מדוע אלוקים לא מתגלה אליי?

פרשת כי תישא מספקת לנו את התשובה. הנה, היתה "התגלות אחת", ועוד לפני שהסתיימה – חטא עם ישראל. ולא מדובר על אנשים קטנים כמונו, אלא על דור דעה, שהיה ראוי להתגלות הזו.

אז אולי אין זה כה פשוט. אבל מדוע?

אנשים רגילים להסתכל בכל דבר על הגורם הגלוי, הנראה לעין, אבל מאחורי כל מציאות יש כוח גדול. יש סיבות לכל מכשול ועברה שאנשים נכשלים, אבל הסיבות האלו אינן אלא פרצה, שמאפשרת לכוח הגדול של העברה להיכנס. גנבים לא גונבים משום שיש פרצה בגדר, אלא משום שהם רוצים מאד לגנוב. אם אין פרצה בגדר, הם עשויים לגנוב בדרך אחרת. אם אין דרך לגנוב, הם ירמו במסחר, וכך הלאה.

מאחורי החטא עומד הרצון למה שמצטייר בעיני האדם כחופש. מתן תורה, עם כל המדרגה הגבוהה והרצון הטוב של בני ישראל, היה גם כפיית הר כגיגית. "נגמרו החגיגות", מעכשיו יש דברים ברורים מאד מה מותר לעשות ומה אסור, וכך דרשו חז"ל על "העם בוכה למשפחותיו". חטא העגל היה תגובה להרגשה הקשה שנגמר החופש, השאלה היא רק באיזו פרצה הצליח החטא להיכנס, ומסתבר שזו פרצה "טובה" מאד, כי אפילו אהרן הכהן חטא בה באיזו בחינה דקה, לכל הפחות.

אם הקב"ה יתגלה בזמננו, הפרצה של מחשבות כפירה בעיקר תיסתם, לפחות לזמן, אבל אז תיפתחנה פרצות אחרות, שכן זה מוכרח מטבע העולם. גם אם ה' אומר מה הוא רוצה, ובוחר אדם שתפקידו להודיע מה ה' רוצה, עדיין יתכן רגע שאותו אדם לא נמצא כאן, ואז אנשים ירגישו שהם מוכרחים להחליט לבד, וימצאו איזו דרך שניתן להסביר שאינה אסורה, ואז יצאו במחולות.

לכאורה הדבר מובן לנו מאליו. העגל היה פסל ומסכה. נכון שהם עבדו לה' אלקי ישראל, אבל הרי בעשרת הדברות נאסר לעבדו ע"י פסל ותמונה. מצד שני, הרי במשכן היו גם כן כרובים, ומי קובע איזו דמות מותרת ואיזו אסורה? ולא נאמר בעשרת הדברות במפורש שאם העבודה היא לאלקי ישראל גם כן אסור.

אחרי שהבנו את העיקרון, לא נשאל מדוע לא אמר ה' במפורש בעשרת הדברות, שאפילו אם עובדים את אלקי ישראל אסור לעשות פסל ותמונה? משום שהתשובה פשוטה מאד: הכוח של החטא ימצא פרצה חדשה. יעשו צורה גדולה מזהב, אבל לא של עגל, אלא של סמל, נניח מגן דוד. הכוח שמניע את העגל הוא הרצון לחופש, למחולות, להרגיש שעדיין יש לנו תרבות אישית. תמיד אפשר למצוא פרצה. אם התורה היתה אוסרת לעשות "צורה" – היו עושים בלי צורה, ואם היתה אוסרת לעשות "זהב" – היו עושים מעץ. הסיפור של חטא העגל הוא לא העגל, אלא החגיגה העצמאית, שלא נצטוו בה. האנשים שחטאו בעגל לא היו מסוגלים לעכל שמעכשיו יחגגו רק את החגים שבתורה, ורק לפני ה', ורק לפי הציווי. ורק בזה הדבר תלוי, שום חוק או משפט לא היה עוצר זאת.