פני תינוק, גוף אריה: מה הייתה הצורה האמיתית של הכרובים בארון הברית?

בפרשת אחרי מות מתוארת עבודת יום הכיפורים, ומודגשת חשיבותה של הכפורת: "דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת".

מה היא הכפורת? ומדוע נקראת כך?

בעל הכתב והקבלה סובר כי פירוש המילה כפורת הוא כיסוי, אבל יש בו גם כוונה לעניין הכפרה (י"מ גרינץ אכן מראה כי במצרית עתיקה יש קשר בין המונח "כפורת" לבין המונח "כיסוי"). אלא שעדיין הדבר קשה, כי התורה מתייחסת לכפורת כדבר נפרד ועצמאי, לא ככיסוי וטפל. התורה מתארת עמידה מול הכפורת, בית הכפורת, מה המשמעות של העמדת הכהן והנביא מול "מכסה"?

אדרבה, הכפורת נמנית ככלי בפני עצמו, הסיבה שאינה צריכה משיחה היא משום שהיא גילוי הקדושה עצמה, ובכך היא מתקדשת, שהרי קול ה' נשמע מבין הכרובים שעליה.

ידוע כי לכרובים היו פני תינוק, אבל גופם לא היה גוף אדם, שהרי היו להם כנפיים. הכרובים הם שומרי גילוי השכינה מפני האדם, כמו הכרובים שהוצבו בכניסה לגן העדן אחרי החטא. יחזקאל רואה בכרובים את כל ארבעת הפנים, ולכן השאלה איזה גוף היה לכרובים נותרת פתוחה.

בעלי התוספות על התורה מביאים שר"י בכור שור ור' יצחק מווינא ועוד סברו שהם בדמות שוורים, ור' יצחק בן יהודה הלוי סובר שהיו מורכבים מדמות של כמה מינים. גם ראב"ע בבראשית ג', כ"ד ובפירוש הארוך לשמות כ"ה, י"ח, כותב שכרוב הוא כינוי לכמה סוגים של יצורים, ויתכן שהיה לכרובים גוף אריה או חיה אחרת מן המרכבה, ופני התינוק רק מורים שאינם בעלי חיים אלא סמל לדמות רוחנית, כי רק האדם בצלם אלוקים.

ולכן כפיר, שהוא גור אריה, מתאים לרעיון של פני תינוק, שהרי הוא אריה תינוק. גם בארמון אחאב בשומרון נמצאו כרובים בעלי גוף אריה, כנפיים ופני תינוק.

יתכן שלמרות היות הכרובים דמות של כמה יצורים, נקראו על שם האריה, כי כך דרך המלכים להציב דמות אריות מימינם ושמאלם, וכמקובל גם בזמננו על ארון הקודש. ולכן נקרא הארון גם ארי-אל ביחזקאל, ובישעיהו כינוי למקדש כולו, והוא גם שם כללי למלאכים: אראלים. ואם הדברים נכונים, אפשר שהכפורת נחשבה לעניין בפני עצמו, בגלל היותה גם דמות כפיר וגם מקום לכפרה.

מישע מלך מואב מתפאר במצבתו כי לקח את אריאל דוד ויסחבם איתו, וזו מן הסתם התפארות שווא, כמו שמכריז שם שישראל אבד לעולם, ואולי סמך על הסיפור הפלשתי שלקחו בשבי את האריאל. ולעומתו אומר הנביא כי בניהו בן יהוידע הכה את שני אריאל מואב, כנראה כרובים במקדשו או בארמונו, כמו שמצינו בכתובת פיניקית מכתי המתארת שני כרובים בצורת אריה במקדש בלרנקה, (בעקבות זאת היו שטענו שגם המלה ארון קשורה ורומזת ל"אריות"). ומפני כבוד השכינה יוחדו הכנפיים המסתירות ומסוככות על מקום גילוי השכינה (ביחזקאל – כרוב ממשח הסוכך).

השור מיוחד רק ביחזקאל כי שם ראה את מרכבת ה', והשור הוא נושא מרכבה (וגם פעולת החרישה נקראת כרבא על שמו. ולכן טעו עובדי העגל שבקשו להגשים דמות מרכבת ה', והכרובים שבמשכן אינם מרכבתו אלא שומרי כבוד גילויו). הכרובים המקוריים הם אלו שנושאים את מרכבת ה', כפי שיראו הנביאים בחזונם (ובהעלאת ענן הקטורת הרי מרכבה שלמטה כמרכבה שלמעלה שהיא בעננים, רוכב ערבות), ולכן כרוב הוא שיכול אותיות של רכוב, והכרובים במקדש רק מסמלים שכאן כבוד ה' בא ומתגלה, ושומרים מן הזר הקרב.

יוסף בן מתתיהו כותב שאין אדם יכול לומר או אפילו לשער צורתם של הכרובים, ואולי חלק מההסתרה הוא גם ראיית צורת הכרובים, כי הם ממראות הנביאים, ולכן אין להם מדה ומשקל והוראות עשיה בתורה, וגם אינם תופסים מקום במציאות.

ובכלל השרש כפר תמיד הוא על דבר המגן ומסוכך, כמו הכופר המגן מן המים, וכופר נפש. העיר הגבעונית כפירה, נמצאת על צוק שאין אליו גישה אלא מצד אחד, כמו המצדה, ואולי גם ה"כפירים" שניסו הערבים לפתות בו את נחמיה למלכודת, היה סוג כזה של מקום שכביכול הטבע שומר עליו מגישת אדם. יתכן שגם לשון חכמים הכופר בפיקדון, אין עיקרו ההכחשה המילולית, אלא ההסתרה ומניעת הגישה.

ממילא גם הביאור כפורת כמכסה הוא עניין מרכזי, כי יחד עם הכרובים יש כאן כיסוי וחציצה ושמירה שלא יקרב האדם אל מקום גילוי כבוד האל. גם הפרוכת היא שיכול של כפורת וכנגדה. ולכן המקום כולו נקרא גם "בית הכפורת", ואיסור הכניסה משתמש בשם זה הממחיש את הצורך בהסתרה ובמחיצה.