הפיכה בשידור חי: שופטי בג"ץ הורידו את המסכות והכריזו על עצמם כריבון

מי שחיפש הוכחה סופית לכך שהדמוקרטיה הישראלית הוחלפה באוליגרכיה של גלימות שחורות, קיבל אותה באולם הממוזג של בית המשפט העליון – לא פעם אחת, אלא פעמיים. המערכת המשפטית פתחה במתקפה משולבת: חזית אחת נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בניסיון לכבול את ידיו בניהול המשטרה; וחזית שנייה, שנפתחה השבוע נגד שר המשפטים יריב לוין, בניסיון לכפות עליו מינויי שופטים בניגוד למדיניותו. זה כבר לא דיון משפטי, זו הפיכה שלטונית בשידור חי.

בעניין המשטרה, עמדה על השולחן עתירה דורסנית שביקשה לבטל את "חוק בן גביר". ארגוני שמאל דרשו מבג"ץ למחוק את התיקון לפקודת המשטרה, שקבע כי המשטרה נתונה למרות הממשלה, ולמעשה דרשו להפוך את השר לקישוט משרדי בלבד. עורך הדין דוד פטר, שעמד כמעט לבדו מול חזית מאוחדת של עותרים ויועצת משפטית לעומתית, הטיח בשופטים את האמת הכואבת: "הציבור לא שלח את השר בן גביר כדי להיות המשקיף מהאו"ם במשרדו! שר ללא סמכות הוא דחליל עם אחריות".

השבוע ראינו שהתיאבון של בג"ץ לכוח רק גובר. בדיון בעתירות נגד שר המשפטים, הבהירו השופטים כי הם לא מתכוונים לאפשר ללוין לממש את סמכותו החוקית שלא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים עד להשגת הסכמה רחבה לגבי זהות השופטים החדשים. המסר של בג"ץ לנציגים שנבחרו על ידי הציבור – כלומר אלינו – היה זהה בשני המקרים: "הבחירה שלכם היא אשליה, המילה האחרונה היא שלנו".

בדיון על המשטרה, המסכות הוסרו לחלוטין. כשפטר טען שבן גביר פועל מכוח חוק מפורש של הכנסת, השיב לו השופט יצחק עמית באמירה שצריכה לקומם כל אזרח: "אדוני טועה אם הוא חושב שהסמכות שלנו נובעת רק מהטקסט היבש של החוק. יש 'חוק מעל החוק'...". באבחת לשון אחת, ביטל עמית את ספר החוקים של מדינת ישראל. צריך לחדד כדי להבין: לפי התפיסה הזו, החוק האמיתי הוא לא זה שנחקק בבית הנבחרים, אלא מה ששופט כזה או אחר מחליט באותו בוקר שהוא "עיקרון יסוד".

השופט חאלד כבוב הגדיל לעשות כשהטיח בפטר ש"משילות ללא ריסון היא דורסנות". האמירה הזאת הופכת למעניינת במיוחד השבוע, כאשר דווקא המוסד – שבימים אלו ממש מנסה לכפות על שר המשפטים מינויים בניגוד לרצונו, תוך שימוש בכוח משפטי מוחלט ללא כל פיקוח – הוא זה שמזהיר מפני "דורסנות". פטר לא נשאר חייב, והשיב בתיאור מדויק של המציאות על פי בית המשפט: "יש כאן ניסיון לייצר מצב, שבו היועצת המשפטית היא המפקדת העליונה של המשטרה והשר הוא רק פקיד".

הדיון בבג"ץ חשף את הבלוף הגדול. כפי שציין פטר, המושג הצדקני כביכול של השמירה על "עצמאות המשטרה", שבשמו הוגשו העתירות נגד בן גביר, הפך ל"מקלט עבור כל מי שרוצה להנציח את המצב הקיים ולמנוע מהממשלה לבצע מדיניות". אבל בג"ץ כבר לא מסתפק יותר בביקורת על המערכת הפוליטית. פטר, בלוליינות מילולית מרשימה, הצליח לערער את עמית, והוציא ממנו את האמת על הבריונות של בית המשפט, כשעמית איים בגלוי: "אל תמשכו אותנו לשם, כי אם ניכנס – זה יהיה בצווי עשה". השבוע, עם הלחץ הכבד שהופעל על לוין, ראינו ש"צווי העשה" הללו אינם איום תיאורטי – הם תוכנית עבודה. בג"ץ מנהל את המשטרה, בג"ץ ממנה את השופטים, ובג"ץ מבטל את חוקי הכנסת.

השורה התחתונה היא קריאת השכמה. פטר חשף את פניה האמיתיים של המערכת, והשופטים, ביהירותם, אישרו השבוע שוב את החששות הכבדים ביותר. הם כבר לא מפרשים את החוק – הם מחליפים אותו. הם כבר לא שופטים – הם הריבון.

המציאות המעוותת שנחשפה באולם הדיונים לא תתוקן בנאומים או בטורים, זועמים ככל שיהיו. היא תתוקן רק כשהציבור יבהיר כי זכות הבחירה שלנו היא לא מטבע עובר לסוחר. אם השופט עמית הכריז שיש "חוק מעל החוק", הגיע הזמן שהכנסת תזכיר לו שיש "עם מעל השופט".

עלינו להבהיר לנבחרי הציבור, שאין להם מנדט לסגת או להתפשר. המשימה היא אחת: השלמת הרפורמה המשפטית במלואה. לא "ריכוך" ולא "הסכמות" שמשמעותן כניעה. כדי לבצע זאת, חובה על הציבור להביע את מחאתו באמצעות התייצבות המונית ביום הבוחר. "יש צורך בשיא הצבעה היסטורי שלא היה מאז קום המדינה. אסור לאף אחד להישאר בבית", אומר עו"ד פטר. אחרת, אנחנו נמשיך להיות נתינים של חונטה משפטית.