הנס הגדול ביותר בכל הזמנים: היכן התרחשה קריעת ים סוף?

בפרשת בשלח מתואר הנס הגדול ביותר בכל הזמנים: ים סוף נקרע עבור בני ישראל, ובני ישראל הולכים בתוך הים בחרבה.

איפה התרחש הנס הזה? אם כבר אתם מסתובבים במקרה בסיני, לא תרצו לעמוד שם על החוף, באותו מקום בו הגיחו בני ישראל ממעמקי חרבת הים אל היבשה, הסתובבו לאחור וראו את הים קורס על המצרים הרודפים אחריהם באמוק? אין מקום מתאים יותר לומר בו את שירת הים בהתרגשות, ולדמיין כאילו האירוע מתרחש כאן ועכשיו!

כדי לאתר את המקום, צריכים לפענח את הרמזים בתורה אודות התיאור המציאותי. מובן שהאירוע עצמו הוא נס, ואי אפשר לאתר אותו באמצעות סימנים טבעיים, אבל ייתכן שהרקע של המקום המתואר בתורה יכול לקרב אותנו לאתר.

המקום הוא ים סוף. הפרשה מתחילה בכך שבני ישראל הלכו לא דרך ארץ פלשתים, אלא "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף". יש הסבורים כי "סוף" הוא לשון קני סוף, צמחי מים, והציעו ששם המקום נקשר לאזורי מים רדודים וביצות שבהם צומחים קנים. כמו כן התורה מתארת מסלול גבולי, בין מצרים למדבר, ובו יש אזורי מים שמגבילים תנועה ומכריחים התכנסות בנקודה מסוימת.

התורה גם מתארת את המיקום לפי שמות המקומות שבאזור: "דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון". יש לנו כאן שלשה עוגנים: פי החירות, מגדול ובעל צפון. בני ישראל ביצעו שינוי כיוון שנראה לעיני מצרים כמו בלבול או כמלכודת. "פי החירות" הוא לשון מעבר, פתח, נקודת יציאה או כניסה. "מגדול" הוא כנראה מגדל או מצודה, דבר שמתאים מאוד לאזורי גבול שבהם היו ביצורים. "בעל צפון" הוא שמו של אליל שידוע לנו שנעבד במצרים, ומדובר בנקודה ספציפית שנקראה על שמו.

כאשר מחפשים מיקום שמתיישב עם כל אלה, טענו חלק מן החוקרים כי המקום המהווה המועמד הסביר ביותר, מצד התאמה לפסוקים, הוא אזור מצר סואץ, ובפרט רצועת האגמים והביצות שהייתה במזרח הדלתא של הנילוס ובגבול סיני. זה אזור שבו היו בפועל לגונות עצומות של מים, ומצד שני גם נתיבי גבול עם מצודות. מבחינת הפסוקים, זה מסביר יפה את התרגיל שעשו בני ישראל למצרים בחזרה לאחוריהם כביכול. מי שיצא ממצרים בכיוון אל המדבר יכול היה לקבל ציווי לשוב ולרדת לאורך אזור המים, עד מקום שבו הדרך נחסמת, לכאורה, והמחנה נלכד בין אזור מים לבין מצודות ושטח מדברי. גם הביטוי "לפני פי החירות" נשמע כאן כפשוטו: מחנה שממוקם מול מעבר צר או נקודת מעבר, ושם מתרחש הנס.

הקושי עם התיאור הזה הוא שבעצם לא מדובר בים סוף עצמו, אלא בלגונות, אגמים גדולים שיצר הים באמצע המדבר, ואילו התורה מדברת על קריעת הים עצמו.

לכן חוקרים אחרים קובעים את המיקום של קריעת ים סוף לא באגמים, אלא בצפון מפרץ סואץ עצמו, כלומר כבר בזרוע הימית של הים האדום. זהו ים ולא אגם. אלא ששם יש קושי לתאר את ההילכדות של בני ישראל כביכול. משערים שמאחורי בני ישראל היה צוק גבוה, כך שהמצרים הגיעו מאחוריהם ולא היה להם לאן לברוח אלא לתוך הים.

לעומת זאת, יש תיאורים פופולריים שממקמים את קריעת ים סוף במפרץ עקבה הרחוק, בכיוון אילת. כאן מתעוררת קושיה פשוטה מצד הפסוקים: המרחקים והמסלול. כדי להגיע לשם נדרש מסלול ארוך מאוד, שכמעט אינו משתלב עם סדר התחנות בפרשה, וגם קשה יותר להסביר את הציווי "וישובו" ואת נקודות הציון "מגדול" ו"בעל צפון", כפי שהן מובאות בפשט. לכן זו אפשרות שאינה מתאימה לפשט התורה, ואי אפשר לקבל אותה.

לאחר קריעת ים סוף התורה אומרת: "ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור". גם זה רמז חשוב. אם לאחר המעבר נכנסים ל"מדבר שור", שמזוהה בדרך כלל עם המדבר בצפון-מערב סיני, בו עברה החומה המצרית הגדולה שנקראה "שור", הרי שמסתבר שמקום הקריעה היה סמוך למעבר אל אותו אזור. שוב, זה מכוון אותנו חזרה לאזור מצר סואץ, ולא לקצה הדרומי הרחוק.

ובכן, ניסינו למצוא את המקום, לא בטוח שהצלחנו. ואולי בכוונה זה כך. אם קריעת ים סוף הייתה מציאות טבעית, היה טעם לחפש אותה. אבל היא הייתה נס. אם נרצה לומר שירת הים מול הים, נבחר לנו מקום מתאים, נעצום את העיניים ונדמיין בכל אופן את האירוע הנשגב של התגלות ה' על ים סוף תוך כדי שאנחנו מודים ומהללים בפינו.