המתנה של היהדות לאנושות: המודל שגם באו"ם מנסים להעתיק

לפני מספר שנים, ביקרתי מספר פעמים בתוך תקופה קצרה בבניין הראשי של ארגון "יד שרה" בירושלים. מטרת הביקורים הייתה לתאם סיורים עבור קבוצות, שהגיעו להכיר מקרוב את מוטיב החסד הבולט כל כך בעם היהודי בכלל ובציבור החרדי בפרט.

בכל פעם מחדש, הופתעתי לראות במקום קבוצות של בני לאומים שונים מרחבי העולם, המסיירים בבניין ולומדים לעומק על פעילות הארגון. מתוך סקרנות, פניתי לחבר בהנהלה ושאלתי אותו לפשר העניין. הוא הסביר לי כי האו"ם הכיר ב"יד שרה" כארגון לא-ממשלתי בעל מעמד מייעץ למועצה הכלכלית-חברתית שלו (ECOSOC). מעמד ייחודי זה מאפשר לארגון ההתנדבותי הישראלי להשתתף בדיונים רשמיים, להשפיע על החלטות גלובליות בנושאי רווחה, ולייצא את המודל השיקומי שלו לעולם כולו.

"הקבוצות שאתה רואה כאן הן נציגויות רשמיות ממגוון מדינות", הסביר לי. "הן באות ללמוד איך 'יד שרה' פועל, מתוך כוונה להעתיק את המודל וליישם אותו בארצותיהן".

תשובתו ריגשה אותי עמוקות. מדהים לראות כיצד מודל עשיית החסד, שייסד אברהם אבינו לפני אלפי שנים, טבוע בצורה כה עמוקה וייחודית בעם היהודי. מרשים עוד יותר לגלות שאומות העולם מגיעות עד לארץ ישראל, כדי ללמוד מצאצאיו כיצד להעתיק את החסד הזה למדינות שלהן.

השבוע נזכרתי בסיפור הזה בעקבות השתתפות בשמחה משפחתית בלונדון. במשך כשבוע התארחנו בביתה של משפחה יהודית מקומית, שדאגה לכל מחסורנו לפרטי פרטים, וכל זאת מבלי להסכים לקחת מאיתנו תשלום כלשהו. יחד עימנו הגיעו מישראל בני משפחה נוספים, שהתארחו אצל משפחות בקהילה וסיפרו סיפור דומה על הכנסת אורחים יוצאת מגדר הרגיל. המפגש המחודש עם מידת החסד הזו, הקיימת בהיקפים מעוררי השראה בעם שלנו, מילא אותי בגאווה עצומה על השתייכותי לעם היהודי.

לצד זאת, ישנם גם מעשי חסד מאתגרים ומורכבים בהרבה. המארח שלנו, המתפרנס מסוכנות ביטוח שבבעלותו, שיתף אותי בסיפור אישי. לפני מספר שנים, הפעילה הסוכנות שלו סניף ישראלי שטיפל בלקוחות מקומיים. עם הזמן, ניהול הסניף הפך למורכב ובעייתי בשל פערי השעות וסיבות נוספות, והוא נטה לסגור אותו בשל חוסר כדאיות כלכלית. אלא שסגירת הסניף פירושה היה פיטורי העובדות הישראליות, והמחשבה הזו הציקה לו מאוד.

וכך, במקום לפטרן, הוא עשה מעשה שמנוגד לכל היגיון עסקי מקובל: הוא פנה ליהודי מקומי, שניהל סוכנות ביטוח מתחרה, והציע להעביר לו את ניהול הסניף על כל לקוחותיו – ללא כל תמורה. המתחרה שמח על ההצעה, והסניף ממשיך לפעול בהצלחה עד היום לשביעות רצונם של כל המעורבים.

הקדוש ברוך הוא לא קיפח את שכרו של המארח שלנו. זמן קצר לאחר העברת הבעלות, הגיע אליו יהודי שהיה בעבר מבעלי סוכנויות הביטוח הגדולות באנגליה. האיש, שעמד לפרוש מעסקיו בשל גילו המתקדם, ביקש להמשיך לעבוד בסוכנות במשרה חלקית ובהתנדבות, ונענה בחיוב.

"תוך כמה שבועות", סיפר המארח בתדהמה, "היהודי הזה החל להעביר אליי עשרות רבות מלקוחותיו לשעבר, והגדיל באופן דרמטי את הפעילות העסקית של הסוכנות שלי. ראיתי בצורה המוחשית ביותר, שכאשר פועלים ממניעים של חסד טהור וללא חשבונות של כדאיות, הקדוש ברוך הוא מחזיר באותה המידה – ובכפל כפליים".

במציאות המודרנית, שבה במקרים רבים המדד הקובע הוא "מה יוצא לי מזה", העם היהודי מציב אלטרנטיבה אנושית של "מה אני יכול לתת". מפעלי החסד – בין אם מדובר בארגונים גדולים ובין אם בביוזמות פרטיות – מוכיחים שערבות הדדית אינה רק ססמה יפה, אלא דרך חיים.