יהודה אייזיקוביץ

כשאשת תקשורת בולטת מודה לבורא עולם על שבת בלי טלפון, היא חושפת שלא בכוונה את הפצע העמוק ביותר של החילוניות הישראלית - ואת התקווה הכי גדולה שלה

הדיפלומטיה האירופאית הצבועה כלפי ישראל נחשפת ביתר שאת בתקופה אחרונה, במיוחד במדינות המובילות ביבשת. היא מלמדת אותנו, שההשתדלות הדיפלומטית חשובה אך לא מספקת, ושהפתרון לשנאת היהודים יגיע ממקום אחר

בעיצומו של יום הדין, כאשר כולנו ביקשנו זכויות על עם ישראל מול כל הצרות והצוררים, חגגו שונאי ישראל בוונציה את הקרנת הסרט שמשמיץ את עם ישראל ברמות שרק יהודים מסוגלים לייצר. מה מניע אנשים מעמנו להשקיע את מרצם כדי לעשות דברים נוראים כאלה?

בזה אחר זה עוזבים חברי יש עתיד את מפלגתם, באופן שמזכיר מנוסת עכברים מאונייה טובעת. על פי הסקרים, משיא של 24 חברי כנסת בקדנציה הנוכחית, יש עתיד צונחת למספרים חד-ספרתיים ומתקרבת לאחוז החסימה שמאיים על המשך קיומה

בשנתיים וחצי האחרונות, גיוס החרדים היה אחד הנושאים הבוערים בשיח התקשורתי ואחת ההבטחות המרכזיות של מפלגות האופוזיציה. אולם בשבועות האחרונים הנושא נעלם בהדרגה מקדמת הקמפיינים, ובתקשורת נשמעים לפתע קולות אחרים. מה גרם לשינוי הכיוון?

הוא בדה תארים, המציא השתתפות במרתונים וגייס מיליוני ליש"ט דמיוניים – אבל עבור מנהלי אוניברסיטת קיימברידג', הספיקה עובדה אחת כדי להפוך אותו לכוכב: צבע העור שלו

בכל פעם שהשמאל הקיצוני מפסיד בוויכוח, בכל פעם שהאמת יוצאת החוצה מערוץ שלא בשליטתו – נשלף הנשק האחרון שנשאר לו: לכנות את מי שבא לו לא טוב כתומך בדיקטטורות אפלות

שימת לב ואכפתיות: זה מה שנדרש כדי לחולל מהפכות של ממש, ולהשפיע על יהודים רחוקים מאוד לעשות את דרכם חזרה אל אביהם שבשמיים

הנוכחות היהודית הגדלה ביהודה ושומרון הפכה לעובדה דמוגרפית ברורה. היא משפיעה על החיים של כלל אזרחי ישראל, אך גם, ובעיקר, שומטת את הקרקע מתחת החזון המדומיין של המדינה הפלסטינית

סגן נשיא ארה"ב, ג'י די ואנס, תוקף באופן עקבי את ישראל ומציב את עצמו בבירור כלעומתי כלפיה. במקביל, מותו הפתאומי של הסנטור אוהד ישראל לינדזי גרהאם מלמד ששינויים בממשל האמריקאי ביחס לישראל יכולים להתרחש במפתיע, וזה בהחלט צריך לעורר דאגה

שופטי העליון והיועמ"שית בטוחים שהם ינווטו את המדינה לנצח, אך גל הפרישות המתקרב במערכת המשפט עומד לטלטל את המערכת. אם לא נתעורר ונביא לבחירת ממשלה אמונית שתמנה דמויות המחוברות לרוח העם – מסע הדריסה של רצון הבוחר יימשך בכוחות רעננים

ממשה רבנו ועד ה"מלכות של חסד": הסיפור המדהים על המורשת שעיצבה את פניה של אמריקה משחר ימיה

כיצד הפך מודל החסד היהודי למוצר ייצוא עולמי, ואיך זה נראה בשטח כשפועלים מהלב וללא חשבונות כלכליים?

הסכם הכניעה שחתמה ארה"ב עם איראן והשפל המדיני במעמדה הבינלאומי של ישראל מעוררים בצדק דאגה עמוקה. אך מי שרוכב כעת על גלי האהדה העולמית כנראה שכח את לקח ההיסטוריה ואת המנגנון הייחודי של העם היהודי

לפי דו"ח המכון למדיניות העם היהודי, רוב הציבור בישראל רואה במחלוקות הפנימיות את האיום המרכזי על המדינה. האם יש דרך להפיג את האיום הזה?

