המשכן כעולם קטן: כיצד בניית המשכן מקבילה לבריאת העולם?

הצורה שבה התורה מתארת את בניית המשכן מלמדת אותנו, כי היא רואה את המשכן כעולם קטן. כשם שהקב"ה ברא את העולם בדרך מסוימת, כדי להושיב בו את האדם – האדם בונה את המשכן בדרך דומה, כדי להשכין בו את השכינה.

העולם נברא במאמר, בדיבור של ה'. הכל לפי תכנית. קודם כל ה' אמר, ואחר כך הדברים התבצעו. גם המשכן מתייחד בכך שהוא נעשה בכל דבר על פי הציווי. בסיפור הבריאה חוזרת לשון של עשייה מדויקת: "ויאמר", "ויעש", "ויהי כן". כל שלב מתואר כפעולה שיש לה התחלה, ביצוע ותוצאה. בפרשות המשכן חוזרת לשון דומה: "ועשו", "ויעש", "כאשר צוה ה'". החזרות מדגישות, שהמעשה מתבצע בהתאם לתבנית מוקדמת ומכוונת.

העולם מתנהל על פי סדרים קבועים: חוקיות, גבולות, מחזוריות. כיום אנו קוראים לכל זה חוקי הטבע. בתורה מתואר כיצד כל דבר הונח במקומו, המים העליונים נקבעו מעל לרקיע, האור לממשלת היום, הכוכבים נתלו למועדים ולשנים. המשכן מדגים זאת בקנה מידה מצומצם. כל מידה מדויקת, כל כלי ממוקם במקומו, כל פעולה נעשית בזמן ובאופן קבוע.

העולם, כפי שהוא נחווה, לא תמיד מסודר. יש בו חיכוך, עודף, חוסר, רעש. כל זאת אחרי חטא אדם הראשון. המשכן מציג תמונה של העולם כפי שהוא נברא מתחילה. עולם מדוד, שבו כל רכיב נמצא במקומו הנכון. בכך נעשה המשכן מודל, דגם מוקטן של סדר רצוי. דרך ההתבוננות במשכן, האדם לומד כיצד נראה עולם שבו החומר, המעשה והמחשבה חיים יחד מתוך איזון, ולאן עלינו לשאוף לתיקון העולם.

בסיום הבריאה נאמר: "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", ובסיום מלאכת המשכן נאמר: "ותכל כל עבודת משכן אהל מועד". בשני המקומות מדובר בהשלמה של מערכת כוללת, שבה כל החלקים מצטרפים לכדי שלם אחד.

לאחר השלמת הבריאה מופיעה ראייה כוללת: "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". גם לאחר השלמת המשכן נאמר: "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה’". בשני המקומות ההסתכלות מכוונת אל המכלול, והאישור נוגע להתאמה בין התכנון לבין הביצוע.

גם הברכה חותמת את שני התהליכים. לאחר הבריאה נאמר: "ויברך אלוהים את יום השביעי". לאחר הקמת המשכן נאמר: "ויברך אותם משה". הברכה מופיעה לאחר ההשלמה, והיא מעניקה אפשרות להמשך הקיום. סיפור הבריאה מסתיים בקידוש הזמן, וסיפור המשכן מסתיים בקידוש המשכן והשראת השכינה בו. הסיום פותח אפשרות להמשכיות.

מדוע כל זה חשוב? משום שהאמת היא שהאדם הוא עולם קטן, אלא שקשה לנו לראות את הסדר בעולם, כאשר יש כל כך הרבה חטאים וכל כך הרבה חוסר סדר בעולם. ההסתכלות על המשכן, שהוא עולם מסודר, גורמת לנו לראות את עצמנו כעולם קטן ומסודר.

כאשר האדם נכנס אל המשכן, הוא למעשה פוגש את עצמו. החוץ – העזרה השוקקת כהנים והעבודה – מזכיר את עולם המעשה;  הפנים – ההיכל המובדל והאסור בכניסת ההמון – מזכיר את עולם הערכים.

גם כלי המשכן משתלבים במבנה זה. כל כלי ממוקם במקום מדויק, וכל אחד מהם נושא משמעות הקשורה לתחום חיים מסוים. המנורה מייצגת אור והכוונה, יציבות של חשיבה ובהירות. השולחן מבטא קיום חומרי מסודר, הקשור להזנה ולשפע. המזבח מגלם עשייה רציפה, תנועה יומיומית הנתונה בתוך סדר ברור. הכלים יחד יוצרים מערכת שבה תחומי החיים השונים מתקיימים זה לצד זה מתוך איזון.

החיבור של עם ישראל למשכן מלמד אותנו לראות את הסדר והתוכנית שבכל פרט, ולחיות על פי התוכנית האלוקית. כאשר כל העולם כולו יחיה על פיה, אנו נראה את העולם כמסודר כפי שהיה בעת הבריאה.