עם לבדד ישכון: סוד הקיום היהודי בעידן של בידוד בינלאומי

הסכם ההבנות שהושג בין ארה"ב ואיראן, בחתימת ידו של הנשיא טראמפ, הותיר את אזרחי ישראל בהלם ובדאגה עמוקה. אחרי תקופה שנראתה כתור זהב ביחסים בין ישראל וארה"ב, הגלגל התהפך בבת אחת. המציאות החדשה מציגה תמונת מצב קשה, שבה האיראנים מצטיירים כמנצחים במערכה, בעוד ישראל נדרשת לשלם את מחירה של הכניעה האמריקנית, הפוגעת בביטחון אזרחיה.

הבעיה האמיתית עמוקה יותר מאירוע נקודתי בחזית אחת. ישראל מדממת כיום בזירה המדינית ומפסידה בדעת הקהל העולמית. מול ארגוני טרור רצחניים כמו חמאס, חיזבאללה ומשמרות המהפכה, היה אמור להיות ברור לכל אדם שישראל היא בצד של הטובים. אך העולם עוצם את עיניו.

האויב בנה מכונות תעמולה והשפעה דיגיטליות משומנות ברשתות החברתיות במימון קטארי נדיב, והתוצאות מכות בנו כעת בעוצמה. סקרי דעת קהל מרכזיים בארה"ב חושפים שחיקה דרמטית בתדמיתה של ישראל בקרב דור העתיד. הנתונים של מכוני המחקר המובילים מראים, כי רוב מוחץ של הצעירים האמריקאים מחזיקים כיום בדעה שלילית על ישראל ומביעים סימפתיה רבה יותר כלפי הפלסטינים. באירופה המצב חמור אף יותר: תדמיתה של ישראל הגיעה לשפל היסטורי חסר תקדים, עם שיעורים מבהילים של עמדות שליליות ומדדים שהידרדרו לרמות נמוכות במיוחד. הנתונים הללו מלמדים כי ישראל נדחקת לבידוד בינלאומי, שנואה ונטושה באחת התקופות המורכבות ביותר בזירה המדינית, לכאורה ללא קרן אור באופק.

אלא שדווקא נקודת השפל הזו צריכה להזכיר לנו מי אנחנו באמת. ההיסטוריה העתיקה של העם היהודי מוכיחה שמעולם לא התרשמנו, ומעולם לא כופפנו את ראשינו בפני מה שהגויים חשבו עלינו. אנו נושאים בתוכנו את מורשתו של אברהם העברי, האיש שעמד לבדו מן העבר האחד של הנהר כאשר העולם כולו עמד מן העבר השני – ולא נרתע. לאורך כל הדורות, מול האימפריות הגדולות ביותר שביקשו למחוק אותנו, ידענו שקיומנו אינו תלוי בחסדיהם או באהדתם של עמי העולם. כאשר עמדנו מול המרדף המצרי על שפת ים סוף, מול גזירת "להשמיד להרוג ולאבד" של המן הרשע, מול האינקוויזיציה הספרדית ומול ההשמדה ההמונית שביצע בנו הצורר הנאצי – הסטטיסטיקה והסקרים העולמיים היו תמיד נגדנו, אך דבר מכל זה לא גדע את נצח ישראל.

נביאי השקר והמדינות שגינו ורדפו אותנו חלפו מן העולם, בעוד העם היהודי נותר חי וקיים. הבידוד הלאומי הנוכחי אינו גזר דין מוות. זוהי תזכורת חדה וכואבת לכך שכוחנו מעולם לא נבע מהסכמים בינלאומיים או מפופולריות ברשתות החברתיות, אלא מתוך עוצמה פנימית ואמונה עמוקה בבורא העולם. חובה לזכור שגם אם נגזר עלינו להיות "עם לבדד ישכון", הרי שבבדידות הזו טמון סוד קיומנו הנצחי שלא יישבר לעולם.

ועדיין, תקופה זו מעלה ביתר שאת את השאלה מדוע דרך רשעים צלחה. איך ייתכן שרוצחים ושונאי ישראל רוכבים על במות העולם ומתגאים בניצחונם התודעתי, בעוד אנחנו, העם הנבחר, מושפלים ודחוקים לקרן זווית?

בנקודה זו כדאי להזכיר את המשל המפורסם והמצמרר שמביא מרן החפץ חיים, על יועץ המלך שנתפס בבגידה, ונגזר עליו למות ברעב לעיני ההמון. הוא הוכנס לכלוב שהוצב ברחובה הראשי של עיר הבירה, כשהאזרחים עוקבים בדריכות אחרי המתרחש. ביום הראשון הנידון עוד שמר על קור רוח, ובשני כבר נראו עליו סימני עצבנות ראשונים. ביום השלישי הוא החל להשתולל מרוב ייאוש, וברביעי כבר לא הצליח להתאפק, כשמרוב רעב הפשיל את שרוולו ונגס בבשרו.

אדם תמים, שעבר במקום, הביע את תמיהתו בקול רם: "שמעתי שנגזר על הנידון למות ברעב, והנה הוא יושב ואוכל בשר להנאתו". ענו לו הסובבים: "שוטה שבעולם, הבשר שהוא אוכל זה הבשר שלו עצמו".

זה בדיוק הסיפור עם האויבים שלנו. הם חוגגים היום, ונדמים כמנצחים גדולים בזירה הבינלאומית, אך האמת המוחלטת עוד תתגלה: לא ירחק היום שבו המסכה תיקרע מעל פניהם, והשפלתם הכואבת תוצג לראווה לעין כל.