מי הייתה אפרת? האישה שהותירה חותם לדורות

אפרת, אשת כלב בן חצרון משבט יהודה, נזכרת במקרא כאימו של חור וסבתא-רבתא של בצלאל, האמן שנבחר לבנות את המשכן. היא מוזכרת פעם אחת בתנ"ך, בספר דברי הימים (ב', י"ח–כ'): "וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה וְאֶת יְרִיעוֹת, וְאֵלֶּה בָנֶיהָ: יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן. וַתָּמָת עֲזוּבָה, וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר. וְחוּר הוֹלִיד אֶת אוּרִי, וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת בְּצַלְאֵל".

המפרשים חלוקים בשאלה האם "יריעות" הייתה בתו של כלב או אשתו. ממילא, לא ברור אם אפרת הייתה אשתו השנייה או השלישית.

מדרשי חז"ל זיהו את כלב בן חצרון עם כלב בן יפונה, אחד המרגלים שבאו ממדבר סיני לתור את ארץ ישראל, ואת אפרת עם מרים הנביאה, אחותם של משה ואהרן. כמו כן זיהו את חור, בנה של אפרת, עם חור המוזכר כשופט במדבר סיני (סוטה י"א, ב').

על רקע זה הסבירו המדרשים את השם "אפרת" במובן של פרייה ורבייה, שמיוחסים במדרש לפועלה של מרים בארץ מצרים כאחת מהמיילדות העבריות שהמשיכו ליילד למרות גזרת פרעה, וכן כמי שנלחמה באופן ציבורי על המשך הילודה למרות הגזרות (שמות רבה).

על פי הסבר אחר, "אפרתי" הוא תואר כבוד, והשם "אפרת" מבטא את היותה בת למשפחה מיוחסת (פרקי דרבי אליעזר, פרק מד).