולה".

המפרשים מסבירים ששמא לא נלחם על שוויים הכספי של העדשים, אלא על כבוד המולדת והגנת נחלת ה'.

7. חושי הארכי

חושי הארכי היה יועצו הקרוב וחברו האישי של דוד המלך, שבאמצעות חוכמה דיפלומטית ופסיכולוגית הכריע את מרד אבשלום (שמואל ב', ט"ו-י"ז).

היו אלו ימים קשים במלכות דוד. בנו אבשלום מורד בו בגלוי, וגונב את לב העם. דוד בורח מירושלים, חושי מגיע לקראתו קרוע בגדים ועפר על ראשו, ומבקש לברוח איתו. דוד מבין שחושי שווה הרבה יותר כסוכן חשאי בתוך ירושלים. הוא מבקש ממנו לחזור, להעמיד פנים שהוא נאמן לאבשלום, ובכך להפר את עצותיו הגאוניות והמסוכנות של אחיתופל, שהיה יועץ אסטרטגי מהשורה הראשונה.

אבשלום כובש את ירושלים ומבקש עצה איך לחסל את דוד. אחיתופל מייעץ לצאת מיד בלילה עם 12,000 איש ולהכות את דוד כשהוא עייף ומבוהל, עצה שהייתה מביאה לקץ מלכות דוד. חושי הארכי, בנאום מבריק, מערער את ביטחונו של אבשלום. הוא מזכיר לו שדוד וגיבוריו הם "גיבורים ומרי נפש כדוב שכול בשדה", ומשכנע את אבשלום להמתין, לאסוף צבא ענק מכל הארץ, ורק אז לצאת למלחמה.

אבשלום התפתה לעצת חושי, מה שהעניק לדוד המלך את הזמן הקריטי הנדרש כדי לחצות את הירדן, להתארגן צבאית, ולהיערך לקרב הניצחון. אחיתופל, שהבין שעצת חושי תביא למפלת אבשלום, חזר לביתו וחנק את עצמו. חושי הוכיח ש"חכמת מסכן" ודיבור נכון בזמן הנכון שקולים כנגד גדודים שלמים של לוחמים.