דיקטטורה בחלוקים שחורים: כך נרמס רצון הבוחר בקלפי – וכך נתקן

ההחלטה השערורייתית שקיבלו היום שופטי בג"ץ, לבטל במחי יד את החוק המונע מעצר של לומדי תורה, היא שיא חדש של חוצפה, כוחנות וניתוק שקשה להפריז בחומרתם. החוק הזה לא נועד לעקוף את המערכת, אלא להסיר חרפה נוראה מעל פניה של מדינת היהודים – מציאות מעוותת שבה משליכים אל מאחורי סורג ובריח צעירים שתורתם אומנותם – ובמקביל לייצר פרק זמן קצוב, שיבלום את האנרכיה המשתוללת ברחובות ויאפשר להגיע לפתרון ראוי ומוסכם בנושא הרגיש כל כך. אך עבור שופטי בית המשפט העליון, המושגים של הידברות, פשרות או סתם כבוד מינימלי לערכי העם הם בגדר המלצה בלבד. הדורסנות הזו אינה מקרית; היא המשך ישיר של אותה השתלטות עוינת של הרשות השופטת על הגה השלטון של מדינת ישראל.

רק לאחרונה ראינו זאת באופן מובהק: האיום המפורש והבוטה של שופטי בג"ץ בפרשת מועצת הרשות השנייה לא היה עוד החלטה משפטית שגרתית. זו הייתה שורת סיכום של קדנציה שלמה. מסכת שלמה של מילים מכובסות, פלפולים עקלקלים ופסיקות מנומקות היטב התפוגגה ברגע אחד, כאשר בשורה אחת איימו השופטים להטיל חיוב כספי אישי על עובדי מדינה שיעזו לציית לשר הממונה עליהם. הם הפסיקו להתחבא, הניחו את הקלפים על השולחן והודו במה שכולנו ראינו לנגד עינינו – ההפיכה שביצעה הרשות השופטת במשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל.

לטובת מי שלא מכיר את פרטי האירוע, נסביר בקצרה: הוא החל כאשר מספר חברי מועצת הרשות השנייה – הגוף האחראי על הפיקוח על ערוצי הטלוויזיה המסחריים – ירד מתחת לרף החוקי הנדרש לפעילותה. במצב זה, החוק היבש אינו מאפשר למועצה לקבל החלטות מחייבות. בג"ץ התערב וקבע, בניגוד לחוק המפורש, כי על המועצה להמשיך בעבודתה למרות ההרכב החסר. הממשלה, בהובלת שרי המשפטים והתקשורת, בחרה שלא לקבל את הכרעת בג"ץ. השרים אישרו החלטה רשמית לפיה לא יכירו באף החלטה שתקבל המועצה כל עוד היא פועלת בהרכב זה. בתגובה הבהיר בג"ץ לחברי המועצה ולכל הגורמים הרלוונטיים כי אי-ציות לפסיקה יחשוף אותם לתביעות אישיות.

במשך שנים סיפרו לנו על "איזונים ובלמים", על "הגנה על המיעוט" ועל "שלטון החוק". בפועל, חווינו כאן דיקטטורה בחלוקים שחורים. קבוצה קטנה, פריבילגית, שלא נבחרה על ידי איש, החליטה שהיא – ורק היא – תנווט את דרכה של המדינה. באופן חסר תקדים, הם פסלו חוקים, ביטלו מינויים, שיתקו שרים, ובשיא השפל איימו על פקידים כדי לייצר פוטש שקט בתוך משרדי הממשלה. השר רוצה להוביל מדיניות? הממשלה רוצה למשול? לא במשמרת שלהם. השלטון נחטף, ורצון העם נרמס תחת פסיקות דורסניות.

שיכרון הכוח, שבו שרויים כיום נציגי מערכת המשפט, עומד לפגוש את קיר המציאות. השעון מתקתק. היועצת המשפטית לממשלה, שניהלה בשנים האחרונות מלחמת חורמה בכל החלטה ממשלתית, עומדת לסיים את תפקידה בפברואר 2028. בארבע השנים הקרובות, שישה שופטים מגרעין השליטה של בית המשפט העליון יארזו, בזה אחר זה, את החפצים שלהם ויצאו לגמלאות, כולל הנשיא יצחק עמית. ה-D9 הדורסני הזה עומד להתפרק.

וכאן אנחנו מגיעים לשאלת השאלות: מה הלאה? מי יאחז בהגה המדינה ברגעים הקריטיים שבהם יגיעו המינויים הללו לבחירה מחודשת? התסריט הראשון הוא חלום הבלהות: אם השמאל יהיה בשלטון – הוא ישמח לבצר מחדש את החומות של אוליגרכיית המשפט. ממשלת השמאל תמנה דמויות מאותו שטנץ מוכר; הללו ימשיכו בכוחות רעננים את מסע הרודנות המשפטית שחווינו בשנים האחרונות, ויבטיחו שהעם ימשיך להיות שקוף.

התסריט השני הוא התיקון ההיסטורי: ממשלה אמונית חזקה, שתאייש את כיסאות השיפוט ואת לשכת היועמ"ש בדמויות שמחוברות לרוח העם, שמבינות שהריבונות שייכת לאזרחים ולא ליושבי מגדל השן המנותק. דמויות שיחזירו את בג"ץ לממדיו הטבעיים וישיבו את המדינה לניהול תקין.

הקרב על עתיד המערכת הזו יוכרע בקלפי. המינויים, שיעצבו את פני המדינה לדורות קדימה, תלויים לחלוטין בזהות הממשלה שתמשול כאן בשנים הקרובות. במשחק הזה חייבים לנצח. כל אחד מאיתנו הוא שחקן על המגרש, שחייב לעשות כל שביכולתו כדי להביא לניצחון העם. הקרב תלוי לגמרי בנו.