לא בכל יום יוצא לבהות במסך בתדהמה. בשבוע שעבר זה קרה, כאשר פרופסור יובל נח הררי התראיין לפודקאסט באחת הבמות התקשורתיות הנחשבות בעולם, וגרם לצופים לשמוט את הלסת

הקלות הבלתי נסבלת, שבה פוליטיקאים ואנשי ציבור בישראל מרשים לעצמם להשתמש בשנאת חרדים ככלי לגיטימי לחלוטין בשיח הציבורי, היא תופעה מקוממת ותמוהה. כשזה מגיע לחרדים, כל הקווים האדומים נמחקים – פתאום מותר להאשים מעל מיליון איש בצרות של המדינה, להפוך אותם לאויבי הציבור, וגם לקבל על כך מחיאות כפיים באולפנים. מה ההסבר לתופעה הזאת?

ההשתלחות המתנשאת והמקוממת של שדרן התאגיד בשר האוצר בצלאל סמוטריץ' מציפה מחדש את הכשלים המובנים שקיימים בגוף הציבורי ודורשים טיפול שורש. הגיע הזמן להחזיר את השידור לציבור

הדיונים בעתירות נגד השרים בן גביר ולוין הסירו את שאריות הנימוס: בג"ץ כבר לא מפרש את החוק - הוא מחליף אותו. המציאות המעוותת הזו לא תתוקן בנאומים או בטורים, זועמים ככל שיהיו. על הציבור להבהיר שזכות הבחירה שלנו היא לא מטבע עובר לסוחר

זינוק במספר המורות החרדיות שמלמדות בבתי ספר ממלכתיים הביא את עיתון "הארץ" להציג זאת כדבר שצריך להטריד את קוראיו, אבל כששואלים את התלמידים וההורים מצטיירת תמונה שונה. מה באמת גרם לזינוק הזה, ואיך הוא משפיע על החברה הישראלית?

לא בכל יום נשיא מדינה בת 46 מיליון אזרחים מפנה שעה ארוכה מזמנו היקר כדי לבקר בהיכל ישיבה, אבל זה מה שקרה בעת ביקורו של נשיא ארגנטינה בישראל. מה הביא אותו לבקש את הביקור יוצא הדופן הזה, ומדוע זכה ליחס כל כך מכבד?

הסיסמה המחייבת לשמר את זיכרון השואה מתגלה כמשימה שקשה לבצע. אחרי מסע שואה התברר לי שהדבר אפשרי – ככל שנבין את משמעות השואה

ההיסטוריה, כך אומרים, חוזרת על עצמה. במקרה של האיחוד האירופי, נראה שהיא פשוט תקועה בתסמונת של עיוורון מרצון. החלטות מועצת האיחוד מהימים האחרונים מול התמנון האיראני מוכיחות שדבר לא השתנה. הגישה התבוסתנית, שהפכה את היבשת ללעג ולקלס לפני כמעט מאה שנה, לא באמת עזבה אותה

נוכח השיח חסר האחריות באולפנים על "דשדוש" במערכה מול איראן, הגיע הזמן שגם הפרשנים יבינו שאימפריית טרור של 47 שנה לא מפרקים תוך שבוע

ההתקפות האיראניות על עשר מדינות מוסלמיות משנות את מאזן הכוחות ומעניקות למלחמה משמעות רחבה הרבה יותר ממה שנדמה

האירועים המתחוללים סביבנו חורגים מכל פרופורציה של היגיון: מנהיגים פועלים בניגוד גמור לאינטרסים שלהם, הצלחות צבאיות מדהימות, והשמדה סדרתית של גדולי שונאי ישראל. נס פורים גרסת תשפ"ו

נתונים רשמיים של משרד החינוך מראים כי מרבית תלמידי ישראל היהודים לומדים במוסדות לימוד דתיים וחרדים. איך קרה השינוי?

המושג שנולד בניסיון להרחיק את הציבור מכל דבר שריח של יהדות עולה ממנו – חוזר אל ממציאיו כבומרנג. דווקא מתוך הניסיון להרחיק ולקטב, צומח בשטח דור חדש של תלמידים ומכיניסטים חילוניים סקרנים ומעמיקים

בזמן שראשי האופוזיציה מתקוטטים ביניהם על ההנהגה, הציבור הישראלי כבר נמצא במקום אחר לחלוטין. בעוד הם ממשיכים לנופף בדגלים הישנים והלא רלוונטיים, הישראלים דבקים כיום בערכים שונים

הנתונים המפתיעים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על איכות החיים בישראל חושפים מהם הדברים המשמעותיים באמת שקובעים את איכות החיים